אמנות לעם

 
עודכן 13:13 06/03/2007
שרון שגב ותמי רון

בוריס ש"ץ, פַּסל וחובב ציון ליטאי, עלה לארץ חמוש במורים ותלמידים כדי להגשים את חזונו, והקים את בית הספר הגבוה לאמנות "בצלאל". זקנות ציון

 
 
 
 
 
במסגרת חגיגות הפורים הרשנו לעצמנו לעטות פאה בלונדינית ארוכה ולטחון אין סוף אוזני המן. שרון התעצבנה שנפלה על כאלה שממולאות בפרג, תמי ירקה כשאכלה אחת עם שוקולד. יאק. ככה זה- אנחנו לגמרי יין ויאנג.

לשם שינוי- ובניגוד גמור לאג'נדה הפולנית הרגילה שלנו- החלטנו להניח את המרמור בצד, להצטרף לרוח הפורימית המפעפעת בעורקיה הנסתמים של מדינת ישראל, ולהניח בפניכם כתבה צבעונית מתמיד, כדי שתוכלו לקרוא, להשכיל וליהנות עד-דלא-ידע או עד-דלא-זכור, במקרה שהגעתם לגיל שבו יש לכם מנוי למפעל הפיס.

כל זאת ועוד עשינו בלי לפספס הזדמנות להכניס קורטוב של פלצנות אמנותית ולהזכיר לכם שחוץ מעבודת כפיים וייבוש ביצות, האמנות והעיצוב היו חלק בלתי נפרד מההוויה הצומחת ועולה בארץ ישראל והתפתחו יחד איתה.
 

בוריס, תעשה לי פסל

הסיפור מתחיל באחד, בוריס ש"ץ שמו. בוריס יקירנו (או בשמו המלא והנטול בוריס – זלמן דב ברוך ש"ץ) היה יהודי יליד ליטא וחובב ציון נלהב, השתתף בקונגרסים הציוניים ועבד כפסל החצר של נסיך בולגריה וכפרופסור באקדמיה לאמנות - תנחשו איפה? נכון, גם בבולגריה. עבודותיו של ש"ץ הושפעו מלימודיו הקלאסיים באירופה מחד ומרעיונותיו הציוניים מאידך. הוא יצר תבליטים רבים בסגנון קלאסי אקספרסיבי, כשרובם מציגים דמויות מהתנ"ך.
 
לעבור לגור בעבודה. בניין בצלאל, 1913
לעבור לגור בעבודה. בניין בצלאל, 1913
בשנת 1903 נפגש ש"ץ עם הרצל והעלה בפניו רעיון להקמת בית ספר לאמנות עברית ולמלאכת מחשבת. ש"ץ ציין בפני הרצל את אהבתו לאמנות יהודית ואת הרעיון ליצור זיקה בין דימויים מודרניים לבין דימויים השאובים מכתבי הקודש מתקופת התנ"ך. ש"ץ רצה ליצור תרבות חזותית מקורית וייחודית שתבטא את את סממניה של תחיית הארץ, וכציוני בכל רמ"ח אבריו רצה לבטא את רעיון שיבת ציון ושלילת הגולה.

הרצל, מיותר לציין, השתכנע, ובשנת 1905 נתקבלה בקונגרס השביעי החלטה על הקמת בית הספר. השם שהוצע לו ע"י ש"ץ היה "בצלאל" על שמו של בצלאל בן אורי, אומן ואדריכל שהיה המעצב והמתכנן הראשי של משכן הקודש, כלי הקודש ובגדי הכוהנים, והיה גם האמן הראשון שנזכר בתנ"ך.

באוקטובר 1906 נרשם בצלאל כאגודה גרמנית רשמית, והוגדר כ"אגודה לקידום מלאכת-יד ותעשיית-בית בארץ ישראל ובארצות השכנות". לבצלאל נקבעה מתכונת לימודים משולשת: בית ספר לציור, בתי מלאכה למקצועות מעשיים בגבול האמנות ומוזיאון. בתוכנית הלימודים נכללו עיצוב חפצי קודש, איור ספרות וחומרי תעמולה ציוניים ועוד. לא עבר זמן רב לאחר קבלת ההחלטה בקונגרס הציוני, וש"ץ הגיע לארץ חמוש במורים וקומץ תלמידים. עלה לירושלים, שכר מבנה גדול ברחוב החבשים והחל בצעדים ראשונים אל עבר חזונו האמנותי.

