מתחת לגשר • הסטליסט האלטרנטיבי של פול סיימון

 
פול סיימון
פול סיימון צילום: Getty Images
 
עודכן 09:14 18/07/2011

בהופעה בחמישי הקרוב, כנראה שתשמעו להיטים כמו "מיסיז רובינסון" או "גשר מעל מים סוערים" - אבל השירים הבאמת מעניינים של פול סיימון הם דווקא אלה שלא כולם מכירים. אסף בן קרת הרכיב מהם הופעת חלומות

 
 
 
 
 

פול סיימון הוא מסוג האמנים שאף פעם לא נמאס לשמוע. אני מאזין לו מאז שמספר שנותיי היה חד ספרתי, מימי סיימון וגרפונקל, ודרך קריירת הסולו הארוכה והמרשימה שלו. למרות שהבחור אוטוטו בן 70 הוא עדין נמצא בתקופה נפלאה בחייו, בכושר מרשים, נשמע נהדר, כותב עם עומק, מחפש הרפתקאות מוזיקליות, לא מתפשר על איכות או חזון, לא דופק חשבון לאף אחד ועדיין מוצא זמן להישאר היהודי הקטן והחמוד שכולם אוהבים לאהוב - וביום חמישי הקרוב הוא יגיע להופעה באיצטדיון רמת גן.

 

הופעה של סיימון אמורה להיות פינוק למאזיניו. באחד הראיונות האחרונים עמו הוא הדגיש את האחריות שלו כאמן לתקשר עם הקהל שלו על הבמה, לעשות את מה שהוא אוהב ומאמין בו, אך גם לתת למעריציו הרבה ממה שהם מצפים, כך שלהיטים אהובים בהחלט יהיו - אבל היה יכול להיות נחמד אם היא היתה כוללת גם כמה מהקטעים הפחות מוכרים שלו, שהם נפלאים וייחודיים. ככה היתה נשמעת ההופעה האולטימטיבית שלו, הם היו מניחים לי להרכיב את רשימת השירים:

 

"Duncan"

אלבום הסולו הראשון של סיימון מ-72' נפתח עם רגאיי ג'מייקני, הכי רחוק שיכול היה להתרחק מהבלדות הגדולות עם גרפונקל. Duncan, השיר השני באלבום, הוא סיפורו של נער קטן, בן דייגים שעוזב את מקום הולדתו לטובת החלום האמריקני, חי מהיד אל הפה, מאבד את בתוליו לנערה מטיפה ברחוב, מתחבר עם כלב ומודה לאל על אצבעותיו. אחרי הדקה הראשונה מלווה אותו להקת Los Incas האנדית (שניגנה עם הצמד ב-El Condor Pasa), כשכלי הנשיפה שלהם מכניסים רוח דרום אמריקאית מינורית ומחממת לב לשיר.

 

 

"Loves Me Like A Rock"

הוריו של גרפונקל נולדו בארצות הברית, אך סביו היגרו מהונגריה בתחילת המאה. משפחת סיימון עשתה הכל על מנת להיטמע בחברה האמריקנית, וכך היה החינוך שקיבל פול הצעיר. בייסבול ומוזיקה שחורה, למשל, היו מצרך חובה בבית. השיר הנוכחי מושפע עמוקות מהגוספל הכנסייתי, להקת The Dixie Hummingbirds המופלאה מלווה אותו בשירה אלוהית וריף גיטרה פשוט ואפקטיבי יוצרים יחדיו שיר פופי מתוק, קיצבי ומלא נשמה.

 

 

"Gone At Last"

סיימון ממשיך את מסורת הגוספל, אך לוקח את השיר למחוזות הסול והאר אנד בי. דו קרב בין פסנתר בוגי ווגי לבין תיפוף מהודק והפקה מוצלחת גורמים לשיר כאילו יצא ממפעל הלהיטים של מוטאון בדטרויט. K.I.S.S (keep it simple stupid) היה העיקרון המוזיקלי שהנחה את הלייבל האגדי בשנותיו הגדולות ונדמה כאילו סיימון מאמץ את המטריצה. הליווי של פיבי סנואו נותן לשיר את המשקל שלו, והמוות שלה לפני שלושה חודשים מוסיף לשיר מימד מצמרר ומקאברי.

