אדורה: הפרדוקס שבין הרצוי למצוי

 
עודכן 12:25 16/12/2007
גיא צברי

המתנחלים הוותיקים ביישוב שבהר חברון אוהבים מאוד את ביתם, אך מרגישים מחוץ לגבולות המדינה בעקבות מיקומם ממזרח לגדר ההפרדה ולא יכולים לעזוב, בעקבות קשיים כלכליים • במקביל, מצליחה קבוצת תושבים חדשים שהגיעה "לחזק" את היישוב ולהביא לקליטת משפחות חדשות, חרף כל הקשיים. מעבר לקווים

 
 
 
 
 
גדר ההפרדה מעוררת התנגדות רבה בעיקר בקרב הפלסטינים, אולם המציאות שיצרה בשטחים שנותרו ממזרח לה משפיעה רבות גם על קרוב ל-80 אלף מתנחלים המתגוררים ביישובים באותם אזורים ומרגישים, בחלקם, כי המדינה דחקה אותם אל מחוץ לגבולותיה. השבוע בחרנו להביא את סיפורים של תושבי ההתנחלות אדורה, שבהר חברון.
 
גדר ההפרדה באזור הר חברון
גדר ההפרדה באזור הר חברון
מציאות זו הביאה, מצד אחד, לעזיבתם של רבים מוותיקי היישוב, בעיקר חילוניים, שהגיעו למקום בתחילת שנות ה-80 – ומן הצד השני להצטרפותם של תושבים חדשים, דתיים בעיקר, המגיעים "לחזק" ולאכלס את הבתים שנותרו נטושים.

אדורה נחשבה להתנחלות אלמונית עד שנת 2002, אז התרחש בה פיגוע מזעזע, כאשר חדרו מחבלים מן הכפר הסמוך לבתים ביישוב ורצחו בדם קר ארבעה מתושביו, בהם פעוטה בת 5 שעה שישנה במיטתה. עוד שבעה תושבים נפצעו באירוע, בהם גם ענת הררי – המתגוררת באדורה מאז 1989.
 

עם נוף מדהים לא הולכים למכולת

"איכות חיים אמיתית מעולם לא הייתה כאן", אומרת הררי. "ארבעת הקרוונים שהיו כאן מלכתחילה הבהירו לי מראש לא לפתח אשליות שיהיה כאן גן עדן, וגם אחרי בניית בתי הקבע המצב כאן לא התפתח ונותר תקוע במקום כבר שנים רבות. אבל הגדר הותירה אותנו פשוט מחוץ לגבול", היא אומרת.

הררי עצמה נמצאת בלב פרדוקס גדול של רבים מהמתנחלים באותם אזורים. מצד אחד, היא רואה במקום את ביתה היחיד אותו היא לא מוכנה לעזוב ולמכור – אולם מן הצד השני היא משוועת למהלך מדיני שיביא לפינויה מהמקום ולהחרבת היישוב בו היא מתגוררת משנותיו הראשונות. האצבע המאשימה מופנית, איך לא, לדרג המדיני לדורותיו. "האשמים במצב הזה הם ראשי הממשלות – מהראשון שיישב אותנו כאן ועד לאחרון שלא פינה אותנו", היא קובעת.
 
"נוף מדהים". אדורה
"נוף מדהים". אדורה
הבלבול שיוצרים דבריה של ענת מובן לה מאוד. "בהחלט יש כאן דבר והיפוכו. זה אמנם הבית היחיד שיש לי, כי זה מה שנכון הגיונית ורציונלית", היא אומרת – ומבהירה: "אני חושבת שהחזקת השטחים לא טובה למדינת ישראל. אני לא תומכת ביהדות המשיחית של ארץ ישראל השלמה ושל שתי גדות לירדן. אני תקועה כאן עד שהממשלה תשנה את המדיניות".

