ליגה משלהן

 
עודכן 17:04 25/06/2006
אידי אוריאל, COSMOPOLITAN ישראל

לרגל המונדיאל כינסנו את מיטב כדורגלניות ארצנו לשיחה צפופה על החיים, האפליה, האוהדים, וכמובן האהבה הגדולה לכדור ולכר הדשא

 
 
 
 
 
אם את בעניין של ספורט, או סתם רוצה להבין על מה הבחור שלך מדבר עם החבר'ה שלו, סביר להניח שאת מכירה מושגים בסיסיים בכדורסל כמו "צעד וחצי" ו"פיינל פור", אולי יצא לך גם לשמוע את השורה "מי שלא קופץ צהוב". אם ממש השקעת, יכול להיות שאת אפילו יודעת מיהי אלופת אירופה לשנה הנוכחית.

אבל מהן האסוציאציות שעולות במוחך כשאת שומעת את המילה "כדורגל"? אולי קללות, צעקות, גברים מיוזעים מתווכחים עם השופט, אוהדים יורקים גרעינים לכל עבר והרבה אלימות. את גם יודעת שהגברברים שרצים על המגרש אוהבים דוגמניות, ואולי זוכרת מי נראה טוב יותר בשורטס ומי מדגמן באיזה קמפיין. את הטלנובלה האלופה את כנראה רואה בעיקר בגלל עופר שכטר, יהודה לוי ויוסף סוויד, ולא בזכות הביצועים המדהימים על כר הדשא.

אז מתברר שיש נשים שיודעות קצת יותר על כדורגל – הן אוהבות את המשחק ומשקיעות בו זמן, יזע ודמעות. הן מקריבות את כל מה שיש להן רק בשביל הזכות לשחק ולהגיע לנבחרת הנשית הישראלית, ואולי אפילו לזכות בגביע משלהן. תודי שלא היה לך מושג, אבל כן - יש לנו נבחרת נשית בכדורגל.

החיים של הבנות המשחקות בנבחרת ובליגה לא קלים כלל. נשים בתחומים שונים מתמרמרות על כך שגברים מרוויחים יותר מהן, שחקניות הכדורגל לא יכולות לומר אפילו את זה – כי הן לא מרוויחות בכלל. בליגה הנשית השחקניות מקבלות דמי נסיעות במקרה הטוב, והתשואות וההשקעה הכספית שמורים רק לכדורגל הגברי.
 

נגד כל הסיכויים

צילום: szlea ב-Flickr
צילום: szlea ב-Flickr
אז איך בעצם מתנהל כדורגל נשי? בארץ קיימת כבר שבע שנים ליגת נשים. בליגה 19 קבוצות, המחולקות לשני אזורים: ליגת צפון, הכוללת עשר קבוצות, וליגת דרום, הכוללת תשע קבוצות. בסיבוב הראשון בעונה מתחרות קבוצות מאותה ליגה אזורית, ובתום הסיבוב עולות ארבע קבוצות מכל ליגה לשני סיבובים בפלייאוף עליון, שבסיומו נקבעת האלופה. בשלוש השנים האחרונות לקחה קבוצת מכבי חולון את האליפות.

השם המוכר ביותר בעולם כדורגל הנשים בארץ הוא סילבי ז'אן. ז'אן, 32, שחקנית מכבי חולון ונבחרת ישראל לנשים, מחזיקה בשיא שאף גבר שחקן כדורגל לא אליו עם 740 שערים שהבקיעה עד כה. את הרומן עם הכדורגל היא התחילה בגיל מאוחר יחסית – 22 וחצי. "תמיד ידעתי שאני טובה בכדורגל ותמיד קיבלתי ביקורות טובות והמון פרגון", היא מספרת. "כולם אמרו שכדאי לי לנסות לשחק בחו"ל, אבל מכיוון שאמי הייתה חולה זה לא היה על הפרק".