כשנתיים לאחר מכן, משנוספו תלמידים והמבנה היה צר מלהכילם, העמידה הקרן הקיימת לישראל לרשותו של ש"ץ שני בניינים שנקנו (בכוח או שלא בכוח) מאפנדי ערבי בשם אבו שאכר. הבניינים נבנו בסגנון הערבי של אותם הימים ונועדו לשמש במקור כבית יתומים. במבנה אחד התקיימו הלימודים ואילו המבנה השני הוסב ל"בית הנכות הלאומי בצלאל", בו קיבץ ש"ץ יצירות אמנות מהעולם היהודי, עתיקות ומוצגים מהחי והצומח של ארץ ישראל.

ש"ץ כל כך חיבב את המבנה החדש שניתן לו, והיה כל כך וורקוהוליק, עד שהגשים את חלומו של כל מהנדס הייטק ועבר לגור בעבודה; כך היה יכול להקדיש 24 שעות ביממה לבית הספר הצעיר.
 

לא ינום ולא ישן האמן

למרות שבמובנים רבים ש"ץ חי את החלום שלו, לא תמיד הכל היה ורוד "אנה ניקול סמית", או אם תרצו – לא סוגה בשושנים; או אם ממש תתעקשו – בוריס לא נח על זרי הדפנה, בקושי היתה לו מיטת סוכנות. ממש כמו לחזון של כוכבת פלייבוי ז"ל, כך גם לחזון של בוריס היו צדדים פחות פיוטיים. ואם אצל אנה דרישות העבודה היו לשכב עם מיליונרים זקנים ולמות מוות מסתורי בטרם עת, אצל בוריס זה כלל מריבות עם הוועד המייסד בברלין, וקשיי תקציב תמידיים.
 
בהדרגה הורחבה פעילות המוסד ומחלקות חדשות נפתחו למרות הקשיים: מחלקת חיטוב ומסגרות, מחלקת כסף פיליגרן, רהיטים קלועים ומחלקה שעסקה בנחושת והדפסי אבן. בשיא הפעילות של בית הספר למדו ועבדו בו למעלה מ-500 מורים ותלמידים ולימדו יותר מ-30 מלאכות. סחתיין.

השמועות רצו בין יהודי העולם, ובעיקר יהודי אירופה, וצעירים רבים מכל התפוצות החלו נוהרים לבצלאל ללמוד ולבטא עצמם. ואם תזכרו בכתבות קודמות, תבינו עד כמה האופציה החדשה הזו שנפתחה בפני העם היהודי היוותה שינוי אחרי 2000 שנות גלות. ההווי העליז (לא עליז גיי, עליז שמח), התערוכות והחגיגות תרמו רבות לפיתוח חיי התרבות והרוח של ירושלים המנומנמת.

בצלאל היה למרכז תרבותי והביטט לאומנים ואנשי רוח בכל צבעי הקשת. נחום גוטמן, אחד מתלמידי בית הספר, כתב בספרו "בין חולות וכחול שמים": "היינו ערב רב של תלמידים בבית הספר 'בצלאל' . חבורה משונה. הפרופסור ש"ץ אסף אותנו מכל חלקי תבל... כל בחור שהכניס עצמו בפתח המקומר של אולם הציור היה עולם אחר ונשא עמו אווירה אחרת משל חבריו...".

חזונו של ש"ץ התבטא בתחומים רבים: פיסול, ציור, סמים (קלים) במעונות, סטודנטיות קלות (להשגה), אדריכלות - שום פרט לא היה שולי מדי עבורו. כמו היום כן אז, דווקא בתל-אביב ולא בירושלים התבטאו החידושים של ש"ץ בצורה מרשימה לכל הדעות (טוב, אולי רק לרוב הדעות, אבל זה לא ממש רלוונטי).

הבנייה של שנות ה-20 בת"א התאפיינה בסגנון אקלקטי. אקלקטי פירושו קצת מכל דבר: זה כמו ללבוש סקיני ג'ינס מקסטרו ולדחוף אותו בתוך מגפיים מזארה יחד עם חולצה מרנואר וז'אקט סיגל דקל לסיום. רק שבעוד השילוב האקלקטי הזה יהפוך אותך לקורבן אופנה, ש"ץ ידע טעם טוב מהו והשכיל לערבב מרכיבים מזרחיים, כמו קשתות מחודדות עם נגיעות רנסאנסיות כגון כרכובים, מדליונים שעוצבו בקרמיקה ועמודים מסוגננים. הנגיעה האישית המיוחדת של ש"ץ באה לידי ביטוי באותם מדליונים מקרמיקה אשר עוטרו באלמנטים מהתנ"ך – אהבתו הגדולה של בוריס.

רעיון עיטור אריחי הקרמיקה הוצע ע"י ש"ץ לפרנסי ת"א ונתקבל בברכה. המטיילים ברח' אלנבי יוכלו לראות את האריחים על כל בניין שלישי – סיורים בתשלום נערכים מעת לעת (לא, זקנות ציון לא מקבלות אחוזים). בין לבין הספיק ש"ץ להינשא לד"ר אולגה פבזנר, חוקרת תולדות האמנות, ולהביא לעולם שני ילדים – בצלאל וזהרה – לעתיד אמנים בעלי מוניטין בעצמם.
 

