קיצור תולדות המקשים

 
איפה הימים, כש-Shift היה Shift: אותיות במכונת כתיבה של רמינגטון
איפה הימים, כש-Shift היה Shift: אותיות במכונת כתיבה של רמינגטון צילום: עידו גנדל
 
עודכן 00:17 11/05/2009

מדוע מעל מקש "שיפט" מצויר חץ למעלה? מה ההבדל בין Enter ל-Return? עידו גנדל חוזר אחורה בזמן אל המקלדות הכי עתיקות - מכונות כתיבה

 
 
 
 
 
מחשבים באים והולכים, אך המקלדת לעולם נשארת. אמצעי הקלט הפרימיטיבי הזה, ששורשיו מרחיקים עד למאה ה-19, נותר ללא שינויים מהותיים במשך עשרות שנים והוא עדיין מסוגל לחרוץ גורלות של שחקני רשת מקצועיים ושל מחשבי נטבוק חדשים. השבוע נקדיש לו את תשומת הלב הראויה וננסה להבין מהי בעצם המקלדת ומנין באה.
 

המקלדת כאמצעי קלט

אמצעי קלט, אם ניקח את ההגדרה הכללית ביותר, הוא מכשיר שלוקח מאורע פיזי כלשהו בעולם ומתרגם אותו (על פי מוסכמות קבועות מראש) לרצף של ערכי ביטים ברכיב זיכרון במחשב. לדוגמה, במחשב האישי הממוצע, כשאנו לוחצים על מקש במקלדת, הלחיצה סוגרת מעגל חשמלי שמשויך לאותו מקש. המעבד הזעיר שבתוך המקלדת מזהה את סגירת המעגל, מתרגם אותה לרצף ביטים שנקבע מראש ומעביר אותו אל לוח האם, שם הוא עובר עיבוד קצר נוסף ומוכנס אחר כבוד לתור הקלט הסטנדרטי בזיכרון. תור זה, אגב, מוגבל באורכו וכאשר הוא מתמלא בלי שתוכנה כלשהי תקרא אותו (ותרוקן אותו תוך כדי קריאה), הוא אינו מאחסן הקשות נוספות אלא משמיע צפצופים בתגובה להן – תופעה שבוודאי תזהו אם תוכנה כלשהי תקעה לכם אי פעם את המחשב.

אלא שהמאורע הפיזי של ההקשה הוא רק חלק מהעניין – אסור לשכוח את כוונת המקליד, את רצונו להזין לזיכרון דווקא את התו הספציפי שהוקש. תרגום הכוונה להקשה המתאימה מתאפשר באמצעות פיזור מרחבי: האותיות והסימנים השונים מפוזרים על פני מרחב המקלדת בסדר שנקבע מראש (אם כי כיום יש מקלדות עם אפשרויות התאמה אישית מסוימות). כאשר המשתמש רוצה להפוך את "האות שיש לו בראש" לאות במעבד התמלילים, נניח, הוא מניע אצבע למיקום המרחבי המתאים ואז לוחץ בעזרתה כלפי מטה.
 
מיקומים מרחביים במכונת כתיבה ישנה. שימו לב להיעדרן של הספרות 1 ו-0 (כל התמונות: עידו גנדל)
מיקומים מרחביים במכונת כתיבה ישנה. שימו לב להיעדרן של הספרות 1 ו-0 (כל התמונות: עידו גנדל)
 
את אותו התיאור היינו יכולים להצמיד במידה רבה של דיוק גם לעכבר המחשב, אם כי בו המיקום המרחבי הוא קצת יותר גמיש. גם את העכבר מסיעים למיקום הרצוי ואז לוחצים על כפתור כזה או אחר בו – ואכן, כך עובדות המקלדות הוירטואליות שעל המסך. העניין המרחבי הזה הוא כה טבעי לנו, וכה נוח למימוש מבחינת האלקטרוניקה, שקל להבין מדוע הוא נפוץ כל כך בעולם המחשבים. עם זאת, חשוב לזכור שיש עוד אינספור דרכים תיאורטיות להזנת קלט. הטלגרף, למשל, מאפשר הזנה של מידע באמצעות לחיצות מסודרות על ציר הזמן בלבד (יש בו רק "מקש" יחיד), ואילו דוושות הדלק והבלם במכונית מעבירות, למעשה, מידע כמותי בהתאם לעוצמת הלחיצה עליהן.
 

