מסע ברחבי העולם בעקבות יהודי סוריה

 
"אנחנו יהודים עם מסורת ערבית, ואנחנו גאים בכך - זה בוורידים שלנו"
"אנחנו יהודים עם מסורת ערבית, ואנחנו גאים בכך - זה בוורידים שלנו" צילום: רויטרס (ארכיון)
 
עודכן 12:54 06/10/2010

בין דמשק לניו יורק, בין אמונה תפלה לפיסטוק חלאבי ובין סיינפלד לפאולה עבדול - רבים מיהודי סוריה הגרים בתפוצות מעולם לא ביקרו במולדתם, אך לא שוכחים את שורשיהם. "ערבים ברשת" בעקבות האנשים שמתגאים שהם גם יהודים וגם ערבים

 
 
 
 
 

למרות שרוב יהודי סוריה מעולם לא ראו את מולדתם, הם עדיין זוכרים את שורשיהם ושומרים על המסורות שלהם. "אתה לא יכול לשכוח את העבר", אומר ג'ואי אל-להם, יהודי סורי שעזב את דמשק עם הוריו בשנת 1992, כשהיה בן 18. "המנהגים הסוריים נשארו, אפילו עבור אנשים שעזבו את סוריה לפני 100 שנים. אנחנו עדיין אוכלים את אותם הדברים, אנחנו עדיין סורים".

 

הצהרה זו של אל-להם כנראה מאפיינת את היהודים הסורים יותר מכל קהילת מהגרים אחרת בעולם. הגאווה שלהם ועקשונתם לשמר את תרבותם כמעט ומשקפות את ביתם התורשתי בסוריה. הקהילה מאוד חשדנית כלפי זרים ולעתים אף מוגדרת כמסוגרת. בתוך הקהילה עצמה יש יריבות מרכזית בין יהודי דמשק ליהודי חאלב, וכל צד טוען כי הוא ותיק יותר. יריבות זה באה לידי ביטוי במדינות כמו ארגנטינה ומקסיקו, שבהן יהודי דמשק וחאלב הולכים לבתי כנסת נפרדים. 

 

"אני שמח לראות שלמרות שההגירה החלה לפני כמאה שנים, יהודי סוריה עדיין משמרים את מנהגיהם ומסורותיהם", אומר גא'קובו ספאמי, נכדם של יהודים סורים שהיגרו למקסיקו בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20. למרות שהוא מעולם לא ראה את סוריה, ספאמי אומר בביטחון: "אני יכול לזהות ולהרגיש בקלות דמיון רב בין יהודים סורים בארגנטינה, בברוקלין ובברזיל". על פי כתבה שפורסמה לאחרונה באתר Middle East Online, בארוחות החגים והשבתות נוהגות המשפחות לאכול מאכלים סוריים ורבים מיהודי סוריה נהנים ממוזיקה ומריקודים ערביים. כמו כן, מרבית היהודים שהיגרו מהמדינה שמרו על שפתם הערבית, ולעתים גם ילדיהם מדברים אותה היטב. "למרות שדתי יהודית, אני ערבי מבחינה תרבותית", מציין ספאמי, שמזדהה עם סורים רבים, ללא קשר לאידיאולוגיה או לדת שלהם.

 

 
יהודים מתפללים ליד תמונתו של חאפז אל-אסד
יהודים מתפללים ליד תמונתו של חאפז אל-אסד צילום : רויטרס
 

