זורח כמו גיטרה • איזה פול סיימון תפגשו בישראל?

 
אינטימי עם קהל של עשרות אלפים. פול סיימון
אינטימי עם קהל של עשרות אלפים. פול סיימון צילום: Getty Images
 
עודכן 08:55 21/07/2011

רגע לפני ההופעה של פול סיימון באיצטדיון רמת גן, עמרי רייס מספר על המופע שלו שראה לפני כחודש בלונדון. מתברר שהוא אכן עדיין מטורף לאחר כל השנים

 
 
 
 
 

"פעם בכמה זמן, משום מקום

כשאינך מצפה לכך, ואינך מוכן

מישהו יבוא וישא אותך מעלה

יחלוק איתך את משאך"

 

(פול סיימון, Gone At Last)

 

כמו כל ההתחלות, גם זו הייתה קשה, מייאשת. כשעה לפני ההופעה של אחד הקולות האמינים האחרונים שנותרו במוסיקה הפופולארית, התקבל מייל בזו הלשון: "פול נאלץ לדחות את הופעתו הלילה בתיאטרון האפולו בשל זיהום בגרון, הוא מציע אין ספור התנצלויות על אי הנוחות, ומבקש להבהיר שהאינטרסים היחידים העומדים לנגד עיניו הם אלו של מעריציו". באותם רגעים לא ממש הבנתי מדוע החמצת ההופעה של אחד האמנים האהובים עלי יכולה להיות האינטרס שלי, אבל העדפתי להאמין שמדובר באיזו התפתחות גורלית, כזו שתשתלם בבוא העת. לבסוף, תודה לבודהה, נמצא הפתרון. דחיית ההופעה נתנה לסיימון גם הזדמנות להתראיין לערוץ טלוויזיה ישראלי, ותיאטרון האפולו בהאמרסמית', לונדון, חיכה עוד יום וצימצם את הזמן להופעה של ג'ון מלאנקאמפ.

 

סיימון עולה בשמונה ועשרים, עם חיוך מבויש. רק בשל הנחבאות הרגילה אל הכלים הקהל סולח לו בשאגות עידוד. "אני מעריך מאוד את העובדה שבאתם לכאן גם היום" הוא אומר, "הקול כבר כמעט שם - רק שלא יאמרו שזה תירוץ בשביל הופעה טובה פחות", הוא עוקץ חזרה מבקר ב"גארדיאן" שקבל על הבעיות בקולו בהופעה הקודמת. הוא פותח ב-"Crazy Love , Vol. 2", לחן של שיר-עם דרום-אפריקאי מקסים, עם מילים שרומזות למשבר אמצע החיים שלו וגירושיו מאשתו השנייה, השחקנית קארי פישר, שהובילו אותו לכתוב את אלבום המופת "גרייסלנד". "הבדיחה הפעם היא עלי, אבל אין לי דעה על כך", הוא שר עם הקהל והמילים מזמינות עכשיו פירוש שונה.

 

"פול השקיע דם, יזע ודמעות בתקליט הזה", אמר פעם אחד מאנשי האולפן בסרט תיעודי שנעשה על הפקת "גרייסלנד", וסיימון אף הפר את החרם התרבותי הכולל שהוטל על דרום-אפריקה, ונסע לשם למורת דבריו של נלסון מנדלה ומפלגתה-ANC שהנהיג - מה שמלמד שחרמות תרבותיים בוודאי לא פוגמים בשיקול דעתו. "מישהו יוכל להגיד גם שחייך עולים באש, וזה יופיע לכל אורך חדשות הערב", השיר ממשיך ומנציח לפחות בשבילי את הדימוי של סיימון כאמן שקולו הפנימי היה המנחה היחיד שלו גם בזמנים קשים, ולעולם לא נרתע מלקחת סיכונים גדולים.

 

עד סוף הערב סיימון יבצע בהופעה כמעט את כל שירי "גרייסלנד". אני חושב על דילן שמסרב כבר שנים לנגן לבקשות הקהל, ומהרהר שאולי זה משום שהקהל שלו הפנה לו את הגב יותר מדי פעמים. עם סיימון זה לא המקרה. תמונות הרקע בתפאורה מתחלפות ומקרינות את תבנית נוף הקריירה שלו, חורפים ניו-יורקים, סוואנה אפריקאית וג'ונגלים ברזילאים, בהתאם לשיר. אלו משתלבים בתמונות מההיסטוריה האמריקנית, כאשר סיימון שר על מרטין לות'ר קינג או על ישיבות המחאה של תנועת האינטגרציה לשחורים. הוא מפתיע גם בכמה גרסאות כיסוי מהתחנות החשובות של חייו: "וויאטנם" של ג'ימי קליף ו-"Mystery Train"  של אלביס. בנקודה מרגשת במיוחד בערב הוא נותן ביצוע מרטיט בשתי גיטרות ל-"Here Comes the Sun" ומוסיף בסוף - "כולנו מתגעגעים לג'ורג'". המחווה מעמידה את 3,000 הצופים על הרגליים, במגרש הביתי של הביטלס.

