סוף דבר

 
האיש שהציל במו ידיו את המועדונים. ג`יימס מרפי
האיש שהציל במו ידיו את המועדונים. ג`יימס מרפי צילום: יח``צ
 
עודכן 08:25 11/05/2010
עמית קלינג

אם ג'יימס מרפי לא סתם מאיים והאלבום השלישי של לסד סאונדסיסטם באמת יהיה האחרון - אז הם לא היו יכולים לסגור את הסיפור שלהם בצורה יותר טובה

 
 
 
 
 
אם "This Is Happening" הוא באמת הסוף, כפי שמספרות כמה שמועות ואומרים כמה אנשים, והאלבום השלישי של LCD Soundsystem הוא גם האחרון - הרי שהם לא רק להקה אלא גם סדרת טלוויזיה טובה. דרמה קשה ומותחת שבפרק האחרון שלה נקשרים כל הקצוות שנפרמו בפרק הראשון. וזהו פרק סיום מהסוג שכל כך אוהבים לעשות היום בארה"ב: ארוך, עמוס ומרגש. וכמעט ואין טעם לצפות בו תחילה. אם השתרבב לכם איזה חלק ממנו לאוזן, עדיף ללכת אחורה, לצרוך את "LCD Soundsystem" ואת "Sound of Silver" תחילה, בהכרח בסדר הזה, וגם לא ברעבתנות, אלא לתת להם לשקוע. הם שווים את זה.
 
אבל אם באתם מוכנים, כנראה שכבר שמעתם את האלבום הזה, ולכן אתם לא זקוקים להמלצה. תפקיד ביקורת המוזיקה התהפך. היא כבר לא קודמת לאלבום, אלא באה אחריו. אם באלבום הראשון ג'יימס מרפי עסק בעיקר באופנים שבהם המוזיקה והסצינה הרלוונטית השתנתה סביבו, אז כאן הוא כבר מבין שהכל השתנה. והוא מחפש את דרכו בחדש הזה, כאילו שהוא לא מבין (נדמה לי שהוא לא מבין), שהוא אחד מהאנשים המעטים האלה שיכולים לקבוע מהו החדש. "Talking like a jerk / except you are an actual jerk / and sometimes friends are mean". אולי אלה אותם חברים מ-"All My Friends", אלה שהוא לא היה מחליף את כל ההחלטות הטיפשיות שהוא עשה עמם תמורת עוד חמש שנות חיים, אלה שהוא רצה לראות הלילה, את כולם. זהו האלבום הכי פחות נאיבי של ג'יימס מרפי, שגם חושף את התמימות היפה שהסתתרה מתחת לעוקצנות של שני האלבומים הקודמים (דווקא בזכות העובדה שהחדש כמעט חף מהעוקצנות הזו).
 

נעים, אבל לא נעים

עדיין קורץ, אבל כבר פחות עוקצני. ג'יימס מרפי
עדיין קורץ, אבל כבר פחות עוקצני. ג'יימס מרפי צילום: יח"צ
מוזיקלית, מדובר באלבום הכי מורכב של LCD Soundsystem עד כה. מפת הסאונד הבסיסית עדיין פה: שכבות תיפוף מרובות, סינתיסייזרים שלא ברור אם הם נוסטלגיים או עתידניים, גיטרות (יש הרבה מאד גיטרות באלבום הזה). מעל הכל, מה שבאמת חשוב: ג'יימס מרפי, שממשיך את הקו שלו - לדקלם פחות, לשיר יותר. הקול המתייפח מעט של מרפי, עם שריקות אלקטרוניות ובאס מגחך ברקע - זה הסאונד הנכון בשבילו. ככה הוא יכול להגיד את מה שיש לו להגיד. באלבום הזה מרפי נשמע כמו יורש העצר של אחד מהכותבים הכי גדולים של הרוק אי פעם - דיוויד ביירן (טוקינג הדס). הדבר נכון במיוחד ב-"Pow Pow" הממכר, עם הפזמון הבלתי אפשרי "pow, pow pow pow pow, pow pow pow pow", כמו קרב אגרופים בקומיקס מצחיק (אני מת לדעת אם זה אומר משהו בשפת מורס) והמקהלות הקטנות שמהדהדות אותו, הוא אומר, "There's advantages to both" והוא אומר "There's advantages to each" והן חוזרות אחריו, "Advantages to both! Advantages to each!", והמקצב משתולל בדחיסת כלי הקשה שנשמעת כמו משהו שאפשר היה להדביק בלי חשש לתוך "Remain in Light" הקלאסי. אבל לא צריך, כמובן. השיר הזה מרגיש בדיוק בבית איפה שהוא עכשיו, בתור שמונה וחצי דקות שעוברות כמו שמונה שניות, השיר השביעי ב-"This Is Happening".

