שפה עליונה • איך האלבום החדש של הבלאק ליפס?

 
שירים קצרים ותזזיתיים, אבל נגישים. הבלאק ליפס
שירים קצרים ותזזיתיים, אבל נגישים. הבלאק ליפס צילום: יחצ
 
עודכן 18:04 23/06/2011

באלבומם השישי, חברי להקת הרוק התחמשו במארק רונסון כמפיק הראשון איתו עבדו מעולם ועברו לירות מקצבים שיכולים לגרום לכם לברוח מהבית. שרין לוי צ'רי ליפסטיק

 
 
 
 
 

הבלאק ליפס נשמעים מפעם ומהיום. הרבה מהיום, כי היום כבר אי אפשר יותר לעשות פעם. האלבום השישי של רביעיית הגראז'-רוק המתהוללת מאטלנטה, "Arabia Mountain", יצא החודש כשהוא מדגמן הפקת וינטג'-פופ פליזרית מהמטבח של מארק רונסון - האיש שהביא את איימי ווינהאוס ולילי אלן עד הלום - וסאונד עם ביצים. באלבום, כנראה הטוב ביותר שלהם (זו הפעם הראשונה שהם שוכרים שירותים של מפיק), הליפס שומרים על קשר רציף עם הרוק הבריטי של תחילת שנות ה-60 ועם הPאנק של סוף שנות ה-70 ומתרוצצים בין השפעות של דה הו והקינקס, הקינקס ודה הו. אומרים, אגב, שבהופעות הם משתטים כמו פיראטים שיכורים - מי שנכח בהופעה שלהם בלבונטין 7 לפני ארבע שנים עד לשגעת הזו שלהם על הבמה.

 

השירים ב-"Arabia Mountain" קצרים, תזזיתיים, קטועי ביט ונגישים למאזין: גיטרות Pאנקיות, סרף סקסופון, תופים שמכתיבים לכולם מי הבוס והאנד-קלאפ, לחנים בוסריים, שירי בית-פזמון גולמיים שמנפים את כל מה שמיותר, אבל נוגעים לפרקים בפסיכדליה. אין כאן טקסטים גדולים, וההגשה של הסולן והגיטריסט קול אלכסנדר היא מונוכרומטית - הוא לא משתנה מקטע לקטע, ולפי הקול היחסית סטאטי שלו אפשר להסיק שגם הרגש שלו תקוע על אותו מנעד. אלכסנדר לא מזמין את המאזין לטיול בין המילים, אבל אופן השירה שלו שנמצאת בפרונט על תקן השלד של השירים השריריים מנפחת את המלודיות בכוח חיים.

 

כולם רצים עכשיו

להגיש בתוספת סאב-וופר
להגיש בתוספת סאב-וופר צילום: עטיפת "Arabia Mountain"

הדיסק נפתח עם הסינגל "Family Tree" עתיר הכיף, וממשיך את החגיגה עם דארק-גרוב ב-"Modern Art", עד הקטע השלישי המלנכולי יותר, "Spidey's Curse", שנשאב מסיפור מיתולוגי-טראגי אמריקאי של פיטר פארקר, על נער שננשך על ידי עכביש ומפיץ כל מיני תובנות על החיים. "Mr. Driver" נפתח עם קריאות "הו" סקסיות ולא מצניע את העובדה שהליפס הם חבורה של באנגסטרים ושהסאטלה עומדת בראש מעייניהם. "Dumpster Dive" הוא רולינג סטונסי מובהק וגם "Bicentennial Man" להיטי ונשמע כמו מחווה ל-"You Really Got Me" של הקינגס - ואם זה לא נשמע לכם כמו משהו טוב, תוסיפו סאב-וופר למערכת שלכם. אם זה עדיין רע, אז סורי, לא אוכל לעזור לכם.

 

כשהשיר "Time" מגיע - כעבור כמה קטעים שפחות מעיפים את הפוני ולא הכי מחדשים - הוא מסמן את ההתחלה של סוף האלבום, שמצ'פרת את המאזין השקדן שהיטיב להקשיב לכל 16 הקטעים. ששת השירים האחרונים מביאים לנסיקת האלבום ומדגישים את העובדה שמוזיקה עושים יחד או לא עושים בכלל, כמו ב-"New Direction" למשל, אחד הלידרים של האלבום.

 

בראיון שנתן הבסיסט ג'ארד סווילי לפני צאת האלבום, הוא חזה שכולם ירוצו לקנות את "Arabia Mountain", שהוא יגיע לפחות לדאבל-פלטינה, שהוא אלבום צ'רי פופי שהולך לשנות חיים ובעיקר, הוא מקווה, שהדיסק הזה יגרום לאנשים לברוח מהבית. בימינו, אם רוקרים סוררים לא יעטו על עצמם גישה כזו, הם לעולם לא יצליחו להוציא את הטוב שבהם.

 

Black Lips - Arabia Mountain

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.