סודותיו של התליין

 
עודכן 00:05 04/12/2006
Saudi Gazet

עבדאללה סעיד אל בידי הוא תליין בכיר בסעודיה. בראיון חושפני, הוא מספר הכל על העבודה - כולל סודות מקצוע

 
 
 
 
 
עבדאללה סעיד אל בישי הוא תליין. זהו תפקיד שירש מאביו. הוא כעת התליין השני בבכירותו במשרד הפנים הסעודי: הוא נכנס לתפקידו בשנת 1991, וסייע לאביו במלאכתו שנים רבות קודם לכן. כך מדווח הסעודי גאזט, מגזין סעודי.
 

משמש גם כיועץ

תפקידו של התליין איננו רק לבצע את גזר דין המוות, שבסעודיה מתבצע בעריפה: לדברי אל בישי, הוא משמש גם כיועץ. לעיתים הוא פונה אל משפחת קורבן הרצח, ומזכיר להם שהם רשאים לחנון את הנידון למוות עד הרגע האחרון.
 
הבוס של אל בידי, שר הפנים הנסיך נעיף, ברגע אופייני (רויטרס)
הבוס של אל בידי, שר הפנים הנסיך נעיף, ברגע אופייני (רויטרס)
הוא סיפר אירוע שקרה בימי אביו: האב עמד להוציא להורג זר צעיר, שהרג את ידידו. אמו של הקורבן סירבה שוב ושוב לחנון את רוצח בנה. "אבל לאבי היתה תחושה שניתן לרכך את ליבה של האם השכולה," אומר אל בישי, "והוא הלך אליה, חרבו בידו, ואמר לה שבתוך שניות יפריד את ראשו של הצעיר מגופו; אבל היא יכולה להרים את ידה בכל זמן קודם לכן, ולחנון את הרוצח.

"היא עמדה בסירובה, אך כאשר הניף אבי את החרב בפעם האחרונה, כדי לבצע את ההוצאה להורג, היא הניפה את ידה והחלה לנופף לאבי, כדי לציין שהיא חננה את הנידון למוות. ההמון שעט לעברה, צוהל, צועק ש'אלוהים הוא גדול', והתפלל שתזכה להכנס לגן עדן, כפרס על המחילה".

בשלושה מקרים שונים, הצליח אל בישי לשכנע את משפחות הקורבן לחנון את הרוצחים, למרות שהכל כבר היה ערוך להוצאה להורג. "אני יכול להבין מהבעת הפנים של בני המשפחה אם הם שוקלים חנינה," הסביר.
 

איומי רצח

במשך שנים, השתתף אל בישי בהוצאות להורג שביצע אביו כדי ללמוד את המקצוע; אביו רצה להכין אותו לתפקידו. בפעם הראשונה שביצע הוצאה להורג בעצמו, הוא אומר, הכל פעל כמתוכנן, והוא הצליח להניף את החרב ללא כל בעיות.

לדבריו, הוא מקבל דרך קבע איומי מוות לפני ואחרי הוצאות להורג, אך אמר כי אינו דואג לשלומו ולשלום בני משפחתו, משום שהוא מאמין במדינה ובשלטון החוק המוסלמי. "אני מוצא את המכתבים בתא הדואר, אבל לא מתייחס אליהם; יש כל כך הרבה מהם", הוא אומר, "אפילו סירבתי לקבל שומרי ראש ממשרד הפנים".
 

"אגדות"

ישנם מספר מיתוסים, אומר אל בישי, סביב המקצוע שלו. ישנן טענות שהתליינים "מאבדים את שפיותם" לאחר הוצאה להורג; שתליין סעודי ממוצע הוא אדם אלים ופראי, שפועל על פי דחפים ורגשות; שהמיועדים להוצאה להורג מקבלים כמות כה גדולה של סמי הרגעה, עד שכלל אינם יודעים היכן הם.

"הכל אגדות", הוא קובע, ודוחה את הטענות. האנשים היחידים בהם הוא נאלץ לטפל כשהם מסוממים, לדבריו, הם אלו האמורים לאבד יד או רגל, לא אלו העומדים לאבד ראש. "אנשים חושבים שהם מסוממים, כי הם מתמוטטים ולא יכולים לזוז; אבל הם חשים ומרגישים בכל מה שקורה סביבם".