התרבות גוברת על הפוליטיקה

היהודים הסורים, וגם אתם, יכולים לראות כאירוניה את העובדה שהם שומרים על קשר עם מדינה שמעולם לא הכירה בשכנתה ישראל כמדינה יהודית. אך עבור היהודים הסורים בתפוצות, התרבות גוברת על הפוליטיקה, וקשריהם למולדתם נוגעים בעיקר לתקופה שלפני הסכסוכים הנוכחיים במזרח התיכון. "אנחנו יהודים עם מסורת ערבית, ואנחנו גאים בכך - זה בוורידים שלנו", מסביר קרלוס זארור, חוקר יהודי בן 38 מקולורדו. ההיסטוריונים מאמינים כי יהודים התיישבו בסוריה עוד מהתקופה הרומית. על פי אגדה מקומית, המלך דוד בנה את בית הכנסת הראשון בחאלב. בעיר ההלניסטית והרומאית דורה אירופוס, שהוקמה על גדותיו של נהר הפרת במזרח סוריה סביב 300 לפני הספירה, ישבה אחת מהקהילות היהודיות העתיקות ביותר. ההיסטוריה העשירה הזו היא הסיבה המרכזית שמניעה את המהגרים היהודים לשמר את מסורותיהם.

 

מעבר לכך, מהרחובות הריקים של הרבעים היהודיים בדמשק ובחאלב מגיעה נוסטלגיה לא צפויה. הערבים המקומיים, שרכשו את בתיהם ועסקיהם של היהודים שעזבו, מספרים כעת בגאווה על קשרי ידידות מופלאים שהיו להם עמם. "פוליטיקה זה דבר אחד, וחברות זה דבר אחר", מצהיר אחמד גנאים, פלסטיני המתגורר ברובע היהודי של דמשק. "יש אנשים שחושבים שזה מוזר שיש לי חברים יהודים, אך אני כלל לא חושב שזה מוזר", הוא אומר. למעשה, לפני 25 שנים, קרא גנאים לבנו זאקי, כאות כבוד לחבר יהודי שמת בזמן שאשתו הייתה בהריון. כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1992, רוב שכניו היהודים של גנאים עזבו את המדינה, במסגרת הגירה המונית. "החברים שלנו נקשו על דלתנו בשעה 5:00 בבוקר לפני שנסעו לנמל התעופה - זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותם", הוא נזכר.

 

רוב חברי הקהילה היהודית שעזבו את סוריה נאלצים להתמודד עם עתיד לוט בערפל. הם נכנסו לעולם שבו עיניים חשדניות מביטות הן על יהודים והן על סורים, ורבים מהם אינם מתקבלים בברכה על ידי קהילות יהודיות אחרות. בברוקלין, למשל, הוטלו בעבר מגבלות על יהודי סוריה ובהן איסור נישואי תערובת, גם במקרה של המרת דת. עבור היהודים הללו חוקים סוציאליים כדוגמת זה היוו ברכה ונטל גם יחד - דבקות במסורת, לעתים במחיר של קדמה. מבחינת איבון סעיד, דור שלישי ליהודים סורים שמתגוררת כעת במקסיקו, ערכי המשפחה חשובים עבור יהודים סורים יותר מאשר עבור כל תרבות אחרת. "יש פחד עמוק של התבוללות", היא מסבירה.

 

בין סיינפלד לסחר באיברים

עבדול (במרכז). מיהודי סוריה שהצליחו
עבדול (במרכז). מיהודי סוריה שהצליחו צילום: יח"צ

למרות המוניטין שלהם, המצייר אותם כמתבודדים, כמה יהודים סורים הפכו לסלבריטאים. אביה של זמרת הפופ פאולה עבדול נולד בסוריה וגדל בברזיל, אביו של השחקן דן הדייה נולד בחאלב וגם משפחת אמו של הקומיקאי ג'רי סיינפלד היא מסוריה. היה זה אולי השילוב בין ההומור היהודי לבין מאפיינים ערביים, כמו כניסת אורחים בלתי צפויים לבית, שהפך את סיינפלד לאחד הקומיקאים המפורסמים ביותר בארצות הברית ואפילו בסוריה עצמה. יהודים סורים אחרים התפרסמו דווקא בשל הסתבכותם עם החוק. אחד מהם הוא אדי ענטאר, הידוע יותר בכינויו העסקי "אדי המשוגע", שריצה עונש מאסר בגין הלבנת כספים והונאה. לצדו יש את שלושת הרבנים היהודים הסורים מניו ג'רזי, שנעצרו בחודש יולי בחשד לסחר באיברים, שוחד והלבנת הון.

