גברים עם ביצים

 
עודכן 10:31 05/11/2006
דר` יורם שורק

מהו הקשר בין אשכיו של גבר לבין מידת תעוזתו? דברים שיורמים יודעים

 
 
 
 
 
הגולשת אלינוי דוידוב תוהה על מהות הקשר בין אשכי הגבר למידת האומץ והגבורה שלו: ממתי התחילו לקשר בין השניים, ונולד לו הביטוי המוזר "בוא'נה אחי, איזה ביצים יש לך"?

גולשת יקרה, הקישור בין השניים הוא עתיק מאוד והביטוי "בוא'נה אחי, איזה ביצים יש לך!"
, שאין לו מקבילה נשית (נסי להשתמש בביטוי "בוא'נה אחותי, איזה שחלות יש לך"), אינו מקורי למקומותינו או לזמננו.
 
אשכים - חשובים יותר מהלב (SXC)
אשכים - חשובים יותר מהלב (SXC)
כל אוהד כדורגל (ובארצנו רובם עדיין בעלי אשכים) יודע איך בונים חומה: שורת שחקנים ניצבת מול בועט כדור העונשין, ומכל חלקי הגוף בוחרים כולם לגונן בכפות ידיהם דווקא על זוג הבלוטות היקר. שחקני הכדורגל ממשיכים בכך מסורת ארוכה של גברים שראו באשכים את הסמל האולטימטיבי לגבריותם וגבורתם. בימי הביניים ובתקופת הרנסנס כלל שריון הלוחמים "שק ביצים" מיוחד שהעניק מחסה לצמד האהוב. שיר מהמאה ה-16 מתאר את הכנות האביר היוצא לקרב ואת אשתו הדואגת לשלמות חלק חיוני זה של ההגנה הפסיבית:

"זו שראתה את בעלה מזוין היטב

מלבד קן-ביציו - והנה הוא נכון לקרב

אמרה לו "ידידי, מחשש לפגיעה

הגן על החלק שמכולם לבי אוהב" (גרגונטואה ופנטגרואל, ספר שלישי. תרגם: עידו בסוק)

ההשפלה האולטימטיבית למנוצח במלחמות בעולם הקדום היתה סירוס. קטיעת האשכים היתה סמל לשליטתו של המנצח ועליונותו על אויביו שאיבדו את גבריותם. המצרים הקדמונים נהגו בדיוק כך. בשנת 1300 לפנה"ס לקח פרעה מנפאתח כמזכרת ניצחון 13,230 זוגות אשכים מלוחמים לובים מובסים, מתוכם שישה זוגות שגורבצו בימים יפים יותר על-ידי גנרלים בצבא האויב.

גלנוס, הרופא הרומי שכתביו היוו אוטוריטה עליונה במשך מאות שנים, ראה באשכים איברים חשובים יותר אף מהלב. למרבה ההפתעה, לא שלל גלנוס מהנשים את ברכת האשכים: בתפיסה האנטומית של העולם העתיק וימי הביניים, יוחסו לאישה אותם איברי מין כמו לגבר (כולל אשכים). הגבר אנרגטי ו"חם" יותר ולכן אברי המין פורצים מגופו החוצה, בעוד אברי המין של האישה הם מערכת זהה המקופלת פנימה. כך שהשחלות היו, עבור גלנוס וממשיכיו, פשוט אשכים פנימיים.
 

האורך קובע

ובכן, האם באמת יש באמת קשר בין אשכים לגבורה? התבוננות בעולם החי נוטה לאשש את ההנחה. מתקופות קדומות נהגו לסרס בהמות עבודה כדי להפכן לכנועות יותר, תוקפניות פחות ונוחות יותר לאילוף. בשפה האנגלית נשמרו אפילו שמות נפרדים לציון בהמות מסורסות: Ox הוא פר מסורס (שור) , "Gelding" הוא סוס מסורס, "Hog" הוא חזיר מסורס , "Lapin" הוא ארנב מסורס ו"Gib" הוא החתול נטול האשכים. סירוס חתולי רחוב הוא שיטה שמסייעת לא רק למניעת התרבות בלתי מבוקרת, אלא גם למניעת מטרדי רעש שיוצרים חתולים זכרים אגרסיבים ותחרותיים.
 
