הדרה לוין ארדי מחפשת חתן

 
השיקה אלבום עשירי וכבר עובדת על הבא בתור. לוין ארדי
השיקה אלבום עשירי וכבר עובדת על הבא בתור. לוין ארדי צילום: דורון עדות, יח``צ
 
עודכן 09:35 05/05/2009
סנונית ליס

הדרה לוין ארדי שיחררה את אלבומה העשירי, וכעת היא מספרת לנו על אהבתה לסרטיו של ג'ון קמרון וההתמכרות ל"העשב של השכן". בנוסף, היא חושפת שלא תתנגד לעמוד מתחת לחופה עם גלעד כהנא או שלומי שבן

 
 
 
 
 
 
הדרה לוין ארדי החלה ליצור מוזיקה לפני כעשור, זאת ללא כל ניסיון או השכלה רשמית. מאז היא השתתפה בשלל פסטיבלים ותחרויות ברחבי העולם וזכתה לאהדה רבה. לוין ארדי היא יוצרת פורייה להפליא והספיקה להוציא עשרה אלבומי סולו. האחרון מתוכם, אלבום כפול בשם "Too Much of a Good Thing" ראה אור לאחרונה וזכה לביקורות חיוביות. לוין ארדי לא נחה על זרי הדפנה ובימים אלו סיימה לכתוב רומן ראשון, במקביל היא עובדת עם מפיקים שונים על שירים לאלבומה הבא ולראשונה כותבת גם שירים למבצעים אחרים. כמו כן, היא מתכננת לחזור לעסוק גם באמנות הציור בה התנסתה בעבר.

לביקורת על "Too Much of a Good Thing" של הדרה לוין ארדי

את לוין ארדי תוכלו לראות במופע פסנתר בחיפה ביום חמישי ה-7 במאי במרתף 10 בשעה 22:00, ובהופעה עם הרכב מלא בתל אביב ביום רביעי 13 במאי בלבונטין 7 בשעה 20:30. לרגל אלבומה החדש סיפרה לוין ארדי לנו על תחנות התרבות שעיצבו את עולמה התרבותי:
 

>>> מוזיקה

שווה חתונה. שלומי שבן
שווה חתונה. שלומי שבן צילום: אפרת סער
הופעות של שתיינים

ישנם אמנים שהניצוץ שלהם בוהק מתמיד ברגע המפואר והשברירי שמתרחש מול קהל, ואם אפשר, בגילופין. אמנים כאלו הם: סייד קשוע (כן, הוא פרפורמר משגע), גלעד כהנא, שלומי שבן, גילי קופטש וירמי קפלן. אלו אנשים מבריקים ומחוננים שמצליחים לרגש ולהצחיק אותי בכאבם, בתבונתם ובנכונותם להסתכן ולהשתטות. כולם גם שתיינים מוצלחים, בעלי הומור עצמי חסר רחמים. הייתי מתחתנת איתם (אבל רק מול קהל רב), כי הם גם נורא חתיכים. הייתי לוקחת אותם איתי לאי בודד, אבל הם זקוקים לקהל רב כדי לנצוץ ככה, וגם אני. אז בינתיים, אני הולכת להופעות שלהם, והם לשלי.
 

>>> קולנוע

מזכירה את עצמה. הדוויג
מזכירה את עצמה. הדוויג צילום: מתוך הסרט
"הדוויג והשארית העצבנית" / ג'ון קמרון מיטשל

"זה אחד הסרטים המכוננים של חיי. הזדהיתי עם הסרט באופן חריג ולרגעים אף האמנתי שהוא נכתב עליי. המפגש הראשוני שלי עם הסרט היה דרך הפסקול, שעל עטיפתו נראית הדוויג כאובת סבר, תחת מטריה אימתנית ומשקפי שמש שחורים. דייויד, שותפי המיתולוגי, הביא לי את הפסקול במתנה כי הדוויג הזכירה לו אותי והסרט הזכיר לו אותנו.

הדוויג היא כמובן גבר, והגבר הזה הוא אני. הסרט הוא מסע מוזיקאלי מופלא בחייה הצבעוניים של הדוויג שהייתה פעם בן. הוא עוסק ביחסיה עם טומי - הפרטנר המיתולוגי שלה, עלם צעיר ויפהפה שהיה לה השראה גדולה ולימים גנב את שיריה (עם טעויות רבות) והפך לכוכב מצליח. זה שיר הלל לאנשים חריגים עם כנפיים, חלומות, ומוזיקה.