 

עבור היהודים הסורים בניו יורק ובניו ג'רזי, שמעדיפים להתרחק מאור הזרקוקים, פרשת הסחר באיברים הגיעה כרעם ביום בהיר. הקהילה הזו מנהלת רשת חברתית משל עצמה ומזכירה חברות מסורתיות מהמזרח התיכון: הילדים והקשישים מקבלים חינוך ועזרה רפואית בחינם וארוחות השבת כוללות לעתים קרובות כ-100 מוזמנים. בשל המסורות המזרחיות והעובדה שמספר רב של יהודים סורים נמלטו מספרד לאחר האינקוויזיציה, רוב האנשים מכנים את היהודים הסורים "ספרדים", בדומה ליהודי צפון אפריקה שהגיעו מספרד לפני 500 שנים.

 

היהודים המזרחיים, שהגיעו מאסיה, נוטים להבליט את ההבדל התרבותי מהיהודים הספרדים. אך סארינה רופי, אשת עסקים מברוקלין, שסביה היגרו מחאלב בראשית המאה ה-20, סבורה כי להיות יהודי ספרדי זה דבר שונה מלהיות יהודי סורי. "אנחנו מחוברים מאוד דרך התרבות היהודית-הערבית. היותנו יהודים ערביים מבדילה אותנו מרוב היהודים הספרדים. ערביותנו היא חלק מאיתנו - המוזיקה שלנו, האמונות התפלות שלנו, האוכל שלנו והמסורות שלנו", היא מסבירה.

 

ניו יורק או דמשק?

למרות דבקותם האיתנה של היהודים הסורים במסורתם, חלקם עדיין חוששים לאבד את הקשר שלהם עם סוריה ועם השפה הערבית. רוב היהודים הסורים שנולדו מחוץ לסוריה מעולם לא ביקרו את ארץ אבותיהם, ובימים אלה מעטים מחברי הקהילה מלמדים את ילדיהם ערבית. רופי מסבירה כי בשל קשיי ההשתלבות של היהודים הסורים בפזורה, למדו ילדיהם אצל רבנים אורתודוכסים וכך הם איבדו חלק מתרבותם הערבית. אל-להם בן ה-34, אחד מהיהודים הסורים הבודדים שמחזיק בזכרונות מסוריה, אומר לעומת זאת כי הוא מדבר ערבית עם ילדיו ומקווה לבקר עמם באחד הימים בדמשק. למעשה, ב-20 השנים האחרונות הוא ביקר בסוריה רק פעם אחת - בשנת 2008. "פעמים רבות רציתי לחזור", הוא נזכר. "אבל רציתי זמן להסתגל לניו יורק. עשר שנים חולפות במהירות".

 

אחת מהסיבות לכך שהיהודים הסורים מעדיפים שלא לשוב למולדתם היא היחסים המתוחים בין ישראל לסוריה. הם חוששים שהם לא יתקבלו שם כיהודים, אך מקווים שהמצב הזה ישתנה בקרוב. "אני רוצה להיות חלק מתהליך השלום", מכריז אל-להם. "אנחנו עייפים מחוסר השלום". גם עימאד מוסטפא, שגריר סוריה בארצות הברית, מקווה שהיהודים הסורים ימלאו תפקיד בתהליך ומציין כי ממשלת סוריה עדיין רואה בהם כגולים. "הם מבינים שחזרתם תקל את המתחים במזרח התיכון ובעולם ותסייע ליצור פרדיגמה חדשה באזור שלנו, הרחק ממעגלי האלימות", הוא גורס. אך לעת עתה, היהודים הסורים ממשיכים לשמר את תרבותם בקהילותיהם, עם גאווה מסוימת שאינה מותירה ספק לגבי העובדה שהם גם סורים וגם יהודים.

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.