השם המפורש

 
לא מסוגל להגיד מילה קונקרטית אחת. הראל סקעת
לא מסוגל להגיד מילה קונקרטית אחת. הראל סקעת צילום: בוצ'צ'ו
 
עודכן 08:00 26/10/2010

כולנו כבר יודעים מזמן איפה הראל סקעת אוהב את זה, ובכל זאת הסרט התיעודי שהתיימר להציג את היציאה מהארון של הראל סקעת נמנע אפילו מהמילה "הומו". ליבי בגנו תא וידוי

 
 
 
 
 

הראל סקעת רוצה שנדע שטוב לו. שהוא אופטימי לגבי הבאות, שהוא שלם עם איך שאלוהים ברא אותו ושמעכשיו אנחנו עומדים לראות גרסה הרבה יותר בוטחת ופתוחה שלו. זו, למעשה, השורה התחתונה של הספיישל "הראל סקעת שובר שתיקה" שעבור רובנו היה מאיר עיניים בערך כמו שלג דאשתקד, לאור הפרסומים בימים שקדמו לשידורו.

 

עוד הרבה לפני ההתעסקות במסמך המיותר הזה, שכבר הפך לתחנה שכל סלב גאה חייב לעבור (מה קרה, ראיון ב"שבעה לילות" כבר לא עושה את העבודה?), אי אפשר להתעלם מהדלות ההפקתית של ה"ספיישל" הזה. קריינות בסגנון "בשידור חוקר", שאלות מגוחכות שנזרקות לאוויר דוגמת "מי זה הראל סקעת?" ותחושה כללית שנפלנו כאן על עוד פרק משמים של "יום בחיי". גם הפריים המביך בו נראה סקעת דופק איזה דרינק לפני שהוא מתחיל לפתוח פה את הלב לא בדיוק סייע ליצירת תחושת אמפתיה. מזלו של סקעת הוא, שהוא כזה מאמי שגם כשהוא כלוא בתוך מבוך עכברים אכזרי של קלישאות (שלחלקן הגדול הוא אחראי בעצמו), הוא מעורר חיבה באופן כמעט אוטומטי - פחות כשהוא חופר על המשבר האקזיסטנציאליסטי שלו ויותר כשהוא מפשט את הדיבור, מתנהג בטבעיות ונותן לחוסר הנינוחות שלו מכל המעמד לזלוג החוצה.

 

ספיישל מיוחד

רוקד סביב הנושא. סקעת בסרט
רוקד סביב הנושא. סקעת בסרט צילום: יחצ

המילה "הומו", במידה ותהיתם, לא נאמרת בסרט גם לא "יציאה מהארון". או "אאוטינג". או כל רפרנס אחר מלבד אותו משפט שכותרות העיתונים כבר חרשו עליו בסוף השבוע - "כשיהיה לי בן זוג, לא אסתיר אותו בבית". אההממ... כן. אנחנו יודעים. קראנו כבר. נקסט. מי שהתפתה לחשוב שאותה כותרת סנסציונית היא רק טיזר לטובין שעתידים לבוא בסרט, התאכזב קשות כשמצא את עצמו צופה בסרט תדמית, או ליתר דיוק בסרט בניית תדמית - זו שסקעת עובד עליה עכשיו אחרי שכל העולם יודע את מה שכל העולם ידע כבר מזמן.

 

הרגעים האמיתיים היחידים שניתן היה למצוא בסרט הם האינטראקציה של סקעת עם הוריו. ההסכמה שבשתיקה מצד אביו, התמיכה האוהבת אך המסויגת של אמו, אלו החומרים מהם עשויה יציאה כואבת, פרטית ואיטית מהארון וכנראה שהסיבה היחידה שלא קיבלנו מספיק מזה, נבעה מרצון המשפחה לשמר את פרטיותה ככל האפשר.

 

אי אפשר שלא לחוש סימפטיה כלפי סקעת כשהוא מדבר על טבעת החנק שסגרה עליו אחרי הופעתו בעצרת לנרצחי הבר נוער ועל תהליך היציאה מהארון שלו שזורז בניגוד לקצבו הטבעי בשל גחמותיהם של אי אלו חברים בקהילה הגאה. עם זאת, כשהשיח סביב הנושא שלשמו התכנסנו מגיע רק לאחר יותר מחצי שעה של צפייה, אתה פשוט מרגיש שעבדו עלייך. עם כל הכבוד לסימפטיה.

 

סקעת עשה את מה שעשו אחרים לפניו. הוא יצא מהארון בלי לצאת מהארון. הוא רקד סביב הנושא, אמר את כל מה שאפשר לומר מלבד המילים עצמן ובעיקר התמקד בלדווח שהוא כבר מסתכל קדימה, אז שנעזוב אותו בבקשה עם כל ההומו-טוק הזה ונחזור להתמקד בקריירה המופלאה שלו, בקולו הערב ובאוזניים המחודדות והחמודות שלו. בשביל לעשות את כל אלו, לא היינו צריכים להעביר שעה משמימה מול הטלוויזיה. הרי ברור שכל יציאה מהארון, לא משנה איך ומתי היא נעשית, ובוודאי עבור דמות מוכרת, היא צעד אמיץ וראוי להערכה. במכוון או לא, נראה סקעת בסרט אורז תיק לקראת נסיעה להופעה ונאבק לשלוף בגד מהמדף בביתו. "אני שונא את הארון הזה" הוא מכריז בקוצר רוח והאמת, לא יכולנו להסכים איתו יותר.

 

"הראל סקעת שובר שתיקה", יום שני, בערוץ 2, 22:00

 

>>> הראל סקעת פחדן, אל תצפו ממנו שיצעד בגאווה

>>> כך עשה גל אוחובסקי אאוטינג להראל סקעת

>>> וזה מה שקרה בעקבות זאת

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.