ישראל ביתנו

 
עודכן 17:08 28/02/2007
לילך וולך

בספר החדש של א.ב. יהושע, הקשר בין פוליטי למשפחתי לא ניתן להתרה

 
 
 
 
 
עטיפת הספר
עטיפת הספר
"מכל יצורי העולם רק האדם מודע לתופעת המוות. זה מוזר, כי כל החיות רואות סביבן מוות, או גורמות לו מדי יום. ואף-על-פי-כן, הכרת המוות מיוחדת לאדם; והיא מתבטאת, למשל, במנהג הקבורה, שהופיע לראשונה לפני כמאה-אלף שנה. בשני דברים עיקריים נבדלת תודעת האד מזו של החיות: בידיעת האש ובידיעת המוות. יש קשר בין שתי הידיעות, האחת מולידה את האחרת. האש עשתה את האדם ליצור השולט בעולם, אך גם לאנוש אומלל היודע כי מותו בלתי – נמנע." ("אש ידידודית", עמ' 330)

אישה לא צעירה, אך מלאת מרץ וקסם אישי, נוסעת בגפה אל אפריקה הרחוקה כדי לפגוש שם בגיסה המתבודד ולהתחבר מחדש, איתו ודרכו, אל מות אחותה האהובה. כאן בארץ, נותר בעלה, שמשתדל להיות אב וסב, כמו גם בן למופת. וכאילו לא די באלו – הוא מתפקד כבעל מקצוע (מתכנן מעליות) בעל מוסר גבוה במיוחד, שמתפנה לטפל ברוחות שורקניות שמטרידות שתי מעליות שבאחריותו. ברקע מרחפות גם רוחות של ממש המעיבות על היומיום, בדמות האחיין החייל שנהרג מאש כוחותינו - "אש ידידותית", ואולי גם רוחות של החמצות שונות, חרטות קטנות, ומדינה אחת כבדה ומעייפת – היא מדינתנו שלנו.

הרומן החדש של א.ב. יהושע, שברור היה עוד בזמן יצירתו, שידובר בו לא מעט (ולהוכחה, כנס בן כמה ימים באוניברסיטת ת"א לכבוד הוצאת הספר ויובל השבעים של יהושע), עוסק בחשבון נפש ובתהליך התכנסות פנימה אל אושיות הקיום הישראלי, ופוזל גם אל הקיום האנושי ככלל.

הרומן ספוג בחומרים פרימליים שדרכם הוא מנסה לעמוד על עיצוב נפש האדם – האש והרוח, עצמות היסטוריות של קופים ובני אדם קדמוניים. והשאלה המטרידה ברקע, האם אנחנו לא יותר ממוטציות גנטיות הנערמות זו על ראשה של זו? ומה מקומו של התא המשפחתי הישראלי, החם, השורף, בתוך כל הביולוגיה הקרירה הזו?

דניאלה נוסעת אל ירמי, גיסה המבודד שבחר להישאר באפריקה לאחר שכילת בנו ומות אשתו. ירמי מייצג את הרצון להותיר מאחור אתוסים ישראליים ומשפחתיים; הוא מסרב לדעת מי ראש הממשלה הנוכחי; מבקש שאם בנו יחזור לחיים דרך נס, שיחפש לו אב אחר. היה לו מספיק.

יהושע שותל דמויות נוספות בתוך המארג המשפחתי הצפוף, אך כולן תפקידן אחיד: להדהד את הכאב המשפחתי, לענות בקול משלהם על יבבות הרוח שכלואה בפיר המעלית שתיכנן אמוץ יערי ושלא ברור האם יצליחו לחלץ אותה החוצה, ואם יצליחו – האם גם את הרוחות המטאפוריות יצליחו לגרש, או שמא להן דריסת רגל תמידית?

הרומן ערוך לסרוגין - פרק מתודעתה של דניאלה ופרק מתודעתו של אמוץ. דואט לבני זוג שמכירים זה את זו וקשורים בקשרים כמעט סימביוטיים שמתאווררים באותו שבוע של פרידה, שהוא גם שבוע חג החנוכה. חג נצחון היהודים על היוונים, חנוכת המזבח. ואולי מכוון אותנו יהושע לשאול מה אנחנו מקריבים על המזבח היום? אילו קורבנות מוסריים, משפחתיים ומדיניים אנחנו מעלים באותה אש ידידותית?

"אש ידידותית" לא נופל למלכודת של נסיון ייצוג האדם הכל-ישראלי בואכה שנות האלפיים, אך הוא בהחלט מחטט בחומרים שעליהם בנינו את ביתנו, את מדינתנו ואת האמונות הפוליטיות והמשפחתיות שלנו. ב"אש ידידותית", הפוליטי הוא המשפחתי והמשפחתי הוא פוליטי. הניסיון היחידי (שלא ברור אם מצליח), לבטל את הקשר הזה, הוא לברוח עד לאפריקה השחורה והמבודדת.

אש ידידותית/ א.ב. יהושע, הוצאת הספריה החדשה 2007. 375, עמ' 89 ש"ח
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.