 

 
נותן דם, יזע ודמעות על הבמה. סיימון בהופעה
נותן דם, יזע ודמעות על הבמה. סיימון בהופעה צילום : רויטרס
 

קול התקווה

ללא פאות הפעם, וגם ללא כובע בייסבול, סיימון הופך לשלם יותר, מפוייס יותר ומלא בחן עם השנים. הוא מדבר עם הקהל מתבדח, מתנצל והכל בחיוך וברוח טובה. בכל פעם שהלהקה יורדת מן הבמה הוא ניגש לקצה הבמה ולוחץ ידיים עם הקהל המשולהב, מודה להם ונראה מאושר מאי-פעם. אני לא זוכר הופעה בה ראיתי כל כך הרבה אנשים מחוייכים ומסופקים מרחפים להם אל היציאות. אומנם אין משוחד ממני, אבל שביעות הרצון של כל השאר שכנעה אותי שאולי זה היה האולם האינטימי או הפיצוי על הציפייה, והאכזבה ואז שוב הציפייה... מי יודע.

 

המופע אינו מציג רק את סיימון, כמספר הסיפורים האולטימטיבי על חייו או על אמריקה, אלא גם שורה של מבצעים ופרפורמרים בחסד. שמונת הנגנים על הבמה נותנים שואו מתחילת הערב. מלבד זה שסיימון החזיר להרכב, את באקיטי קומלו, הבסיסט שאחראי לסולו הבס המפורסם מ-"You Can Call me Al", מופיעים בו נגנים מולטי-כשרוניים המחליפים ביניהם כלים ללא הפסקה. המתופף ג'ים אובלון מנגן סולו גיטרת בלו-גראס ארוך על גבי הליווי שלLeave Your Lover"  50 Ways to". נגנים אחרים כמו טוני סידרס מנגנים על הרמוניום, אקורדיון או נבל ועושים מהמופע חוויה רבגונית של ממש. בעידן הדיגיטלי של ליידי גאגא וג'סטין ביבר, סיימון עדיין מוכר כשרון אנלוגי של ווירטואוזים מהמדרגה הראשונה בעולם המוסיקה, ללא Autotune וללא פירוטכניקה.

 

המסע המוסיקלי של הקהל מתחיל בפולק - גם בשירי הסולו המוקדמים של סיימון, כמו "Slip slidin' Away", או "Peace Like a River", וגם בגרסאות הכיסוי לשירים המוקדמים עם גרפונקל. הוא ממשיך ברגאיי עם "Mother and Child Reunion " או בגוספל כמו "Gone at Last". הימים בהם הסתובב עם האליטה של הפיוז'ן הניו יורקי: סטיב גאד המתופף או הפסנתרן ריצ'רד טי, מבליחים כשהוא מנגן את "Late in the Evening". ואז, כששלוש מערכות תופים מאכלסות את הבמה, יודעים שהגיע תורה של המוסיקה הברזילאית, או הג'אז הלטיני בהם התנסה באלבומו "Rhythm of the Saints". עוד בעידן חברות התקליטים האימתניות ולפני מייספייס, סיימון היה אחד האמנים הלבנים שמוסיקת העולם חבה להם את לחיצת היד מהמיינסטרים.

 

וישנן גם המילים. כל השנים האלו ולאורך כל השירים סיימון סימל בעבורי את הנוסחה המנצחת לנחמה וחסד. לפתרון אפשרי לעולם הבלתי אפשרי הזה. מילותיו, על מלחמות, רעב, עוני, דיכוי או ייאוש, תמיד הסתיימו באהבה ותקווה. הקול הצלול הזה, הזך, הידהד בי - הוא לא היה עוקצני וסרקסטי כמו של דילן, אבל ביקורתי לא פחות. הוא שאל אותי מה עכשיו? עכשיו, כאשר כולם מבינים את המציאות נכוחה, מה תעשה איתה? כאשר סיימון צועק לקהל "כולם פה יודעים בדיוק על מה אני מדבר!" מתוך המקצב המקפיץ של "יהלומים בסוליות נעלייה", מרבד הנוכחים באולם מצביע ברגליים. הוא ממשיך ב-"So Beatiful or So What?"  מתקליטו החדש, 25 שנים לאחר "יהלומים", ומפטיר - "העולם הזה הוא מה שתעשו ממנו. כל כך, כל כך יפה, או כל כך - אז מה?".

