ניתוח קיסרי • איך האלבום החדש של הקייזר צ'יפס?

 
בדרך להפוך מלהקה חמודה ללהקה חשובה. קייזר צ'יפס
בדרך להפוך מלהקה חמודה ללהקה חשובה. קייזר צ'יפס צילום: יחצ
 
עודכן 17:10 23/06/2011

"The Future Is Medieval" הוא לא אלבום גדול, אבל הוא בדיוק מה שהקייזר צ'יפס צריכים כדי לגרום למי שכבר ויתר עליהם לשים לב אליהם שוב. מיכל ישראלי אימפריה

 
 
 
 
 

ביקורת על אלבום חדש של קייזר צ'יפס כמעט ויכולה לכתוב את עצמה. כרגיל, הם ממש חמודים; כרגיל, יש כמה להיטי ענק פוטנציאליים (שלא יממשו את מלוא הפונטציאל); כרגיל, הם שטחיים מדי ולא מצליחים לצאת מתבניות רוק-פופ מיושנות. אבל זו לא ביקורת כזו. כי קייזר צ'יפס, בפעם הראשונה מאז אלבום הבכורה המהנה שלהם, קצת מפתיעים.

 

זה לא ש-"The Future is Medieval" לא מכיל את כל הדברים האלה שכבר נאמרו על קייזר צ'יפס, הוא פשוט מכיל עוד. הם האטו את הקצב משמעותית, לא כל שיר מתיימר להיות להיט מדבק, ובפעם הראשונה הם מצליחים גם לרגש פה ושם. טוב, אולי הם לא בדיוק מרגשים, אבל אי אפשר להתכחש לנסיון האמיתי והכן שלהם לעשות את זה. וגם אם התוצאה לא פוגעת בול, אי אפשר שלא להעריך אותה. קחו למשל את "If You Will Have Me" - בלדת פיט דוהרטי שבה הקול של הסולן נשמע צרוד ושבור מהרגיל. או את "Child of the Jago", שאמנם לא מציע חידוש משמעותי, אבל בהחלט מוכיח שאם קייזר צ'יפס יבקשו לנטוש לנצח את גישת מכונת להיטי הרדיו המונוטוניים, הם מסוגלים לבריט-פופ מהסוג הרציני יותר.

 

את "Back in December", השיר שפותח את האלבום, אפשר לראות כהצהרות כוונות, לא פחות. כמו ש-"Ruby", שפתח את אלבומם השני והחלש ביותר - "Yours Truly, Angry Mob" - נתן את הטון לכל מה שבא אחריו, כך גם כאן. אין ספק שקייזר צ'יפס מעולם לא הפגינו עומק כזה, שכנראה הגיע מתוך הבנה שהם לא יכולים לייצר עוד אלבום שדומה לקודמיו. בהתאם, הם בחרו לעבוד עם צוות הפקה חדש. אחרי שני אלבומים עם סטיבן סטריט (הסמית'ס, בלר) ואלבום אחד עם מארק רונסון (נו, באמת), הם בחרו בטוני ויסקונטי, שעבד לא מעט עם דייויד בואי, כך שלא מפתיע לגלות פה ושם ניצוצות של השראה.

 

אלבום בשיטת עשה-זאת-בעצמך

נשמעים באיזור הנוחות.
נשמעים באיזור הנוחות. צילום: עטיפת Future Is Medieval

קייזר צ'יפס ליוו את יציאת הגרסה הדיגיטלית של האלבום בגימיק שיווקי - במקום לקבל את כל 20 השירים שבו, האחריות להרכיב אלבום באורך סביר של עשרה שירים היא שלכם. את המקור למהלך האסטרטגי-מכירתי אפשר להסביר בכך שחברי ההרכב לא רצו לוותר על החומרים הרבים שהקליטו.

 

הסיבה המתקבלת ביותר על הדעת לכך היא הלהיטות שלהם להפגין כמה שיותר מהכיוון החדש הזה. מכיוון שלרוב האנשים אין את הסבלנות לשבת ולהרכיב בעצמם אלבום, או על אחת כמה וכמה הרצון להוציא כסף על מוזיקה בימינו, ישנו הגיון לשפוט בינתיים את טיב האלבום בשלמותו, עם כל עשרים השירים, שכן כך סביר שיאזינו לו. ככזה, אין ספק שהוא ארוך מדי, אבל איכשהו כן עובד, הודות לשירים קצרים יחסית ואחידות מוזיקלית מאוד ברורה.

 

למרות שינוי התדמית, מה שבאמת מפתיע באלבום הזה הוא שקייזר צ'יפס נשמעים לחלוטין באיזור נוחות. אין כאן תחושה מוזרה של אמן שמנסה לפרוץ מהבועה הקטנה שלו בכוח. תוך כדי האזנה, קשה להטיל ספק בכך שההתפתחות הזו קרתה באופן טבעי ולא מאולץ. וגם אם לא מדובר באלבום גדול, הוא בדיוק מה שקייזר צ'יפס צריכים כדי לגרום לכל מי שכבר ויתר עליהם לשים לב אליהם שוב, ולחשוב שאולי עוד יש להם סיכוי להפוך ללהקה שהיא לא רק חמודה, אלא חשובה.

 

"Kaiser Chiefs - "The Future Is Medieval

 

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.