מוסכמה עתיקה

מנופים תקועים במכונת כתיבה
מנופים תקועים במכונת כתיבה
אחת השאלות המוכרות וחסרות התשובה המוחלטת בתחום היא מקורה של מקלדת ה-QWERTY, כלומר סידור המקשים שנמצא ב-99.999% לפניכם ברגע זה ממש, עם האותיות QWERTY בשורת האותיות העליונה משמאל. בלדד השוחי התייחס בזמנו לסוגיה והסביר שסידור זה נועד למנוע התנגשויות של מנופי אותיות במכונות הכתיבה המכניות הראשונות. למשל, במילה הנפוצה the, אם המנופים של t, h ו-e יהיו צמודים מדי פיזית, הקלדה של המילה במהירות עלולה לגרום להם להיתקע זה בזה. הסבר זה מניח את הדעת, אך הויכוח לא נגמר ובכל מקרה – כפי שמודגם בדרמטיות בתמונה משמאל – גם מנופים מרוחקים עלולים להיתקע בהקלדה מהירה מדי, כך לפיזור יש השפעה מוגבלת. למעשה, המדריך למשתמש של מכונת הכתיבה העברית שבתמונה התחתונה התפאר במקש מיוחד לשחרור אוטומטי של מנופים תקועים.
 
מקלדות המחשב המודרניות הן תולדה ישירה של מכונות הכתיבה המכאניות, והדבר מתבטא במוסכמות רחבות הרבה יותר מאשר סידור האותיות בלבד, ואשר חורגות גם מחוץ למקלדת. לדוגמה, כשאנו שולחים אימייל עם עותק, אנו מציינים את הנמענים הנוספים בשדה "CC", הלא הוא Carbon Copy – "נייר הקופי" המפורסם. במכונת הכתיבה אפשר היה להזין דף יחיד, ואפשר היה גם להשתמש בסנדביץ' של שני ניירות וביניהם נייר קופי. הצבע מסרט ההדפסה צייר את האותיות על הדף הקדמי, ואילו הלחץ של המנופים שחרר צבע מהקופי אל הדף האחורי ויצר עותק מושלם של הדף.
 

על Shift ו-CapsLock

מקש CapsLock המכני בפעולה
מקש CapsLock המכני בפעולה
כפי שאפשר לראות בתמונת הכותרת של הכתבה, קצה כל מנוף במכונות הכתיבה הנפוצות הכיל שני סימנים, זה מעל זה. בתמונה רואים את האות U הרישית מעל u קטנה. כשאנו רוצים לכתוב U רישית במחשב, אנו לוחצים בו זמנית על Shift ועל המקש שמציין, בימים כתיקונם, u. רוב הסיכויים שעל מקשי ה-Shift שלכם יש חץ שמצביע למעלה. צירוף מקרים? ממש לא. במכונות הכתיבה, שני התווים שעל כל מנוף היו מוטים בזווית זעירה זה ביחס לזה, כך שרק אחד מהם נגע בסרט ההדפסה בכל פעם. כדי "להגיע" לאותיות הרישיות היה צורך להטות את המנוף מעט ביחס לדף, וזה הושג באמצעות לחיצה על מקש Shift שהזיז, פיזית, את המנגנון כולו. במכונות מסוימות הורם החלק שמחזיק את הדף, באחרות (כמו בתמונה משמאל) הורד החלק עם מנופי האותיות – בכל מקרה, המקש הגביה את הדף ביחס למנופים.
 
