7 דרכים לחשוב כמו לאונרדו דה וינצ'י

 
עודכן 15:01 25/12/2006
אסף אביר

האם ספרים כמו "לחשוב כמו דה וינצ'י" יהפכו אתכם לגאונים? לייף האקר מרכז את עיקרי הדברים לכתבה אחת, להתנסותכם

 
 
 
 
 
"בעיני, המונה ליזה היתה פנים שלוות וזהו.
לא הצלחתי למצוא בה עוד משמעויות עמוקות.
למען האמת, היא בכלל לא נראתה לי אמינה.
אין אנשים בצבע הזה".
- מארק טווין


המאה ה- 15 היתה זמן טוב להיות גאון. אחרי אלף שנות שלטון דת, הידע סוף סוף הפסיק להיות מילה גסה. כולם רצו אותו, והיה ממנו יחסית מעט. באותה התקופה היה קל להפוך למומחה עולמי לאמנות, ארכיטקטורה, רפואה ולימודי ביטחון ביחד. באף אחד מהתחומים לא היה יותר מדי מה ללמוד, וכמעט ולא היו מומחים עולמיים אחרים, שיטענו שהמומחה החדש מבלבל את המוח.

באותן שנים נולד המושג "אדם אוניברסלי" שבימינו קרוי גם "איש רנסאנס": אדם בעל שליטה רחבה בכל תחומי הידע והתרבות, שמנהל אורח חיים בריא, חי חיי חברה מלאים ועוסק באמנות. מעין שילוב בין בלדד השוחי, מהנדס מכונות ונחום גוטמן.

מכל אנשי הרנסאס ואנשי-הרנסאס-בעיני-עצמם של המאה ה- 15, מעטים זכו להירשם בספרי ההסטוריה כאנשי אשכולות אמיתיים ששילבו מדע, אמנות, פילוסופיה ומלאכה בגוף אחד. אדם אחד שכן נרשם בספרי ההסטוריה, ומאז המאה ה- 15 מתברג בשלישייה הפותחת של כל רשימת "גאוני כל הזמנים" הוא איש הרנסאס האיטלקי לאונרדו דה-ונצ'י, שהיה גיבור תרבות אפילו לפני ספרו המופרך והמקושקש של דן בראון, "צופן דה-וינצ'י".
 
האדם הויטרובי (צילום: ויקיפדיה)
האדם הויטרובי (צילום: ויקיפדיה)
ב- 67 שנות חייו, לאונרדו דה וינצ'י צייר כמה מהציורים המפורסמים בעולם, פיסל ותכנן קתדרלות וארמונות מלוכה. הוא המציא את סולם מכבי האש, המצנח, פסים נעים שעבדו על עקרונות מכאניים. הגה טנקים ומכונות ירייה שהתאימו לתקופתו, ואף את הצוללת. הוא היה חוקר האנטומיה המודרני הראשון, ואחד הבוטניקאים הראשונים. הוא היה הראשון בהסטוריה שציין, כבדרך אגב ובלי לנסות לעצבן אף ארכיבישוף, שהשמש לא באמת מקיפה את כדור הארץ ושיתכן כי האדם והקוף שייכים לאותה המשפחה. וכן, אני יודע שעד היום יש כמה קופים שמתעצבנים מעצם הרעיון.

בגלל שדברים כה רבים שעשה הם בעלי אופי והלך רוח מודרנים, ובגלל שהוא תיעד את חייו, מחשבותיו ותהליכי עבודתו ביומנים בהירי שפה שנשמרו עד היום, הפך לאונרדו דה וינצ'י למושא מחקר נערץ. לרבים נדמה שהיכרות אתו ועם רשימותיו תתן הזדמנות להציץ אל תוך מוחו של אחד האנשים המבריקים בהסטוריה, ואלי תעזור לאנשים פשוטים כמותנו להבין איך לחשוב קצת יותר כמו לאונרדו דה-וינצ'י, ולהתנהג קצת יותר כמו אנשי רנסאנס.

שניים מהאנשים שניסו לפצח את סודות חשיבתו של דה-וינצ'י (או לפחות למכור בעזרתו ספרים) הם רוברט דילץ, פסיכולוג שמנסה להסביר את צורות החשיבה של הגאונים הגדולים בהסטוריה לפי האסכולה השנויה במחלוקת-מדעית של ה-NLP (האסכולה כה שנויה במחלוקת, עד שעמוד ההתפלמסויות אודותיה בויקיפדיה האנגלית ארוך יותר מכל הכתבות במדור לייף האקר ביחד), וכן מייקל ג'יי גלב, מאמן אישי ויועץ ארגוני שמנסה להסביר את צורות החשיבה של הגאונים הגדולים בהסטוריה לפי תורות של עזרה עצמית וסדנאות מוטיבציה.

