אתה זוכה? המדינה זוכה!

 
קבוצה לא מבוטלת של חובבי לוטו מיעוטי יכולת מוציאה על הבילוי הזה כ-12% מכלל הכנסתה
קבוצה לא מבוטלת של חובבי לוטו מיעוטי יכולת מוציאה על הבילוי הזה כ-12% מכלל הכנסתה צילום: מתוך חדשות 10
 
עודכן 12:04 21/05/2010
יורם שורק

היום אנחנו מסיימים את טרילוגיית הלוטו של המדור. אם בחלק הראשון עסקנו באשליית הזכייה ובשני בכישוף שמפעילה עלינו אלת המזל החמקמקה הפעם יורד המדור לקרקע המציאות ושואל מדוע אוהבים הפוליטיקאים את מפעל הפיס? במדינה מתוקנת, כמו שאוהבים לאמר אצלנו, לא היה צורך בפילנתרופיה של הפיס. תפקידה של המדינה לגבות מיסים ולהקים מוסדות ושירותים לרווחת הציבור. אבל לא יזיקו כמה גרושים. יורמים יודעים

 
 
 
 
 
הטור הקודם עסק בשאלה מדוע אנחנו כל כך אוהבים את הלוטו? ומצא תשובות הטמונות בפסיכולוגיה האנושית. אבל אולי אנחנו, אזרחי המדינה, אוהבים את הפיס מאותה סיבה שאנחנו "אוהבים" את תכנית הלימודים של משרד החינוך, את מערכות הכבישים ואת חברת החשמל? כי זה מה שיש. השאלה, אם כך, היא מדוע אוהבות ממשלות הימורים מסוימים ורודפות הימורים אחרים?

פרוטוקול דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת מספק הצצה נדירה לאופן מחשבתם של נבחרי הציבור:

"היו"ר אופיר אקוניס: חייבים לומר שמי שלא רוצה לא משתתף בהגרלות שלהם

ח"כ כרמל שאמה: ברור

היו"ר אופיר אקוניס: יש דברים שלא חייבים לעשות אותם. זאת בהחלט זכות הבחירה הבסיסית של האזרח בישראל...

ח"כ כרמל שאמה: נכון אדוני היושב ראש..

היו"ר אופיר אקוניס: הייתי בערב החג בשכונת הארגזים בת"א וראיתי את המתנ"ס שבנה שם מפעל הפיס והוא יפה והוא חדש ומודרני

ח"כ כרמל שאמה: חותם על כל מילה.


היו"ר אופיר אקוניס: אם אנחנו מוצאים בשדרות מתנ"ס ממוגן שממומן ע"י מפעל הפיס אנחנו מברכים את מפעל הפיס על הדבר הזה. הרי אם הוא (הפיס) לא היה, זה (המתנ"ס) לא היה קיים. אבל הוא קיים וצריך לומר את הדברים..."
 

זכות הבחירה של האזרח

מכשיר להעברת כסף מהאזרח הפרטי לתועלת הציבור ובמילה אחרת - מס
מכשיר להעברת כסף מהאזרח הפרטי לתועלת הציבור ובמילה אחרת - מס צילום: רוני שיצר
קשה שלא להתפעל מיכולתו של ח"כ אקוניס להניף בו זמנית את שני הדגלים: את עקרון חופש הבחירה הקפיטליסטי ואת גמילות החסדים - העזרה לתושבי שכונות עוני ומיגון לקו האש. לסוגייה שדורות של הוגים התחבטו בה, הסתירה שבין חופש הפרט לסולידריות החברתית, מוצא ח"כ אקוניס פתרון גאוני בפשטותו. הגרלות הפיס הופכות את הערכים המתנגשים לישות אחת: אילו, חס וחלילה, לא היינו מנצלים נכון את "זכות הבחירה של כל אזרח" כי אז נשארה שדרות בלי מתנ"ס.