 

 

"One Trick Pony"

שיר הנושא של האלבום והסרט שנשא את אותו שם היו כישלון מסחרי (למעט הלהיט "Late In The Evening") אך למרות הכל, מדובר באלבום לא רע. "One Trick Pony" הוקלט לייב בקליבלנד ונשמע כשיר סיימוני טיפוסי. השיר מוצלח בגלל הגרוב שלו, שורות הבס הקופצניות ומילות השיר שמדברות על אמן עם שטיק אחד שהפך לברכה והקללה שלו, ומסמלים את אותה תקופה אמנותית אומללה שחווה, סיום נישואיו שקרסו, מחסום הכתיבה שהשתיק את הקריירה המוזיקלית שלו בסוף הסבנטיז והניסיון החצי מוצלח שלו לחזור לתלם.

 

 

"Hearts & Bones"

שיר הנושא מאחד האלבומים הטובים ביותר של סיימון והפחות מוערכים שבהם. סיימון פותח את הלב לכמה משיריו האישיים ביותר ומשבר גיל ה-40 זועק מהטון המינורי של האלבום המדמם הזה. השיר מנתח באיזמל קר כקרח את היחסים הסבוכים עם אשתו השנייה קארי פישר (הנסיכה ליה), ומתאר טיול הרמוני במקסיקו שהופך סדנה לעצבים, עם ניכור שממשיך לתפוח לגדול וייאוש שמכרסם בלבבות ובעצמות של שניהם.

 

 

"The Late Great Johnny Ace"

השיר האחרון באלבום מהפסקה הקודמת מסופר מנקודת מבטו של ילד חובב מוזיקה ששומע ברדיו על מותו של ג'וני אייס, זמר אר אנ' בי אמריקני עם נטייה להרס עצמי, ויוצא להשיג את חתימתו של האליל המת, שמעולם לא ממש העריץ. בשיר הזה מבכה סיימון סופו של עידן, לצד קבלה של הגיל, השלמה עם הטראומות החברתיות של הסיקסטיז, מותו של ג'ון לנון, המורשת של ג'וני אייס ובמובן מסוים גם מותו של הרוק אנ' רול.

 

 

 

"Under African Skies" ו-"Homeless"

סיימון אוהב לפנק את הקהל בלהיטים מאלבומו המופלא והסופר מצליח "גרייסלנד" ולא בכדי. שני השירים האלו מעולם לא הפכו להיטים, אבל הם מהיפים והחזקים באלבום הזה. סיפור הנסיעה לדרום אפריקה כבר ידוע לכולם, אך שני שירים אלו הם דוגמה מובהקת לתכנים האפריקאיים שהוכנסו לאלבום ולא רק המוזיקאים שהשתתפו בו או השפעתם על הסאונד.

 

"African Skies" מספר על ג'וזף שהליכתו בלילות לאור הירח הנשקף בעיניו היא ההתחלה של האהבה, זיכרונות ראשונים ושורשיו של הקצב. לינדה רונסטנדט הגדולה מלווה אותו עם קולה הטוטאלי.

 

 

"Homeless" הוא השיר הפוליטי ביותר באלבום בליווי האקפלה של Ladysmith Black Mambazo, שמבכה את השנים האחרונות של משטר האפרטהייד. תושבים רבים, גם אם מצאו קורת גג, נותרו חסרי בית.

 

 

 

"The Rhythm Of The Saints"

שיר הנושא של האלבום שהמשיך את סיבוביו של סיימון בחיפוש השראות מוזיקליות מסביב לעולם והוביל אותו אל ריו דה ז'נרו להקליט את האלבום המצליח הזה. Saints הרבה פחות לטיני ממה שהוא נשמע, והשפעות היבשת השחורה בהחלט ניכרות כאן בחלק מהקטעים אם כי באופן מרומז יותר מ"גרייסלנד". השיר הזה הוא דוגמא מובהקת לקצב האפרו ברזילאי שמעטר את האלבום וגם אחד הטובים שבו.

 

 

 

"Another Galaxy" ו-"Outrageous"

גבות רבות הורמו כאשר יצא האלבום Surprise ב-2006. אחרי כמה שנים של שקט (כישלון המחזה "The Capeman" והאלבום "You're The One" שסבל מהתעלמות יתרה) סיימון מתגלה בשל ויצירתי מתמיד, נעזר בשותף בריאן אינו כמעצב הסאונד באלבום. כיצד יעבוד שיתוף הפעולה בין היוצר הקלאסי והחם עם ההפקה העתידנית וקרת הרוח של אינו? ובכן, התשובה מפתיעה בהחלט. האלקטרוניקה של אינו בפנים אך היא מלווה בעדינות את סיימון והשילוב ביניהם נשמע טבעי ולא מתאמץ, כיאה לשני שועלים ותיקים.

 

 

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.