שניהם ניתחו את המחברות האישיות של לאונרדו, אספו ניתוחים של חוקרי-לאונרדו מכל הזמנים, וניסו, כל אחד בדרכו, להגדיר את הלכי הרוח ודרכי החשיבה של האדם הזה, שניגש אל כל תחום בתמימות של האדם הפשוט ביותר, והפך בכל תחום למומחה הגדול בדורו. לניתוחים שלהם הם צירפו תרגילים וטיפים שלדעתם יקרבו את האדם הפשוט אל צורת החשיבה והגישה לחיים של דה וינצ'י, ושל אידאל איש-הרנסאנס בכלל.

השורות הבאות ינסו לסכם את עיקר הדברים שיש לשני האנשים האלה לומר, בתקווה שלכם זה יעזור, ושדה וינצ'י לא יכעס. וכנראה שהוא לא יכעס. לפי גלב, הסובלנות והפתיחות הן מהעקרונות המרכזיים אצלו.
 

1. עזבו את התשובות. שאלו שאלות

לא צריך להיות דה וינצ'י בשביל לדעת את זה: אנשים שיודעים הכל ושיש להם את הפתרון השלם, למעשה יודעים מעט מאוד, ולא פתוחים דיים כדי ללמוד.

מחברותיו של דה וינצ'י מכילות מעט פתרונות שלמים והרבה שאלות. דה וינצ'י קרא הרבה, אבל לא כדי לדעת הכל. את הידע הוא לא חיפש בספרים אלא בשדה, ברחוב ובסדנת העבודה שלו. הוא עקב אחרי מעוף הציפורים והסתכל על מאות אפים של אנשים, וניסה להכיר כל נושא שעניין אותו, לבדו וממקור ראשון.

גלב מכנה את התכונה הזו, המתועדת ביומני לאונרדו, "עקרון הסקרנות", וממליץ לפתח אצלכם את העיקרון הזה באמצעות תרגילים מוכרים מעולם הטיפול ומסדנאות ארגוניות: גלב ממליץ לכל אחד לשאול את עצמו את השאלות הבסיסיות והפשוטות ביורת שעולות בראשו, בכל נושא, ולתעדן בכתב. מומלץ אפילו ביומן. אלו יכולות להיות שאלות הנוגעות לעצמכם, כמו "מהו הכישרון הכי גדול שלי?" או "מהי התשוקה הכי עמוקה שלי?" (עצרו וחשבו על כך לרגע), ושאלות שנוגעות לכל דבר אחר, כמו "מה ציפור רואה?" או "מה הבעיה האמיתית פה?".

אמנו את עצמכם בכתיבת עשרות שאלות במהירות ומבלי לחשוב, ובקריאתן. נסו להתרגל לראות את החיים כסדרה של שאלות, ולתהות גם לגבי המובן מאליו - כתרגיל.
 

2. התנסו מיד ראשונה

הטנק של דה-וינצ'י
הטנק של דה-וינצ'י
בדת, האמת נמצאת בידיהם של הגורמים הסמכותיים. במדע, האמת נמצאת בעולם שסביבנו, ואפשר להגיע אליה על ידי התבוננות וניסויים. הבסיס לקבלת האמת בדת הוא האמונה. הבסיסי למציאת האמת במדע הוא הפקפוק. והפקפוק הבריא ביותר הוא הפקפוק בעצמכם.

אתם מאמינים לשמאל או לימין? אתם מאמינים בקארמה? אתם מאמינים שאתם יכולים לסמוך רק על עצמכם? אתם מאמינים שהיופי האמיתי בא מבפנים?

למה? עד כמה אתם משוכנעים בכך? כיצד אתם מגיבים כשמישהו שולל את הרעיון או מזלזל בו? איך בכלל גיבשתם את הרעיונות שלכם? האם ניתן לבדוק אותם? האם אתם באמת רוצים ומוכנים לבדוק אותם?

נסו לבחון מחדש את האמונות הבסיסיות ביותר שלכם, ולהעמיד אותן לניסוי. אל תתנו לעצמכם הקלות. הערעור המדעי על הדברים שאתם בטוחים בהם יותר מכל יפתח את פתיחותכם ומורכבות החשיבה שלכם. הערעור המדעי על כל נושא יעמיק את היכרותכם אתו והבנתכם בו. ולמרות שלפעמים נדמה שזה לא שווה את המאמץ ותמיד קל יותר להניח שעכשיו אנחנו צודקים, הניסוי הספקני תמיד יקרב אותנו לאמת עוד יותר.
 