ניתן, כמובן, להעלות תהיות מרושעות על "זכות הבחירה הבסיסית של האזרח" שאינה כוללת למשל משחקי פוקר (אפילו לא כאלו הדורשים מחשבה לא פחות ממזל) אבל המדור עוסק השבוע במפעל הפיס כמממן מתנ"סים, כלומר מכשיר להעברת כסף מהאזרח הפרטי לתועלת הציבור ובמילה אחרת - מס. לכאורה, ניתן היה לבנות מתנ"ס "יפה חדש ומודרני" בשכונת הארגזים ובשדרות ממיסים רגילים, אלא שהפיס הוא מס מיוחד. אותם חברי כנסת שהיו נאבקים נגד העמקת נטל המס, אילו התבקשו לאשר תוספת מע"מ, מכס או מס הכנסה מתחרים זה בזה בשבחים שהם מרעיפים על הפיס.
 

למה להגביל?

כדי להמחיש את עומק חיבתם של מנהיגינו למפעל הפיס בדקה ד"ר בל גבריאל-פריד את דרך הייסורים שעבר האיסור על מכירת כרטיסי הגרלה לקטינים. כיוון שנערים בגיל ההתבגרות מועדים פי 10 ממבוגרים לפתח התמכרות להימורים, מוגבלת השתתפותם בהגרלות ברחבי העולם. בישראל נדרשו לא פחות משבע שנים להעביר את האיסור הזה בכנסת חרף התנגדות עיקשת של הממשלה שהקפידה ליישר קו עם מפעל הפיס. כך מתועדים בדברי הכנסת טענות שרים בממשלה כי תופעת הימורים בקרב בני נוער אינה קיימת (בשנת 2000) או אם הימורים כאלו מזיקים (שנת 2002).
 

כמה סיבות לרומן המתמשך

מה עומד מאחרי סיפור האהבה שבין הנהגת המדינה למפעל הפיס? אהבת אמת קשה להסביר ובכל זאת ננסה להציע כמה תשובות

1. הקל והנעים שבמיסים.
מפעל הפיס הוא מס מיוחד, קודם כל כיוון שהוא אינו דורש אכיפה. הפטנט התגלה כבר לפני מאות שנים. כך למשל מומן ייסוד המושבות האנגליות הראשונות בצפון אמריקה, כמו מיגון מתנ"ס שדרות, בידי חברת מניות שקיבלה מהמלך זיכיון להפעלת הגרלות. ארה"ב שצמחה מאותן מושבות מימנה את מלחמת העצמאות שלה לא מעט באמצעות לוטו. באופן מוזר, הרי שבעוד העלמת כל מס אחר גוברת ככל שהוא כבד יותר הרי שההכנסות מהגרלות מפעל הפיס דווקא צומחות כשסיכויי הזכייה יורדים והפרסים מצטברים.
 
2. מס העניים.
לא בכדי בוחר ח"כ אקוניס לשבח את המתנ"ס בשכונת הארגזים ולא את "אשכול הפיס" ברעננה למשל. כך מצטייר מפעל הפיס כדוד עשיר התומך בנדיבות בקרוב עני. אבל מהיכן מגיע הכסף לנדבני הפיס? רוב המיסים נגבים מהעשירים. הלוטו הוא אמצעי מופלא לגבות כסף מקבוצות שלכאורה לא ניתן לגבות מהן כלום. מחקרים בארצות רבות בעולם מאשרים כי ממלאי הלוטו העקביים ביותר הם בעלי ההכנסה הנמוכה. אי השיוויון מעמיק עוד יותר משום שמי שממלא לוטו כל שבוע תורם להצטברות הפרס הראשון עד לסכום אסטרונומי המעורר עניין בציבור הכללי. אז, כשהפסדי המהמרים הקבועים מצטברים ל"לוטומניה" ותוחלת הרווח בהגרלה משתפרת, מצטרפים למשחק בני המעמד המבוסס. כך למשל נמצא כי בלוטו האירופי, בו משתתפים אזרחים מכמה מדינות ביבשת, מסבסדים הספרדים והפורטוגלים העניים את הבריטים והאוסטרים העשירים. כשהפרסים קטנים יחסית (בשבועות הראשונים שלאחר זכייה גדולה) קונים 10 מיליון הפורטוגלים אותו מספר כרטיסים כמו 60 מיליוני הבריטים ורק כשמצטבר פרס עצום, לאחר שמונה או עשרה שבועות ללא זוכה, מצטרפים תושביה העשירים של אירופה לחגיגה. כך שחלקם היחסי של העניים בזכיות נמוך מתרומתם היחסית להכנסות הפיס.

