מיכל אמדורסקי דביקה

 
כבר לא מפנה את הגב.  מיכל אמדורסקי
כבר לא מפנה את הגב. מיכל אמדורסקי צילום: רונן אקרמן
 
עודכן 09:00 07/04/2009
סנונית ליס

אחרי אלבום אישי במיוחד, מיכל אמדורסקי כבר לא מסתירה כלום וחושפת בפנינו את תחנות הרוח שמעצבות את עולמה התרבותי מבלי לחשוש להיות קיטשית - מדונה נותנת לה השראה, קניה ווסט עוזר לה להתמודד עם שברון לב וטרנטינו מלמד אותה על עוצמה נשית

 
 
 
 
 


נדמה שמיכל אמדורסקי, 34, היא בין הנשים הבולטות בפופ הישראלי שניתן לסווג תחת המונח "מולטי טאלנט". באחרונה יצא "אשתו של", אלבומה החדש, מתוכו מתנגנים בתחנות הרדיו שני סינגלים שאליהם הצטרף גם קליפ פרובוקטיבי. בעברה של הרקדנית, הזמרת, המנחה והשחקנית הזו ניתן למנות לימודי מחול קלאסי באירופה, שני אלבומים ו-EP אחד. היא הספיקה להנחות תכניות טלוויזיה וביניהן "האלופה – חדר הלבשה", להשתתף כשופטת ב"נולד לרקוד" ולשחק בשלל הפקות טלוויזיה ותיאטרון. לפני כשבוע נערך מופע השקה מוצלח לאלבומה החדש. לכבוד שחרור האלבום, סיפרה לנו אמדורסקי על תחנות הרוח שמספקות לה אוויר לנשימה.
 

>>> משהו לשמוע

ככה נשמע שברון לב. עטיפת האלבום
ככה נשמע שברון לב. עטיפת האלבום
808s & Heartbreak / Kanye West
זה אלבום מעולה בהפקה מדהימה. אני מאוד מתחברת בימים אלו לטקסטים בסגנון "למה זרקו אותי?" ושירים כמו "Heartless". אבל זה גם אלבום שאני שומעת כדי להתעודד וליהנות. הוא עושה לי טוב כשאני קמה בבוקר. מעבר לכך, קניה ווסט הוא יוצר מדהים ואפשר ללמוד ממנו המון, להאזין לו זה מבחינתי חלק מהעבודה.

Viva la Vida or Death and All His Friends / Coldplay
יש באלבום הזה לחנים גאוניים. אני שומעת אותו כיחידה אחת, מתחילתו ועד סופו. אין בו שיר שהייתי מוותרת עליו. ההפקה המוזיקלית פה שנעשתה על ידי בריאן אינו היא גאונית ומהפנטת. לא אכפת לי שאומרים שהם מסחריים או לא איכותיים - אם הם דביקים, אז אני גם דביקה.
 
יש מה ללמוד ממנה. מדונה
יש מה ללמוד ממנה. מדונה צילום: אימג'בנק/GettyImages
הופעה של מדונה
לפני ארבעה חודשים טסתי ליוון למשך יומיים במיוחד כדי לראות הופעה של מדונה. לצפות בה מופיעה על במה זה בית ספר בשבילי. לצערי להופעות שלי אין אפילו עשירית מהתקציב שיש לה, אבל אני לוקחת ממנה את השימוש בשואו סביב המוזיקה. אני משלבת בהופעה שלי שלושה נגנים, ויג'יי ועוד אנשי צוות. אי אפשר לשבת בהופעות שלי, יש בהן המון ריקוד, תנועה והחלפת תלבושות. אני שואפת ליצור סרט על הבמה. כמו אצל מדונה, גם אצלי הריקוד הוא ערך, למרות שברור שההפקות שלה הרבה יותר עשירות.
 

>>> משהו לראות

נקמה נשית בחסות טרנטינו
נקמה נשית בחסות טרנטינו צילום: יח"צ, מתוך הסרט
חסין מוות (2007)
אני מתה על הסרטים של קוונטין טרנטינו. זה סרט מאוד חולני ואלים, ואהבתי את העובדה שהוא מסתיים בנקמה של חבורת בנות - זו סצינת סיום שגרמה לי להתמודד. הבנות שבסרט מאוד אלימות ולא נשארות חייבות. הן מבינות שצריך להיות חסרות רגש ולהפעיל את הכוח והמוח.

היומן (2004)
הסרט הזה בבימוי של ניק קסאבטס הוא סיפור אהבה בלתי אפשרי שמתרחש בשנות הארבעים בין גבר עני לאשה עשירה. הוא צ'יזי, אבל הוא ריגש אותי. השחקנים שמשחקים בו אינם מוכרים במיוחד, אבל הם עושים עבודה מצוינת.
 

>>> משהו לקרוא

לקרוא בשקיקה. עטיפת הספר
לקרוא בשקיקה. עטיפת הספר
"הנעלמים" / הרלן קובן
אני אוהבת את הרלן קובן וקראתי עוד ספרים שלו, ביניהם "דיו חיוור" ו"התמימים". סגנון הכתיבה שלו מאוד מותח ואי אפשר להניח את הספרים שלו מהידיים עד שמגיעים לעמוד האחרון.

"הירח ירוק בוואדי" / דודו בוסי
קראתי את כל הספרים של דודו בוסי. הוא ענק בעיניי, אני מעריצה אותו. הוא תמיד מספר על העליבות שבשכונת התקווה, בה הוא גדל. הוא מתאר את קשיי החיים בצורה מדהימה, זה מרתק אותי דווקא כי זה מאוד רחוק מהמקומות שמהם אני הגעתי. הדמויות שלו כתובות בצורה מדהימה והוא מרגש אותי.
 

>>> לאן לצאת

אלנבי 58
בתחילת שנות העשרים שלי הייתי יוצאת המון לאלנבי 58. זה מקום שמזכיר לי חופש, נעורים ותקופה צעירה שבה הכל היה אפשרי. ביליתי שם בימים שבהם לא היו לי דאגות .

הפינגווין
זה המקום שבו הגעתי להבנה מי אני. כשיצאתי לפינגווין בפעם הראשונה הייתי רק בת 14 ושם התוודעתי לתרבות הרוק והוקסמתי. יש סצנה בסרט "סטודיו 54" שבה הגיבור נכנס בפעם הראשונה למועדון ומרגיש שזה המקום שלו, ככה אני הרגשתי. הגעתי למועדון בימיו האחרונים ואני זוכרת שלמרות שהייתי כל כך צעירה, שאלתי את עצמי "איך זה שרק עכשיו הגעתי לכאן?" - הרגשתי אז שזה העולם שבו אני רוצה לחיות, ושאעשה הכל כדי להגיע אליו.
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.