גם תושבים אחרים ביישוב, המחזיקים בדעות שונות ו"ימניות" יותר, מבינים לליבה של ענת ומסבירים כי רבים מהמתנחלים שעודם גרים באדורה, עושים זאת רק בשל מצוקה כלכלית וחוסר יכולת למכור את הבתים שם. התושבים מדווחים כי מחירי הבתים עומדים כרגע על כשליש מהמחיר בו הם השקיעו בשעת הרכישה, מה שהופך את עזיבת המקום לצעד כמעט בלתי אפשרי, כל זה כאשר גדר ההפרדה הולכת ומתהדקת סביב צווארם של המתנחלים. "רק לאחרונה קנינו טלוויזיה חדשה ופשוט אין אף מתקין מקצועי שמוכן להגיע לכאן, כשהוא שומע שאנחנו מעבר לגדר; עם הנוף המדהים שיש כאן אי אפשר ללכת למכולת", אומרת ענת.
 
המחיר ירד בכשני שלישים. בית באדורה
המחיר ירד בכשני שלישים. בית באדורה
יוסי כהן, אחד מתושביה הוותיקים של אדורה, לא חש בהשפעתה של הגדר ומשתדל שלא לשפוט או לבקר את אלו הרוצים לעזוב. "יש להרבה אנשים כאן רצון להתפנות. הגדר משפיעה פסיכולוגית על הרבה אנשים", הוא אומר ומדגיש: "אבל המצב הביטחוני והמצב הפוליטי הם לא סיבות לעזוב בית".

המשבר הגדול שפקד את היישוב בשנים הראשונות לאינתיפאדה האחרונה נתן אותותיו באופן חד מאוד באדורה, כאשר היישוב נראה במשך תקופה כעיר רפאים. גם המשפחות הנקלטות במקום כיום, מתיישבות בבתים נטושים ולא בונות חדשים. "בכנות, הרבה הגיעו לכאן בשביל איכות חיים, כשהיא כבר לא הייתה פה, אין מה לצפות מהם להשאר בשביל חלקת אדמה. אני מבין את התסכול שלהם", אומר יוסי.
 

כנגד כל הסיכויים: מצליחים לקלוט חדשים

יובל שושני הגיע לאדורה לפני כשלוש שנים, מתוך כוונה לחזק את ההתיישבות ביישוב על רקע מגמת העזיבה. כיום הוא אחראי על הקליטה באדורה ולמרות התנאים הקשים, הצליח להביא להישגים יפים ולתוספת מרשימה של 15 משפחות חדשות בשנה האחרונה. "היישוב שלנו כיום מאורגן במודל מיוחד מאוד של משפחות מכל הגוונים בחברה הישראלית בעלות מטרה אחת: לחיות ביחד – חילונים ודתיים - בהרמוניה ובאהבה, דבר שחסר מאוד בחברה הישראלית", הוא אומר.
 
הבתים הנטושים מתמלאים במתיישבים חדשים
הבתים הנטושים מתמלאים במתיישבים חדשים
יובל לא נבהל מהגדר ורואה בעצם נוכחותה עניין קוסמטי ותו לא. "נכון שאנו עוברים מחסום שנראה כמו תחנת גבול, אבל למעשה מדובר בסך הכל בשינוי של תפאורה. אני נמצא בארץ ישראל ותאמין לי שכאן בטוח יותר מבשדרות", הוא אומר.

אולם ההשפעות הפסיכולוגיות של חיים מעבר לגדר, גם אם זו אינה מהווה גבול באופן רשמי, עושות את שלהן ומותירות יישובים רבים בתחושה של חוסר וודאות קשה באשר לעתיד תושביהם.

נראה כי למרות חילוקי הדעות הקשים בקרב אוכלוסיית המתנחלים שמעבר לגדר, מחכים כולם להכרעה מדינית שתבהיר אחת ולתמיד מה יעלה בגורל האזור ולאן נושבת הרוח. עד אז, כנראה, ימשיכו קרוב ל-80 אלף ישראלים לחיות באזור הדמדומים שיצרו ממשלות ישראל בלב יהודה ושומרון, בתחושה של ריבונות מעורערת וחלקית במקום מגוריהם.
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.