 

 
נראה מאושר מאי פעם. פול סיימון על הבמה
נראה מאושר מאי פעם. פול סיימון על הבמה צילום : Getty Images
 

מופיע גם בשביל ארטי

בשיאו של עידן בוש, כשאפילו הוא התחיל לדבר פוליטיקה, אמר סיימון כי הוא צריך תמיד סיבה טובה בכדי להוציא אלבום חדש. הוא הסביר את קביעתו על דרך השלילה: "הסיבה בוודאי לא יכולה להיות שאני צריך עוד כסף, או עוד תהילה", אמר אז על רקע חדר העבודה שלו, העמוס בפסלוני גראמי. "אני חושב שהדרך בה תיארו אותנו שוב ושוב, התקשורת, או יזמים אחרים שמעוניינים ביותר כסף או ביותר כוח, מעוותת את המציאות", הוסיף. ממשל בוש היה גם זה שהעניק לו את פרס גרשווין היוקרתי, וקונדוליסה רייס אף התוודתה כי הוא האמן האמריקני החביב עליה. סיימון מצידו, ביקר את השנאה המגזרית או את המלחמה, אך כמו תמיד, עשה זאת מבלי לנקוב בשמות ותוך הצבת מראה שתזכיר לכולם את המיתוס האמריקני המאחד. "לכל אחד ניתנים שמו ודתו בלידה", ו"לכולנו יש שפה,קול פנימי ויום מנוחה בשבוע", שר ב"מדוע אתה גר בצפון-מזרח". ב"תפילות לזמן מלחמה" האפי, תיאר את הבורות והשנאה המובילות למלחמה דרך שיר ערש של אם לבנה.

 

ומה הייתה הסיבה לאלבום הנוכחי? המבקרים הדגישו את העיסוק המוגבר של סיימון באלוהים ובמוות, וצדקו. "אחרי שמתתי והאיפור התייבש, חזרתי למקומי", הוא מתחיל ב"החיים לאחר המוות". אך גם שם, בגן העדן, סיימון נמנע מלדסקס עם משה רבנו, ובמקום זה מתעניין בבחורה חדשה שצדה את עינו ואיתה הוא רוצה להתחיל בחיים חדשים. סיימון אמר פעם כי האינסטינקט הראשוני שלו כשהוא מאתר עוולה חדשה הוא לכתוב שיר אהבה - ובאלבום הזה האהבות הארציות מתלכדות עם הרוחניות.

 

העיסוק באלוהים היה על פי סיימון לא מכוון. הוא אולי תולדה של האכזבות החדשות שלו: הטריגרים האקטואליים המציתים בו את שירי האהבה החדשים. "שאלות למלאכים", הבלדה מהאלבום החדש, נפתחת במופע בתמונתו של ההומלס העולה לרגל במסע כמעט-דתי למנהטן דרך גשר ברוקלין ופוגש בפרסומת של הראפר ג'יי זי המחזיק זוג פעוטות בחיקו, מנסה למכור לנו את ליין ההלבשה שלו. "התבלבלנו בין ערך למחיר", מבהיר סיימון את חרטותיה החדשות-ישנות של אמריקה. כבר בפתיחת האלבום הוא קושר בין פולחן הצריכה לעולם הבא על רקע סימפול של דרשתו האחרונה וצוואתו של הכומר הניו-יורקי ג'י.אם גייטס: "לו הייתי יכול לומר לאמי ולאבי שהדברים שלא היו לנו לעולם לא שינו", נוקבות המילים כשגייטס מטיף ברקע "הכינו את תפילותיכם ליום בו תפגשו בקרוביכם בארץ רחוקה".

 

באחד ההדרנים האחרונים, הוא עולה לבמה לבד, עם גיטרה, מבצע גרסת סולו של "Sounds of Silence". רמת האינטימיות עם הקהל גוברת והמעריץ הזקן שלידי מרים את ידיו אל-על. זו אותה הגרסה שביצע ב-1991 מול חצי מיליון איש בסנטרל פארק ועכשיו שטיח האנשים באפולו זוכה לחזות בה ממש מקרוב. "זה בשביל ארטי" אומר סיימון בקול רועד, אולי מודאג מחברו שלא מסוגל לשיר כבר שנה, ואולי רק משום העדנה שזכה לה בזקנתו,שכשהוא נושק ל-70. עיניהם הנוצצות של העומדים ממש מטר בסמוך אליו, מזכירים לי שממש כמו שסיימון אמר: "לפעמים, אפילו מוסיקה לא יכולה להוות תחליף לדמעות".

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.