3. חשבו באופן ויזואלי

הצצה ביומנים מלמדת: דה וינצ'י אהב לדמיין ולשרטט את רעיונותיו
הצצה ביומנים מלמדת: דה וינצ'י אהב לדמיין ולשרטט את רעיונותיו
את העיקרון השלישי מכנה מייקל ג'יי גלב "עקרון החושניות": אימון ופיתוח של חושי הראייה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש. הוא נותן בספרו הוראות לתרגילי עיניים והמלצות להתבוננות ביצירות אמנות, עצות להאזנה למוזיקה קלאסית, הנחיות לטעימת יין ותרגילי מגע. כמה מההמלצות במדריך המקוצר לפיתוח אנינות טעם נגנבו מהמקורות שבהם גלב השתמש, ולפעמים הישר מספרו.

על פי האידאל המקורי, "איש הרנסאס" הוא אכן אדם שכל חושיו חדים ומפותחים. אולם ממחברותיו של דה-וינצ'י ומאופי יצירותיו עולה בבירור התמקדות בחוש מסויים אחד: חוש הראייה.

יש גאונים שצוללים אל עומקיהן של מילים ומשמעויותיהן ויש גאונים שחיים בעולמות של מספרים מפותלים. דה וינצ'י מתבונן, רואה ומשנן. במחברותיו הוא מספר כיצד הוא מצייר כל דבר משלוש זוויות שונות, מתבונן בציוריו מבעד למראה כדי לראות אותם באופן זר ומהופך וכך לזהות שגיאות, וכיצד הוא לומד על טיבם של הדברים של ידי כך שהוא מדמיין אותם אל מול עיניו, באופן המוחשי ביותר שהוא יכול. הוא גם כותב כיצד הקפיד לתת שם לכל דבר שפגש בו ואחר כך דמיין, ולהגדיר במילים כל צורה וכל גוון. בדרך זו לא חמק אף פרט מהבחנתו.

דה וינצ'י כתב כי הוא עוסק בדימיון ויזואלי כשהוא שכוב במיטתו עם עיניים עצומות. הוא מדמיין את הדברים באופן חד ומדוייק ככל האפשר, בין אם מדובר בדבר שנתקל בו בעבר והוא מבקש לשננו ולזכרו, ובין אם מדובר במלאכת הרכבת תמונות דמיוניות של דברים שהוא עתיד לבנות, לתכנן או לצייר. באמצעות הדימיון הקפדני הוא למד להכיר דברים לעומקם.

התרכזו וראו את הרעיונות שלכם אל מול עיניכם, לפרטי פרטים. כשאתם לומדים, אל תנסו לקלוט את מילות ההסבר. נסו לראות את ההסבר. בקשו הסברים עד שתהיה במוחכם תמונה חיה וזזה של הדבר שאותו אתם מנסים להבין או להגות. אם לא די בכך, ציירו את הרעיון שלכם, או כתבו אותו. עשו זאת גם כשכן די בכך. כך תבינו את המחשבות שלכם טוב יותר, תגלו מה עובד ומה לא, ועד כמה הרעיון שלכם באמת בר הבעה. לפעמים תופתעו לגלות את גודל הפער בין תחושתכם ש"עליתם על משהו גאוני", לבין מה שתוכלו להציג לעולם. סגירת הפער הזה היא אחד הצעדים בדרך לגאונות. אם תצילחו להעביר לנייר, או אפילו לדימיון המפורט שלכם, את מה שאתם חושבים עליו – אזי תגעו בגאונות.
 

4. אמצו באהבה את עקרון העמימות

ציוריו המעטים של דה-וינצ'י ידועים במסרים הסותרים שבתוכם. לפעמים אפילו מיוחסים להם מסרים שדה וינצ'י כלל לא חשב עליהם. הספר "דם קדוש, גביע קדוש", והספר שהושפע ממנו, "צופן דה וינצ'י", מבססים תיאוריה מדהימה ומופרכת סביב העובדה שיוחנן השליח מצוייר בסעודה האחרונה באופן נשי. המונה ליזה מהווה מצד אחד את המודל הקלאסי לציור פורטרטים, ומצד שני משדרת מיסתורין שהפך אותה לתמונה הנחקרת ביותר בהסטוריה של האמנות.
 
