די לגיוס!

 
שירותרום 2008
שירותרום 2008 צילום: דו``צ
 
עודכן 13:58 23/12/2008

השירותרום נותן לגיטימציה לאוזלת ידה של מדינה שמתנערת מהאחריות שלה כלפי החיילים ויוצר משוואה מטרידה: הציבור מטומטם ומשלם, מערכת הביטחון ממשיכה לבזבז. ליאור באקאלו מקונן על דמי חנוכה בסך 11.5 מיליון שקל שזרקתם אתמול לפח השמן

 
 
 
 
 
11.5 מיליון שקלים. זה הסכום שהוציאו אתמול מכיסם אזרחי ישראל ומסרו לאגודה למען החייל במסגרת שירותרום 2008. לכאורה, מדובר בסכום נמוך בהשוואה לשנים עברו, אפילו לעומת 2007 שבה עמד סכום התרומות הכולל על כ-14 מיליון שקלים, שלא לדבר על שיאי 33 ו-30 מיליון השקלים שתרם הציבור ב-2006 ו-2005. ובכל זאת, על רקע המיתון, כותרות העיתונים המפחידות והמשבר הכלכלי העולמי המאיים, מדובר בסכום לא מבוטל של כסף שפשוט זרקנו לפח. כן, לפח.

תקציב הביטחון הוא הסעיף המנופח ביותר בתקציב המדינה ובשל רגישותו הגבוהה פרטי התקציב אינם גלויים לציבור ולמעשה גם לא לרוב הח"כים. כך יוצא שחלק לא קטן מכספי המסים שלנו נשפך לא רק על הגנה וייצור גבולות ישראל, אלא גם על שרשרת ארוכה של טיוחים, מחדלים ובזבוזים, שכלל אין לנו מושג עליהם. וכל זאת עוד לפני שבכלל דיברנו על הפנסיות המוקדמות והמופרזות ועל משכורות העתק המקובלות בצמרת הביטחון.
 

כמה פעמים תשלמו על עגבנייה?

לאן כל זה חותר? גוף שזוכה לתקציב שנתי של למעלה מ-50 מיליארד שקלים שנבלעים לתוך חור שחור ממש לא צריך עוד 10, 15 או 30 מיליון שקלים בשנה. לא כשגם כך תקציב הענק הזה ממומן מכספי המסים שלנו. הרי לא הייתם משלמים פעמיים עבור עגבנייה, נכון? אז למה שתשלמו פעמיים בשביל ביטחון?

נכון, חיילי צה"ל הם הילדים, האחים והחברים של כולנו, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לממן את הבסיס שבו הם מבצעים את שירותם הצבאי. התרומות השנתיות של הציבור – בתיווכן של האגודה למען החייל, ליב"י או כל גוף מקביל אחר – מגיעות לשיאן באירוע השירותרום ומהוות אישור נוסף לחוסר היעילות והבזבוז של תקציבי הביטחון.

אם הציבור מוכן להכניס יד לארנק ולממן שירותי רווחה בסיסיים לחיילים – שגם כך הוא מפרנס באופן סדיר כי הרי לא באמת ניתן להתקיים על משכורת של 400-800 שקלים בחודש – איזה תמריץ יש למערכת הביטחון להתייעל? הבזבוז חוגג, התקציבים עלומים והפרה ממשיכה לתת ולתת. וכמובן חלילה שישלמו לחיילים בסדיר שכר מינימום, שגם על הגובה הריאלי שלו ניתן להתווכח.

על המסים ועל הנפלאות

המדינה, באמצעות כספי המסים שאנו מעבירים אליה, היא הגוף שצריך ונדרש לממן את רווחת חיילי צה"ל, את המועדונים ואפילו את הטלוויזיות שבעזרתן הם מעבירים את זמנם בין שמירה לשמירה, בין אירוע לאירוע. תקציב הביטחון הוא התקציב שצריך לממן את זה. גוף שמתקיים מ-50 מיליארד דולר בשנה לא אמור לפשוט יד ולבקש תרומות מהציבור שהעביר לו מראש את השכר שהרוויח בעמל רב. זו תפקידה של המדינה, זו הסיבה שבגללה אנו משלמים מסים.

הבעיה של ארגונים כמו האגודה למען החייל, לתת או עמותות הסיוע, היא בעצם ההסכמה ומתן הרשות לאוזלת ידה של המדינה. הוויתור הזה פסול מוסרית. בדיוק כמו במקרה עמותות הסיוע כך במקרה החיילים - מתן הלגיטימציה למדינה להתנער מאחריותה לחלק כה גדול מאזרחיה פשוט לא נתפס. הרי כולנו, או לפחות רובנו, ציבור משלם מסים. ולאן אמור ללכת הכסף הזה אם לא על מנת לדאוג לנו, אזרחי המדינה, בשעה בו אנו זקוקים לעזרה יותר מכל, או כשאנו מחרפים נפשנו על מנת להגן עליה?

מנגנון שלא מסוגל לפתור בעיה כה מהותית לאחר שכבר הוענקו לו המשאבים המיועדים לכך – הוא מנגנון לקוי. מתן לגיטימציה לאותו מנגנון להמשיך להיות לקוי ולחפות על שגיאותיו – בכך אנחנו מונעים כל סיכוי לפיתרון אמיתי. אין כאן פיתרון לטווח רחוק יותר, אלא רק אבן שואבת לעוד ועוד אמצעים, שבכל פעם יתנו פתרון לרגע – וייבלעו בחלל. אותם משאבים צריכים להיות מופנים ליצירת לחץ למציאת ויצירת פיתרון של אמת, פיתרון מתמשך. גם במקרה של רווחת חיילי צה"ל וגם במקרה של הנזקקים.

גילוי נאות: הכותב לקח חלק בהפקת משדרי שירותרום במסגרת שירותו הצבאי
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.