"DIG" / אונדי טימונר

מדובר בסרט תעודה מוזיקלי יקר לליבי העוסק באהבה, בהשראה, בשנאה ובקנאה בין שני מוזיקאים שהיו החברים והיריבים הגדולים זה של זה. זה סרט חונכות עשוי למופת. המקום הזה, בין יוצרים שחוברים להם יחד, שבו השראה נושקת ליריבות ואהבה לקנאה, מגרה אותי מאוד, ולפעמים גם מסיט את דעתי מהעיקר. תמיד עניין אותי לגעת ברגעים הדליקים שבין לנון למקרטני, ג'אגר לריצ'רדס, ואם יורשה לי - בין מיכה שטרית לארכדי דוכין.
 

>>> טלוויזיה

סוגרים דילים. העשב של השכן
סוגרים דילים. העשב של השכן צילום: יח"צ
"העשב של השכן"

הסדרה הזו חותרת תחת כל טאבו אפשרי בסקסיות מפוארת ובמופרעות כה חיננית, עד שנדמה לך שהחיים פשוט יפים.

"בוסטון ליגל"

נאומי הסיכום של אלן שור ב"בוסטון ליגל" מחדדים תמיד את התפיסות הנוקשות והמעוותות של הטוב והרוע בעולם. הם מציעים הסתכלות חדשה, צדקנית פחות וצודקת יותר, מוסרנית פחות ואוהבת אדם יותר.
 

>>> ספרות

משפיע על אורח החיים. עטיפת הספר
משפיע על אורח החיים. עטיפת הספר
"זיכרון דברים" / יעקב שבתאי

זה ספר שהולך איתי לכל מקום עם פסקאות מסומנות ומודגשות, כדי שאדע לשוב אליהן בצוק העיתים. בלשונו החכמה, קלת התנועה והסוחפת הוא טווה רשת משפחתית, רגשית ותרבותית ענפה סביב שלושה חברים טובים במרחבי הסבנטיז המזיעים של תל אביב. ועכשיו, כשאובמה לנגד עיני העולם, נכון לי לצטט משם את מה שכבר השארתי בעטיפת האלבום בעברית שלי: "אין שום מעשה בחיי הכלל או בחיי הפרט, ויהיה נכון ומהפכני ככל שיהיה, שיש בכוחו להביא גאולה, במובן הזה, שמנקודה מסוימת ואילך יתחיל עידן חדש שהכל יהיה בו בתכלית הטוב ויסתדר כפי שרוצים, ועם זאת, ולמרות הידיעה המפורשת, יש לחיות כאילו הגאולה אמנם אפשרית, ולחתור אליה". מבחינתי, זהו כלל גדול בתורת החיים שלי, שמסביר כנראה הרבה דברים באורח חיי.

"המובן מאליו" / יוסף אל-דרור

יוסף אל-דרור הוא אחד מהכותבים האהובים עליי בדורי. ראיתי את המחזה הזה פעם בנמל תל אביב, עם הבן שלי שהיה קטנטן אז. המחזה עוסק במלחמתו ובהתפוררותו של יוצר ממילותיו, מעולמו, מבריאותו ומהקשרו התרבותי, עד שהוא נעשה משותק לגמרי. יצאתי ממנו ברעד ודמעות. קנינו שני עותקים מהספר, אחד לי ואחד לבני.
 

>>> מקומות בילוי

"הארובה" / "ג'וז ולוז" / "אוגנדה"

בעל כורחי אני מועדת לנדודים, וכמו כל מלח טוב יש לי זונה בכל נמל ומקום אהוב בכל עיר וכפר. הבר המקומי שלי בעמק חפר הוא "פאב הארובה", שבו יש חתיכים לרוב, אלכוהול זול, הופעות מיוחדות, פלייליסט (כמעט) מושלם ותמונות יפות על הקירות. בתל אביב אני אוהבת מאוד את "ג'וז ולוז". מנהלות המקום החלו את הקריירה המוזיקלית שלי עוד בימינו בירושלים. הן הפכו מאז למלאכיות שלי ויש להן לב, יד ורגל ממשיים בכל אלבום שלי ובהרבה אירועי תווך בחיי ובחיי בני. בירושלים, אני אוהבת לשתות ב"אוגנדה", ולו רק בגלל השם. זה נורא כיף לסמס: "אתה בא לאוגנדה?".
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.