אם בעבר מרפי סימן את עצמו מעין פרשן לשנים קשות עבור סצינת המועדונים, שבאופן אירוני (או לא) דווקא זכתה לתנופה אדירה והתחדשות סגנונית בזכות הלייבל שלו, DFA Records, הרי שלתקליט הזה קוראים "This Is Happening" והוא מתרחש בהווה.
 

הווה אומר

מתרחש בהווה. "This Is Happening"
מתרחש בהווה. "This Is Happening" צילום: עטיפת האלבום
אי אפשר גם להתעלם מ-"You Wanted A Hit" המבריק. שירי התרסה נגד תעשיית המוזיקה הם כבר עניין די שחוק, ודי מעייף בסך הכל (בעיקר כי הם נוטים משום מה להופיע באלבומים של להקות שכבר חתמו בלייבל גדול, ולכן יש בהם הרבה מאד התבכיינות ומעט מאד אידיאולוגיה), אבל אצל לסד סאונדסיסטם המצב אחר לגמרי, כמובן. דווקא בגלל שג'יימס מרפי כתב כל כך הרבה על העבר ועל העתיד, העובדה שהשיר הזה מתרחש באופן מוחלט בהווה, נותנת לו כוח. הוא לא מנסה להגיד שום דבר על לייבלים גדולים (למרות שבתור מישהו שמנהל כבר שנים את אחד הלייבלים העצמאיים המוצלחים בעולם, לגמרי מותר לו). הוא רק אומר שהוא לא חזק בלהיטים, שזה לא גורם לו להרגיש בנוח. הוא מרחיק את עצמו מהעמדה הזאת, לא מתוך תיעוב, לא מתוך רצון להראות מגניב, אלא כי הוא לא מרגיש שם בנוח. כמובן ששיר אחר כך מגיע ה"pow pow pow pow" המדבק הזה, מינימליסטי ורפטטיבי, ונתפס אצלי בראש יותר חזק מעשרה להיטוני פופ.

האלבום נסגר עם השיר המקסים למדי "Home", הנגמר במילים "Look around you / you're surrounded / until the night". אין דרך טובה מזה לסיים את האלבום ואין דרך טובה מזה לסיים שלושה אלבומים. למעשה, כל מה שקורה בשירים של לסד סאונדסיסטם קורה או בלילה או ביחס ללילה. הלילה, ואפשרויות הבילויים שהוא פותח איתו מחדש כמו שרוול שנפתח פתאום, הוא לא רק סיבה לחיות, אלא גם מה שנותן את האפשרות לעשות זאת. אבל השיר הזה מתרחש דווקא בבוקר, והוא מבקש ממישהי לקחת אותו הביתה, מתוך ידיעה מוחלטת שאחר כך יבוא עוד לילה והכל יחזור על עצמו. ככה זה כשמצליחים סוף סוף לחיות בהווה - זה גם להבין שהעבר והעתיד נראים בערך אותו דבר כמו היום, ולהשלים עם זה. זה רק חצי מהעניין, כמובן. החצי השני הוא בבטחון שבו השיר הזה מתגלגל מתוך הרמקולים: זה המצב, אבל יותר מזה - זה בסדר. אם זה בסדר בשביל ג'יימס מרפי, אלוהים יודע, זה יותר ממספיק בשבילי.

LCD Soundsystem - "This Is Happening" / DFA Records. הפצה: הליקון
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.