בגרמניה נמצא כי 50% מהכנסות הלוטו מגיעות מ-10% מהמהמרים. בקבוצה זו של מבזבזי לוטו כבדים יש ייצוג ניכר לבני שני העשירונים התחתונים ברמת ההכנסה ופירוש הדבר שקבוצה לא מבוטלת של חובבי לוטו עניים מוציאה על הבילוי הזה כ-12% מכלל הכנסתם והם "עובדים עבור מפעל הפיס" כחודש וחצי בשנה. בארץ אין נתונים על הפילוח הסוציולוגי של ההכנסות ועלינו להסתמך על רמזים. ידוע כי כרטיסי הגירוד הם המוצר המועדף על עניים ומסתבר כי ההכנסות מכרטיסי "חיש גד" משתוות כמעט ל "ספינת הדגל" של הפיס: הלוטו. פירוש הדבר הוא שהמתנ"ס בשכונת הארגזים ממנו מתפעל ח"כ אקוניס אינו אלא החזר חלקי מאוד של ההכנסות המפעל הנגבות ממהמרים קשי יום.
 
ההכנסות מהגרלות מפעל הפיס דווקא צומחות כשסיכויי הזכייה יורדים והפרסים מצטברים
ההכנסות מהגרלות מפעל הפיס דווקא צומחות כשסיכויי הזכייה יורדים והפרסים מצטברים צילום: מתוך חדשות 10
3. "אמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (מסכת תענית).
מאז רומיאו ויוליה נרקמים סיפורי אהבה גדולים בסתר. מפעל הפיס הוא גוף מוזר ואפלולי. ראשיתו בשנת 1951 כהתארגנות של עיריות למימון בניית בתי חולים (כך נבנה איכילוב בת"א). הוא אינו גוף ממשלתי ממש אלא חברה פרטית בע"מ, כלומר כזו שלא ברור למי היא חייבת דין וחשבון. בניגוד לכל מס אחר אין צורך באישור מוקדם של נבחרי העם על אופן חלוקת התמיכות. כך יכול הפוליטיקאי לשמש כפיה טובה שאינה נזקקת לפרוצדורות מעיקות כדי לפזר אבק קסמים על חביביה. האסיפה הכללית מורכבת רק מנציגי עיריות (אותם גופים שיתנו אישורים להקמת הדוכנים הכתומים בשטח הציבורי). את יושב ראש הדירקטוריון ממנה ראש הממשלה וחבריו האחרים מתמנים על ידי מועצות עיריות ירושלים, תל אביב-יפו וחיפה, מרכז השלטון המקומי, ארגון המועצות האזוריות, שר האוצר ושר הפנים. במילים פשוטות, יש להרבה פוליטיקאים הזדמנות נפלאה למנות חברים טובים לג'ובים חלומיים. עד כמה חלומיים? גדעון גדות למשל, חבר כנסת לשעבר ששימש כיו"ר הפיס, קיבל במשך שנים ארוכות פנסיה של 46 אלף שקלים בחודש ונדרש מאבק משפטי ארוך שנוהל בעצלתיים כדי לקצץ מעט בהטבות הללו.

4. ואולי האהבה עמוקה יותר?
יש מבקרים הטוענים שחיבת הממשלות להגרלות נובעת ממניעים עמוקים יותר. אם נלך בעקבות ח"כ אקוניס וניקח את "שכונת הארגזים" כסמל הרי שמפעל הפיס משדר לתושביה כי גאולתם מצויה ממש מעבר לפינה: בהגרלה שלעולם אין לחכות יותר מחצי שבוע לתוצאותיה. אין טעם, על סף השפע, לשאול שאלות מציקות על מקורו של העוני ועל אלטרנטיבות פוליטיות. בטור הקודם ראינו כי משיכתנו ללוטו נובעת מטיפשות, מחיבה להזיות ומפחדים. ואולי יש מי שאוהב אותנו כך: טיפשים, הוזים ומפוחדים.

תודה לדר' בל גבריאל-פריד ול- Dr. Patrick Roger על עזרתם.

תמונת שער: (אימג`בנק/GettyImages)
» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.