פחדנון בארון

 
מילה של ארבע אותיות. הראל סקעת
מילה של ארבע אותיות. הראל סקעת צילום: ערוץ 2
 
עודכן 09:25 26/10/2010

הסירוב העיקש של הראל סקעת לדבר על נטיותיו המיניות באופן ישיר, כמו גם ההתעקשות שלו להכנס שוב לפריים טיים, גרם רק לנזק למי שמתמודד עם מצבים דומים. אלעד ברינדט נוק אאוט

 
 
 
 
 

פאוזה. הראל סקעת שותק, מתייסר, מתמתח על ספה. הביאו במיוחד. הוא על סף בכי. הוא בא לדבר ואז עוצר. אולי עוד אלכוהול? הוא כבר שיכור. עוד קצת ייסורים, עוד הפסקת פרסומות ואז הוא יתפנה לדבר. אולי. יש לו סוד נורא, יש לו משהו גדול. הוא חייב להגן על המשפחה שלו, הוא חייב להגן על עצמו. ואם לא הייתם מכירים את הראל סקעת, יכולתם בקלות לחשוב שיש פה משהו פלילי, אפל, סוטה.

 

אלא שהראל סקעת הוא לא איש מסוכן. הסרט עליו - דווקא כן. הסרט הזה מפחיד מהרבה בחינות, בעיקר כי הוא מחזיר אותנו אחורה לתקופה שבה "הומו" ו"בושה" היו מילים שהלכו יד ביד. הנה, תראו - הזמר החינני שלא הייתה לו בעיה לבצע שירים של יהורם גאון בתוכנית ריאליטי, לשיר מול מיליוני צופים באירוויזיון ולנסוע חצי שנה בלי רישיון. אבל הדבר הזה, שנפל עליו, המסויט כמעט, זה מעל לכוחותיו. המילה הזאת, שמתחילה בה', בכלל ולא יצאה לו מהפה. אולי זו קללה מבחינתו.

 

הסרט על סקעת מסוכן גם כי הוא מחזיר לשיח את ההנחה המטופשת שנטייה מינית מסתכמת רק "במה שאני עושה במיטה". נכון, זה באמת לא עניינו של אף אחד מה מישהו עושה במיטה, אבל זו גם ממש לא השאלה. נעשה תרגיל מחשבתי קטן. אתם יודעים מי בן הזוג של נינט, ממי ריטה התגרשה, עם מי יונית לוי הולכת להתחתן וגם מי אישתו של שר הביטחון (ואפילו מי העוזרת). אתם קוראים ראיון בעיתון כלכלי ורואים בקוביה בצד אם המנכ"ל נשוי, גרוש וכמה ילדים יש לו. ועדיין, אתם לא יודעים מה הם עושים במיטה. מוזר, לא?

 

דיבור עקיף

כי אם סקעת לא היה מתעסק בפליק-פלאק רגשי ומניפולטיבי להחריד, הוא היה בוודאי מבין שלהיות הומו זה לא רק פוזיציה במיטה, אלא חיים שלמים והגדרה שלמה, כמו כל דבר אחר בחיים שלנו. המקום שבו נולדנו, ההורים שלנו, צבע העור שלנו, השפה בה אנחנו מדברים מגדירים אותנו - כמו גם הנטייה המינית. זהו הבסיס הכמוס ביותר, שמגדיר, למשל, עם מי תקים משפחה, עם מי תלך לישון, במי תתאהב ומי יהיה זה שירש אותך. איך אומר השיר, "ובלעדיך אין בי מה...", ודווקא הייתם יכולים להניח שמי שהחזיר את השיר הזה לתודעה, יבין דבר או שניים על אהבה.

 

סקעת מצידו העדיף להתעסק בסמנטיקה של "לא לגלות זה לא להסתיר" והקפיד לשמור על הפרטיות שלו. עד כדי כך שמר על הפרטיות שלו, שאנחנו יודעים איך נראה הבית של ההורים שלו, הבית שלו, המסקינגטייפ על האריזות והעכבר של המחשב. ואחרי זה סקעת עוד סבור שהוא אמן ולא אייטם רכילותי. נו, אפשר לחייך בעדינות ולקבוע ששלום חנוך וחווה אלברשטיין הוא כבר לא יהיה. אפשר גם לאוורר מהארכיון את התמונות בהן סקעת לא היה אייטם רכילותי במלון באילת בלי חולצה, לא אייטם רכילותי בהשקות ולא אייטם רכילותי ברומן שהתרחש כנראה רק בשער האחורי של ידיעות אחרונות.

 

מצעד לא יהיה פה

ועוד מילה על יציאה מהארון. כן או לא והאם בכוח. לפני כמה שנים הדרכתי בארגון נוער גאה. כל שבוע פגשתי 30 בני נוער מדהימים, אינטילגנטיים, רגישים ובעיקר אמיצים. והם אפילו לא ידעו שהם כאלה וזה לא שינה אם הם היו בארון או מחוץ לארון. ההבנה והתפיסה שלהיות הומו או להיות לסבית זה חלק מהאישיות שלהם, הייתה חשובה הרבה יותר מלספר לאבא, לאמא ולשכנים. וזה תמיד הגיע בסוף. כי כשאתה שלם עם עצמך, אתה יודע שרוב הסיכויים הם שגם הסביבה שלך תהיה שלמה איתך.

 

לא ברור מה הסרט על סקעת ביקש להשיג (כלומר, כן. תודה לזכיינית, שמימנה את המשלחת לאירוויזיון) ולמה דווקא עכשיו. מה שכן ברור, שנחשף פה אמן קטן ופחדן, אבל אשף יחסי ציבור ומכוון מטרה, שהבין שהארון הזה עוד עלול להתפוצץ לו בפנים, לא בגלל אוחובסקי, אלא בגלל חוסר עניין לציבור. לא גאווה גדולה.

 

"הראל סקעת שובר שתיקה", יום שני, בערוץ 2, 22:00

 

>>> למה להראל סקעת כל כך קשה להגיד "הומו"?

>>> כך עשה גל אוחובסקי אאוטינג להראל סקעת

>>> וזה מה שקרה בעקבות זאת

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.