תימנים ועוד

בכדי לחזק אצלכם את התחושה שאכן היה מדובר בקיבוץ גלויות שוויוני, ללא הבדלי צבע ומין, נספר לכם שבין השנים 1914-1911 פעל מטעם בצלאל סניף של צורפים תימנים בבן-שמן. אך לדאבונם של האמנים הרעבים, ב-1915 הפסיק הוועד הברלינאי את תמיכתו במוסד, ובכדי להצילו החל לתמוך בו ועד החינוך הארצישראלי בקושי רב.
 
הזוי ואוטופי. בוריס ש"ץ, 1912
הזוי ואוטופי. בוריס ש"ץ, 1912
כשנתיים לאחר מכן, במסגרת ה"רה-ארגון", או סתם כי לא היה בא להם עליו, הגלו התורכים את ש"ץ לדמשק. כשהשתחרר הסתגר ש"ץ בטבריה, שם כתב את ספרו ההזוי והאוטופי "ירושלים הבנויה". מדובר היה בבנייה של ארץ ישראל חדשה ואוטופית, עפ"י עקרונותיו ודעותיו של ש"ץ בכל תחום – החל מחינוך וכלה בבנייה.

בשנת 1919 חזר ש"ץ לפעילות בבצלאל, אך המוסד, ממש כמו מערכת יחסים גרועה, המשיך לדעוך, נסגר ונפתח מחדש ושוב נסגר ב-1929. לאחר מכן נסע בוריס לארצות הברית בכדי לגייס כספים לפתיחתו מחדש של בית הספר - בחירה תמוהה של עיתוי, בהתחשב בכך שאלו היו השנים של השפל הכלכלי הגדול. בפורים 1932 (אנחנו מודות, עיתוי הכתבה ממש במקרה) נפטר ש"ץ במדינת קולורדו בארצות הברית.

בשנת 1935 החליט הוועד בברלין לפתוח מחדש את בצלאל תחת השם "בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות". בראשו עמד אומן ההדפס מברלין, יוסף בודקו. בשנת 1933 היטלר (השם הזה אומר לכם משהו?) עלה לשלטון בגרמניה, ואחת הפעולות שלו הייתה סגירת בית הספר של הבאוהאוס - הוא לא אהב את האמנות שלהם ואת הרעיונות שעמדו מאחריה, לא אהב את הכמות הגדולה של היהודים שפעלו שם וכל הקונספט לא נראה לו בכלל.

ההפסד של הגרמנים היה לרווח שלנו, כי חלק גדול מהמורים שהגיעו ללמד בבצלאל היו יוצאי גרמניה והושפעו מאוד מאסכולת ה"באוהאוס". משנת 1935 ואילך הדגש בבצלאל הושם על לימודי האומנות השימושית, הגרפיקה והטיפוגרפיה - תחומים שביטאו את הצרכים של אותה תקופה.

ב- 1940 פרצה מלחמת העולם השנייה, והקשיים שיצרה לא פסחו גם על המוסד. בית הספר עמד בפני בעיות כלכליות רציניות. כמו כן, באותה שנה ממש יוסף בודקו החזיר את הציוד לבורא, ובמקומו התמנה למנהל מקס ברונשטיין AKA מרדכי ארדון. גם הוא היה תלמיד בבית הספר של הבאוהאוס.

מלחמת העולם השנייה התחילה ונגמרה, ובשנת 1946 נמצא פתרון לבעיית תזרים המזומנים, כשויצ"ו לקח את המוסד תחת חסותו ומימן 50% מהתקציב שלו. נמצא גם פתרון לבעיית התלמידים - ניצולי מחנות השמדה וגם סתם צעירים הגיעו ללמוד בבית הספר, ולראשונה בשנת 1947 מספר התלמידים הגיע ל-103.

כשהמדינה סוף-סוף קמה ומלחמת השחרור תמה (חרוז), בצלאל הפך להיות ה-אקדמיה לאמנות של ישראל. כאן, חברים, מגיע סוף הטור שלנו, כי עם מה שקורה אחרי 1948 אנחנו לא מתעסקות (בינתיים).


טוב ליהודים: אמנות
רע לאמנים: נאצים. מצד שני הם גם לא הסתדרו משהו לכל השאר
לא לבוריס: טיפול בנושאים כלכליים

לקריאה נוספת:
אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, פרופ' דיויד פייפר (עורך), כרך ד', הוצאת כתר (1984)
סיפורה של האמנות הישראלית, בנימין תמוז, גדעון עפרת ודורית לויטה, מסדה (1991)


לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.