הסתכלו מעל ה-Shift השמאלי – שם נמצא המקש הארור CapsLock, נכון? למקש זה אין כמעט שימוש מעשי כיום (פרט, אולי, להקלדת ניקוד עברי) וברוב המקרים הוא רק מפריע. אך בימי מכונות הכתיבה, כשלא היו הרבה אפשרויות לבחור גופן חגיגי או גדול בשביל כותרות, נעשה שימוש נרחב יחסית ברישיות ומכיוון שה-Shift דרש השקעה גדולה של כוח פיזי (המנגנון שזז יכול לשקול עשרות ומאות גרמים) ונמצא, לרוע המזל, דווקא ליד האצבע החלשה ביותר, הומצא פטנט לשמירתו לחוץ בלי מאמץ – נעילת רישיות, ובתרגום מילולי Caps Lock. המיקום שלו נקבע כך שיהיה קל להשתמש בו ביחד עם ה-Shift, והוא נעל פיזית את המנגנון כך שאפשר יהיה להקליד רישיות בלי הפרעה עד שלחצו עליו, או על ה-Shift עצמו, שוב כדי לשחרר את הנעילה.
 

חידת המקשים החסרים

אם כבר הזכרנו גופנים, במכונות הכתיבה המכניות לא היתה כמובן שום אפשרות להחליף גופן, והעניין הזה נוצל בדרך מעניינת כדי ליצור מכונות קומפקטיות וניידות במיוחד. בתמונת לוח המקשים שלמעלה ראינו שחסרים המקשים 1 ו-0: במכונה זו, יש להקיש L קטנה כדי לכתוב את הספרה אחת, ואת האות o הגדולה כדי לכתוב את הספרה אפס. בעידן האלקטרוני, כאשר כל קשר בין המקש לגופן הוא מקרי בהחלט והמחשב מבדיל בבירור בין הייצוגים של האותיות והספרות, עצם הרעיון נראה לנו מגוחך – ועם זאת הוא היה חכם לזמנו. כל מי שניסה לפענח מספר סידורי של תוכנה או מוצר ותהה אם 0 זה אפס או האות האנגלית יבין את ההיגיון שבכך.

שימו לב לחוסר התאימות בין הסימנים הנוספים שעל מקשי המספרים לבין הסידור המוכר כיום: התו @, לדוגמה, נמצא שם מעל 4 ולא מעל 2 כמו במקלדות מודרניות. במכונה העברית שלמטה, לעומת זאת, הוא אינו מופיע כלל ובמקומו מצויים מקשים שימושיים כמו אג' (אגורות) ול"י (לירות ארצישראליות). הידית שמימין לאותיות, אגב, משמשת להחלפת צבע ההדפסה – שחור למטה, אדום למעלה או שעוונית (סטנסיל) באמצע: ניתן היה להוציא את סרט ההדפסה הדו-צבעי ולהטביע את האותיות ישירות על גליון שעוונית מיוחד, ממנו אפשר היה לשכפל המוני עותקים ולממש ספאם מכני ופרימיטיבי במיוחד.
 
מכונת כתיבה בשפת הקודש. החץ השמאלי מצביע על "מקש" Enter, הימני על Return
מכונת כתיבה בשפת הקודש. החץ השמאלי מצביע על "מקש" Enter, הימני על Return
 
עוד תעלומה מפורסמת היא מדוע, במקלדות עם לוח מקשים נומרי, יש שני מקשים ל"העברת שורה" עם כיתובים שונים – Return ו-Enter. ברוב המחשבים הפונקציונליות שלהם זהה, אך במקור המכני מדובר על שתי פונקציות נפרדות ושונות: הראשונה (Return) החזירה את המנגנון עם הדף לעמודת ההתחלה, בלי לשנות את השורה, ואילו השניה עברה שורה אחת למטה, מבלי לשנות את העמודה. בהדפסה מכנית יש היגיון בהפרדה, כי כך אפשר בקלות לסמן קו חוצה למחיקת טעויות או לסדר תווים בצורה אנכית נאה. באנגלית, שתי פעולות אלה נקראות Carriage Return (CR) ו-Line Feed (LF), בהתאמה, והן עדיין חבויות עמוק בתוך הביטים של המחשבים שלנו: מי שיקרא קובץ טקסט רגיל באמצעות תוכנה, ברמת הבייטים הגולמית, ימצא בסוף כל שורה לא תו "עבור שורה" יחיד אלא את זוג התווים CR/LF שמספרם בקוד ASCII הוא 13 ו-10.

לכל טורי "לפרק את הבייט"
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.