מנסיונו, חלק מן המוצאים להורג מתמוטטים לחלוטין, ואינם אומרים מילה בין תאם ובין ההוצאה להורג; אחרים סובלים מהזיות; ואחרים ממלמלים פסוקי קוראן ומביעים בקול את חרטתם ואת הצדק שבהוצאתם להורג.
 

כלי העבודה

"האדם המוצא להורג מגיע כשידיו, או ידיה, קשורות מאחורי הגב. האדם מאולץ לשבת במקום ההוצאה להורג. פקיד בית המשפט פוסע קדימה וקורא את פסק הדין ואת כל הפרטים הרלוונטיים", מתאר אל בישי הוצאה להורג "רגילה".
 
כלי עבודה. מלך סעודיה בוחן חרב, מתנת ז'אק שיראק (רויטרס)
כלי עבודה. מלך סעודיה בוחן חרב, מתנת ז'אק שיראק (רויטרס)
עם ביצוע גזר הדין, מגיע רופא, הבוחן את הגוויה וקובע מוות. לאחר מכן נלקחת הגופה לקבורה. במקרה של "הוצאה להורג משמעתית", האמורה להטיל אימה, מתבקש התליין להרוג את הקורבן בשתי מכות חרב, לא באחת, כדי להגביר את יסוריו. "מדובר רק בפשעים נתעבים במיוחד", מסביר אל בישי: "בדרך כלל די במכה אחת"

כמו לכל מקצוען, לתליין יש מספר כלי עבודה, ולא כולם הם חרבות; אבל החרב היא הכלי החשוב ביותר. יש שתי חרבות בהן משתמשים התליינים: אל ג'אווהאר, המיוצרת בהודו, וחרב שניה, המיוצרת במצרים. המחירים נעים בין 33 אלף ריאל – 8,847 דולרים – ועד 70 אלף ריאל, שהם כ-18,786 דולרים. אל בישי ציין שהוא בוחר את כלי נשקו בעצמו, כולל אקדח אישי – משום שלעיתים הוצאה להורג "משתבשת".

"החרב שלי נשברה פעם על עורפו של המוצא להורג. באותו יום, היו חמישה בני אדם שחיכו להוצאה להורג", אמר אל בישי. "הגולגולת האנושית מאד קשה, מספיק קשה בשביל לשבור חרב הנעה במהירות". ואם זה קורה, הוא אומר, הוא חייב להשלים את העבודה: אי אפשר להפסיק.

אחת המתנות שהוריש לו אביו היא החרב בה השתמש כדי להוציא להורג את אל ג'הימאן, ראש קבוצת מורדים שכבשו את המסגד הגדול במכה, והחזיקו בו במשך שבועיים בשנת 1979.
 

וכשיש הרבה עבודה?

אל בישי, מעבר לשאר תפקידיו – ולפגישה עם נציגי זכויות אדם, המוחים על ההוצאות להורג – מאמן גם תליינים אחרים. עד כה אימן שישה תליינים, שטרם קיבלו גושפנקא רשמית: הם התאמנו במשך שישה חודשים בשימוש נכון בחרב, ובביצוע "רחום ככל הניתן" של פסק הדין.

"כשיש חמישה או שישה אנשים המחכים להוצאה להורג, אין די בתליינים הרשמיים ויש צורך להשתמש בתליינים הלא-רשמיים", הוא אומר. על התליין להיות בעל תושיה וראיה חדה. במהלך אימוניהם, הם ממלאים כמה מן הצדדים האחרים של התפקיד – בין השאר, הם נושאים את ראשו של המוצא להורג מזירת המוות.

אל בישי עצמו נוסע לכל מקום ברחבי סעודיה, אליו הוא נדרש להגיע במסגרת תפקידו – אבל הוא דורש הודעה של שלושה ימים מראש, במידה ויש שלוש הוצאות להורג באותו יום בשלושה מקומות שונים. ובימים שיש חמישה או שישה אנשים להרוג, הוא משתמש בחרב מיוחדת: "אל סולטאן", להב בן 100 שנים. "היא הטובה ביותר, והיא לעולם אינה נשברת", הוא אומר.

תרגום ועריכה: יוסי גורביץ
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.