הנשיכה הקסומה • ביקורת על הסרט "כלבת"

 
עפר שכטר ב"כלבת"
עפר שכטר ב"כלבת" צילום: גיא רז
 
עודכן 08:47 01/12/2010

יוצרי "כלבת" הצליחו ליצור סרט אלים, מצחיק, חכם, מפחיד ומקסים, שלא דומה לשום דבר שאי פעם נעשה פה. דני סגל מבוהל ביער

 
 
 
 
 

 

"כלבת", סרט האימה הישראלי הראשון, אותו ביימו מבקר הקולנוע לשעבר אהרון קשלס ותלמידו לשעבר באוניברסיטת תל אביב נבות פפושדו, מגיע למסכים עמוס במטען חורג של ציפיות. מלבד הסקרנות הטבעית שמעוררת בחירתם של הצמד בז'אנר האימה, שלמעשה לא קיים בארץ מאז ששודר הפרק האחרון בסדרה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בחודשים האחרונים הולכת וגוברת תשומת הלב התקשורתית להפקה, ולקאסט המרשים שהתגייס לטובתה. כולם רוצים לדעת איך ישתלבו כוכבים כמו מנשה נוי, ליאור אשכנזי, רן דנקר, עופר שכטר ואניה בוקשטיין בקונטקסט של סרט אימה.

 

אבל החשש כי הסרט לא יעמוד בציפיות לאחר בילד אפ כל כך מסיבי נשכח רגעים ספורים לאחר שהסרט מתחיל, ובערך באמצע, בסצנה ספציפית המערבת מפגש לוהט בין כלי נשק כבד במיוחד לראשו של אחד השחקנים המוכרים והאהובים בארץ, כששניים שלושה עדיני נפש עם קיבה רגישה קמים ויוצאים מן האולם (תמיד סימן טוב בסרטי אימה), הניצחון של קשלס ופפושדו מושלם. בישראל, ב-2010, הם הצליחו להגות, לממן ולהפיק סרט אלים, מצחיק, חכם, מפחיד ומקסים, שלא דומה לשום דבר שאי פעם נעשה פה.

 

מערכות יחסים שנגמרות בחדות

אפשר לצלם גם ביום. אניה בקושטיין
אפשר לצלם גם ביום. אניה בקושטיין צילום: גיא רז

הסרט עוקב אחר ההצטלבות המדממת של קבוצה גדולה למדי של דמויות ביער נידח, ומתאר את פרץ האלימות שנוצר כתוצאה ממנה. שלושה שחקני טניס בחיפוש אחר מגרש, צמד שוטרים חסרי כישרון, זוג אוהבים ויערן, כמו גם, כמובן, הפסיכופט האובליגטורי, נאלצים לחלוק זמן מסך, ומפתחים בלית ברירה מערכות יחסים קצרות ואינטנסיביות, שבהתאם לז'אנר, נגמרות בחדות.

 

למרות הימצאותו של הרוצח לא מדובר בסלאשר סטנדרטי, אלא יותר בסוג של וריאציה הומוריסטית על הנושא. בין מיתה משונה המתוארת בפרוטרוט לזו שאחריה, מוצאים הגיבורים זמן לדיאלוגים טרנטינואיים/סיינפלדיים משעשעים על זוטות חסרות משמעות, וגם האלימות, למרות שהיא בהחלט מצמררת לרגעים, בסופו של דבר מוגזמת.

 

אבל הגדולה האמיתית בסרט אינה באלימות, וגם לא בהומור. מי שקורא בין השורות ימצא בשלל הדמויות על המסך עומק לא צפוי, ויבין כי בסופו של דבר לכל אחת מהן יש סיפור קטן שמניע אותה, וגורם לפעולות לכאורה משונות להיות הגיוניות. גם האיפיון של הדמויות מקיף ומדויק, והן עובדות טוב אחת עם השניה. קשלס ופפושדו מתענגים על מפגשים שונים ומשונים בין טיפוסים שונים, מפתיעים במערכות יחסים שמשתנות מול העיניים, ומוכיחים כי היכולות שלהם חורגות בהרבה מתחום השפרצות הקטשופ.

 

כסף זה לא הכל

אפשר לצלם גם ביום. עפר שכטר ב"כלבת"
אפשר לצלם גם ביום. עפר שכטר ב"כלבת" צילום: מתוך הסרט

המיומנות הטכנית והשליטה בז'אנר של הצמד מרשימה גם היא. למרות שהיכולת לגרום לקהל לקפוץ ממקומו בבהלה נלקחת לעיתים כמובנת מאליה, זה לא קל כמו שזה נראה. וגם לגרום לרגעים של פעולה ואלימות להראות ריאליסטים זה משהו שבקולנוע הישראלי לא תמיד מצליחים לעשות. אבל לקשלס ופפושדו יש יד קלה על המצלמה והם מביימים בטבעיות כובשת, ומדלגים כמעט לחלוטין על תחלואים בוסריים למיניהם, אם כי עריכת התסריט היתה יכולה להיות קצת יותר הדוקה, והסרט ארוך מדי בכמה דקות. סרטי אימה בדרך כלל עומדים על 80 דקות, אבל "כלבת" מתפרש כמעט על שעתיים, וזה מורגש - נראה כאילו הבמאים לא הצליחו לבחור את הסוף שהם רוצים, אז הם צילמו את כולם.

 

"כלבת" צריך לשמש דוגמא ומופת לקולנוענים צעירים. הוא מוכיח כי ניתן להתאים את התסריט להפקה צנועת תקציב מבלי לוותר על חזון, אמירה אישית, תסריט מתוחכם, ובסופו של דבר גם לייצר סרט מאוד מבדר. אין כסף לצלם בלילה? מסתבר שאפשר לצלם אימה גם ביום. אין כסף לצילומי פנים? מסתבר שאפשר לצלם אימה גם בחוץ. אין כסף לאנימציה ממוחשבת? מסתבר שאפשר להשתמש באיפור וזה יכול אפילו להראות מעולה. אין כסף לשחקנים מהשורה הראשונה? עם תסריט מספיק טוב הם יעשו לך הנחה - כי בסופו של דבר גם הם, כמו פפושדו וקשלס, וכמו הקהל למוד הקרבות של הקולנוע הישראלי, נמצאים פה כדי להנות.

 

>>> נדבקנו: חוגגים את יציאת "כלבת"

>>> וגם: פרויקט האימה הגדול של nana10

 

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.