יותר טסטוסטרון - יותר תוקפנות. מערכת רביה גברית (ויקיפדיה)
יותר טסטוסטרון - יותר תוקפנות. מערכת רביה גברית (ויקיפדיה)
בנוסף לזרע, מייצר האשך גם את הורמון המין הזכרי טסטוסטרון. להורמון זה השפעה ניכרת על התנהגותם של בעלי חיים. יותר טסטוסטרון פירושו יותר תוקפנות, העזה ותחרותיות. אצל בעלי חיים רבים ייצור הטסטוסטרון מוגבר בתקופת החיזור, כאשר החיה צריכה להאבק לכיבוש טריטוריה ובת זוג, ויורד בזמן הטיפול בצאצאים בו תוקפנות עשויה להזיק. מחקרים שונים הראו השפעה נוירולוגית דומה אצל בני אדם - רמות טסטוסטרון גבוהות קשורות לאגרסיביות ותחרותיות.

נטייתנו להגיב לטסטוסטרון בתוקפנות נקבעת, מסתבר, בשלב מוקדם מאוד: חשיפת העובר בשלב התפתחות קריטי לטסטוסטרון (או לחומרים אחרים ממשפחת ההורמונים האנדרוגנים) יוצרת רגישות של מעגלים עצביים במוח לגירוי טסטוסטרון בבגרות. מנגנון זה קיים גם אצל עוברים ממין נקבה, אם כי נדרשת חשיפה גדולה יותר להורמון כדי לגרום לנטייה תוקפנית כמו אצל גברים. איך תוכלי, אלינוי היקרה, לדעת עד כמה נחשפת להורמונים כאלו ברחם אמך? שיטה קלה, אם כי מפוקפקת, תדרוש רק כף יד וסרגל.
 

מבחן האצבעות

חשיפה לטסטוסטרון יוצרת שינוים קלים במבנה כף היד: היחס בין אורך האצבע השוכנת לצד האגודל לאורך הקמיצה - האצבע הקרובה לזרת - קטן ככל שהעובר נחשף יותר לטסטוסטרון. מדדי בסרגל את אורך האצבע והקמיצה מקו החיבור לכף היד עד לקצה, וחלקי את אורך האצבע שמדדת באורך הקמיצה. המספר שקיבלת (אצל כמעט כולנו, היחס יהיה בין 0.91 ל-1.03 ) נקרא 2D:4D. אצל גברים המספר הזה הוא 0.97 בממוצע, ואצל נשים הממוצע קרוב ל1 (ויש חפיפה רבה בין ההתפלגות הגברית והנשית).
 
למה טוב השוני הזה בין המינים? ספקולציה אבולוציונית אחת טוענת כי גברים ציידים נזקקו לקמיצה ארוכה לייצב את האמה בעת זריקת חפצים ובכך לשפר את הדיוק. תומכי תיאוריה זו מביאים כראיה את היתרון הגברי בקליעת חיצים למטרה (ספורט הפאבים הנקרא Darts). חוקרים אחרים מצאו כי יחס 2D:4D קטן ביד ימין (כף יד "גברית") קשור לחוזק אחיזה טוב יותר באותה יד. תהה הסיבה לשוני אשר תהיה, יחס האצבעות הוא המדד הנוח ביותר להערכת מידת החשיפה לטסטורון שחווה האדם בטרם הגיח לעולמנו. מסתבר שאצל נשים שבחרו לעסוק בספורט תחרותי יחסי האורך בין האצבעות קרובים יותר לממוצע הגברי מאשר לממוצע הנשי. אצל גברים נמצא מתאם סטטיסטי בין אופי תוקפני ליחס 2D:4D קטן. גם אצל נשים נמצא קשר בין תוקפנות ליחס "גברי" של אורכי אצבעות, אבל תוקפנותן של ארוכות הקמיצה בהשוואה לאחיותיהן ארוכות האצבע התגלתה רק בתגובה להתגרות, ולא כנטיה לתוקפנות יזומה.

טסטוסטרון משפיע על רגישותם של תאי עצב לחומרים המשמשים להעברת אותות ולכן משפיע על תגובה לגרויים: גם אצלנו, כאצל בעלי חיים, טסטוסטרון מפחית את תגובת הפחד לגירויים הנתפסים כאיום.