אבל עקרון העמימות לא טמון רק בהקניית תחושת חידה ומסתורין. הוא טמון בקבלת המציאות כחידה מסתורית. אדם שמודע לעקרון העמימות לא נאבק כמו כולנו, למצוא את החד משמעיות בעולמנו המבולבל. הוא מנסה ללמוד את עולמנו המבולבל, לחיות בו כפי שהוא, ולהצליח גם לקבל את הסתירה הבלתי ניתנת לישוב שבכל מצב, וגם, בה בעת, למצוא פיתרון מעשי לכל בעיה.

איך מתרגלים זאת? מבין הטיפים הלא כל כך מוצלחים של גלב לנושא, כדאי לאמץ שלושה. הראשון הוא להתחיל לספור את הפעמים שבהן אתם אומרים את המילים הפרובוקטיביות "לגמרי" "תמיד" "ברור" "מוכרח" ו"לעולם לא", ולהתחיל לצמצם בהן. השני הוא לפתח לכם הרגל להתבודד, כדי לחשוב על דברים סבוכים כשאתם רגועים ורחוקים מהסחות דעת. והטיפ השלישי הוא להפסיק לפחד ממצבים של חוסר ודאות. לא בטוח שלא מספרים לכם מה קורה. יותר הגיוני שלא קורה דבר אחד מסויים.
 

5. היו טוטאליים בהכל

את העיקרון הדה-וינצ'יאני-רנסאנסי הרביעי מכנה גלב "עקרון המדע/אמנות". בתקופתו של דה-וינצ'י, לא היה הבדל גדול בין שני הדברים. מלומדי הרנסאנס, אלו שלא באו מהכנסיה אלא יצרו את התשתית לידע ולחשיבה כפי שאנחנו מכירים אותם כיום, עסקו ברוב המדעים והאמנויות, והתיחסו לכולם באותם המושגים ובאותה הדרת הכבוד. כשדה וינצ'י ניסה לתכנן מטוס הוא חבש את כובע הצייר, הפיזיקאי ומהנדס התעופה בעת ובעונה אחת. באותה תקופה קשה היה להיות אחד מהם בלי להיות האחרים.

בחלק היישומי של עקרון המדע/אמנות ממליץ מייקל גלב להיעזר בציורי "מפת המוח" שהמציא טוני בוזן, ושהזכרנו בכמה שורות במדריך לניהול ישיבות עבודה. זו דרך קלה ויעילה לגיבוש אסוציאציות לכדי רעיונות, והיא גם עולה בקנה אחד עם ההרגל המבורך לדמיין דברים ויזואלית. אולם מומלצת ככל שתהיה, השיטה לא ממש קשורה ל"עיקרון המדע/אמנות". היא לא תלמד אתכם להפוך כל דבר שאתם עושים למדע ואמנות כאחד.

מה שאולי כן יעשה זאת, הוא הנסיון לעשות כל דבר באופן הטוב והמעמיק ביותר שאתם יכולים. אני לא מתכוון רק לביצועיכם בעבודה. נסו לשחק קלפים באופן המרוכז והמושלם ביותר, להתמקח בשוק באופן האלגנטי והאכזר ביותר, ובתוך כך ללמוד קצת על הדוכן ועל המוכר; נסו לנהוג באופן מושלם בכביש, ללמוד את רחובות העיר ודרכיה, להכין אוכל באופן מושלם וגם לזכור ולהבין את המתכון.

זה לא ידרוש מכם להשתנות. רק ללמוד לאהוב את תהליך העשייה, בנוסף לאהבת התוצאה. ותהיה תוצאה. אתם תייטיבו להתמקח, תהיו אלה שתמיד מנווטים בנסיעות, תתפרסמו כבשלנים מעולים וכקלפנים קטלניים. אם תתיחסו לכל דבר שאתם עושים כאל אמנות ומדע כאחד, זה מה שתעשו.
 

6. טפחו את גופכם

במאות האחרונות, השמדת הגוף הפכה לשם נרדף לחיי רוח מלאים. מובילי תרבות התאבדו בשיא פריחתם, או מתו ממנת יתר או האבסה עצמית; אינטלקטואלים עישנו ועודם מעשנים את עצמם למוות; ניטשה בילה את שנותיו הטובות ביותר בשבץ מוחי, הפיזיקאי סטיבן הוקינג ידוע בעיקר בשל ניוון השרירים שלו; ובאופן כללי נהוג לדמיין את קאנט, פרויד, מרקס, אינשטיין ונועם חומסקי כזקנים משתעלים וצולעים. וזה נהוג, כי משום מה יש בכך איזשהי הדרת כבוד.

דה וינצ'י כתב במחברתו על החשיבות של דרך חיים הפוכה מהאופנתית: הוא כתב על חשיבות התזונה הנכונה, השינה הנכונה, היציבה הנכונה ומצב רוח מרומם. הוא עצמו נודע בקומתו הזקופה ובדמותו החיננית, ואף נעצר ונכלא מספר פעמים בשל ביצוע מעשי סדום. דה וינצ'י גם כתב נגד הרופאים ויצרני התרופות של תקופתו. ובמידה מסויימת, השמצותיו רלוונטית גם היום.

אכלו מזון טרי וטבעי, לא מעובד ולא מטוגן. התרחקו מקמח לבן, מלח, סוכר ושומנים, פרט לשמנים בריאים שנכבשו בכבישה קרה. אכלו ארוחות קלות, ואל תפטמו את עצמכם. שתו כוסית יין עם האוכל. שתו הרבה מים.

הסתכלו על עצמכם במראה ונסו להבחין ביציבה שלכם. נסו לשפר אותה. למדו את שיטת אלכסנדר ליציבה נכונה. פתחו שליטה בשתי הידיים, התעמלו.

גוף בריא ויפה הוא לא סימן לרדידות הרוח. זו דרך להאריך את החיים, ליהנות מהם יותר ולאפשר לכם לעשות את הדברים שאתם אוהבים ביתר קלות.
 

7. אמצו את עקרון הקשר

מה שעולה מכל הנקודות שהוזכרו עד כה, וחוזר כל העת בכתביו של לאונרדו, הוא שהכל בעצם אותו הדבר. אם תבינו, לעומק ועד תום, למה הנחלים זורמים לים, תבינו גם את עיקרי תורת הניהול ויסודות חוכמת הקבלה. אם תדעו לצייר ותבינו מה אתם מציירים ולמה אתם מציירים זאת כך, תצליחו לפצח את גאונות הרקוויאם של מוצרט ותבינו בקלות את תורת האנטומיה. זו, לכל הפחות, היתה גישת הרנסאנס.

הדרך לצעוד בכיוון הזה היא להעניק חשיבות ולגלות עניין בכל דבר שאתם נתקלים בו, להעניק לכולם חשיבות, ולראות את כולם כקשורים אלה באלה. יש קשר בין האקלים של המזרח התיכון לבין הסכסוך הישראלי-פלשתיני. יש גם קשר בין ההסטוריה של הדתות והתרבויות של המזרח מול המערב, לבין הסכסוך הישראלי-פלשתיני. ויש קשר חזק בין האקלים של המזרח התיכון לבין ההסטוריה של הדתות והתרבויות של המזרח מול המערב. וגם לכל השאר. ספרים ולימוד מקנים מידע וידע. התנסויות וסקרנות טבעית מקנים הבנה ודרכי חשיבה. קבלת העמימות מאפשרת להכיל את כל דרכי החשיבה השונות והפרטים הרבים. החשיבה הויזואלית המדוייקת מאפשרת למצוא פתרונות מציאותיים, יצירתיים וברי ביצוע. וההכרה בקשר של הכל להכל – זו הדרך להתמודד בהצלחה עם כל דבר חדש ולא מוכר.

גלב ממליץ לנסות לבחון תחומים שונים באמצעות מושגים השאולים מתחום אחר. למשל, כשאתם עושים ניתוח פרשני לקבוצת כדורגל, עשו זאת באמצעות מטאפורה של גוף האדם: מי הלב של הקבוצה? מי המוח? מי הכתפיים? מי האשכים? כשאתם מנתחים בעיה פסיכולוגית של עצמכם, עשו זאת באמצעות מטאפורה של קבוצת כדורגל: מהו השער? מה אצלכם הוא השוער? מי נמצא בהגנה? מי תוקף אתכם? לאן אתם צריכים להכניס את הגול? מהן ההוראות שהמאמן צועק מהקווים, מה בכם מציית להן, מה לא, ולמה?

יש הרבה סוגים של גאונות, בהרבה סגנונות והרבה רמות. המשותף לכל הגאונים על דרגות הגאונות השונות שלהם הוא זה שהם גילו דבר חדש על העולם, והשכילו לבטא את זה באופן קולע. ובשביל לגלות דבר חדש על העולם, צריך לפגוש בו. ולפעמים צריך להיות קצת לאונרדו דה וינצ'י כדי לעשות את זה. אחרי הכל, זה חתיכת עולם.
 

עוד בלייף האקר

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.