אבל בכל זאת יש הבדל בין בעלי חיים שיחסם לסכנה נקבע במידה מרובה ע"י אינסטינקטים לבינינו. התנהגות אצל חיות נשלטת ע"י אינסטינקט-שרשרת פעולות המוכתבות ע"י גירוי חיצוני. משהופעל האינסטינקט, תתנהג החיה בהתאם לדפוס קבוע מראש: בריחה או תקיפה שמהלכם קבוע לאחר שהחיה (בין השאר בהשפעת הטסטוסטרון) בחרה באחד מהם. אנחנו, לעומת זאת, זכינו לברכת (או שמא לקללת) התרבות והגורמים לפעולה, אמיצה או פחדנית, מורכבים בהרבה. בנוסף, הקשר בין תוקפנות לטוסטסטרון אינו מעיד, בהכרח, שהטסטוסטרון גורם לתוקפנות או לתחרותיות. ייצור הטסטוסטרון מושפע מהתנהגותינו וממצבנו החברתי לא פחות מכפי שהוא משפיע עליה. אצל ספורטאים נמצא שרמת הטסטוסטרון עולה לקראת התמודדות ולאחר שהסתים המשחק היא ממשיכה לעלות אצל המנצח אך לא אצל המפסיד.
 

מסורסים - לא מה שחשבתם

המחשה חיה לכך שהתנהגותנו מורכבת יותר מהיענות לצו ההורמונים היא שסריסים (נטולי אשכים וטסטוסטרון) רשמו לזכותם, במהלך ההיסטוריה, העזה לא מבוטלת. סירוס בני אדם היה נפוץ מאוד לאורך תקופות ארוכות ובמקומות רבים בעולם. סריסים היו ממונים על שמירת ההרמון (מגורי הנשים) בחצרות מלכים והופקדו בידם משרות אמון חשובות. זאת כי סריס לא יבקש להוריש את מעמדו לצאצאיו.

ההיסטוריה מספקת כמה דוגמאות לסריסים כאלו שגילו אומץ לב מרשים. כמסופר בספר מלכים ב' פרק י"ח, שולח סנחריב מלך אשור את "רב סריס" בראש צבאו למלחמה בחזקיהו מלך יהודה. גם סריסים יהודים השתתפו במלחמות כמפקדים ושילמו על כך בחייהם. עם חורבן ירושלים בידי שר צבאו של סנחריב נבודרזאן רב טבחים, מספר ירמיהו על מנוסת הבהלה מהבירה " וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין-הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ". ומי לא נמלט ונשאר באומץ בירושלים הנחרבת? הדבר מתגלה בפרוט השבויים שתפס נבודרזאן בעיר (ונטבחו אחר כך) " וּמִן-הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר-הָיָה פָקִיד עַל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי-הַמֶּלֶךְ...." (ירמיהו נ"ב).

עוד נטול אשכים שנודע בגבורתו היה סריס בשם פתיסאקס - יד ימינו של כורש, מייסד האימפריה הפרסית, מי שהצהרתו על שיבת ציון חותמת את התנ"ך. הקריירה הנועזת של הגבר נטול הביצים באה לקיצה כשיצא בשליחות כורש לטפל עבורו באויבו המושבע מלך מדי אסטיאגס. מבצע רצחני ואמיץ זה עלה לפתיסאקס בחייו.

בסין הרחוקה היוו הסריסים מעמד רב השפעה בחצר הקיסרית, ולאורך תקופות ארוכות ריכזו בידיהם את ניהול הממלכה בהשאירם לקיסר מטלות טקסיות בלבד. בשנת 1402 שלח הקיסר ז'ו די משלחת ימית גדולה למשימה נועזת במיוחד של גילוי ארצות ופתיחת נתיבי מסחר חדשים. בפיקוד הצי העמיד השליט את נאמנו הסריס ז'אנג הא. הכוח בפיקודו הגיע עד למזרח אפריקה, דרך ארוכה ומסוכנת לא פחות מזו שעבר קולומבוס כמאה שנים לאחר מכן. ז'אנג הא הביא משם לארצו סחורות נדירות ואפילו ג'ירפות. ישנם היסטוריונים סיניים הטוענים בתוקף שהגיבור הלאומי נטול אברי המין הגיע אף לחופי יבשת אמריקה. מסתבר שלשם מסעות רחוקים וגילוי ארצות חדשות צריך הרבה אומץ, ולאו דווקא "גבר עם ביצים".

יודגש כי אין באמור לעיל משום הצעה רשמית להחלפת שדרת הפיקוד של צה"ל בסריסים, אלא רק נקודות למחשבה עבור קוראי הטור החברים בוועדת וינוגרד.


עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com.
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.