לאחר פטירת אמה החליטה ז'אן לנסות את מזלה, ומזלה בהחלט שיחק לה. "שיחקתי ארבע שנים בנורווגיה וזכיתי שם להצלחה גדולה", היא מספרת. לאחר שגם אביה חלה היא החליטה לחזור לארץ, ולהישאר כאן. "אני מקבלת הרבה הצעות, אבל זה לא מפתה אותי לחזור לחו"ל. אחת הסיבות שחזרתי לכאן היא כדי לעזור ולקדם את הכדורגל הנשי בארץ. זה האתגר שלי, ואני בהחלט אוהבת אתגרים".
 
כוכבת נוספת של הנבחרת היא רבקה גלק, 23, במקור מאריזונה. גלק התאהבה בארץ, והחליטה לעשות עלייה. "שיחקתי במכללה בלואיזיאנה, ואחרי ביקור בארץ התאהבתי במקום ובאנשים והחלטתי לחזור ולשחק כאן", היא מספרת. "כדורגל הוא האהבה הגדולה ביותר שלי. מבחינתי זה הספורט הכי מאתגר, הכי אתלטי והכי מעניין שקיים".

ויש לנו גם כוכבות שהן לגמרי משלנו: דנה כרם, 20, שחקנית בקבוצת אס"א תל אביב ובנבחרת ישראל, הצטרפה לקבוצת הנשים של מכבי תל אביב בגיל 14, ואחרי שנתיים עברה לנבחרת ישראל לנשים, שבה היא משחקת כבר ארבע שנים. היום כרם היא חיילת האוחזת בתקן של ספורטאי מצטיין, ולכן זוכה להתחשבות מסוימת בזמן השירות - היא משרתת קרוב לבית ומקבלת אישורים מיוחדים לצאת לאימונים וגם לטוס למשחקים בחו"ל.

עבור הנשים המשחקות בליגה החלום הוא להגיע לנבחרת. כרם הצליחה להגיע לשם, ועל אף ההישג, היא לא יכולה להתעלם מהאפליה המורגשת בין כדורגל הנשים לכדורגל הגברים. "התשלום לשחקניות בנבחרת מגוחך", היא אומרת. "וגם היחס שאנחנו מקבלות מהתקשורת לא מספק. ההתאחדות לכדורגל לא עושה מספיק כדי לקדם אותנו, המועצה להסדר ההימורים בספורט לא נותנת תקציב, ובכלל רק השנה התחילו איכשהו להתייחס אלינו".
 
צילום: .franz ב-Flickr
צילום: .franz ב-Flickr
מי שמכירה קצת את עולם הכדורגל יודעת שהשחקנים לא בדיוק זקוקים להשלמת הכנסה, ונהנים מחוזים שמנים, מכוניות יוקרה ומסעדות פאר. אצל הנשים, לעומת זאת, זה לא עובד ככה. "עד עכשיו שיחקנו בלי לקבל אגורה", אומרת איה כהן, 27, שחקנית בליגה הישראלית הנשית. "רק לאחרונה התחלנו לקבל מעין 'דמי כיס'. כולנו נאלצות לעבוד במקביל במשרות נוספות, כי אין בכלל אופציה לנשים להתפרנס מכדורגל. יוצא שאנחנו מתאמנות רק פעמיים בשבוע, בדרך כלל בשני וחמישי, ומשחקות בליגה ביום שלישי".

אבל כהן שומרת על אופטימיות, ובעיקר על הרבה מוטיבציה. "במובן מסוים זה כיף שיש קושי", היא אומרת, "כי ככה יש לנו רצון עז יותר לנצח ולהראות לכולם שאנחנו שוות השקעה". כהן התחילה את דרכה בכלל בכדורסל. "רוב הבנות שהיום משחקות כדורגל התחילו מענף אחר כמו כדורסל, כדור יד או טניס. אני מצאתי את הנישה שלי בקבוצה בירושלים. אחרי שהתחלפו בעלי הקבוצה הפכנו לקבוצה עצמאית בשם 'עירוני ירושלים', אבל מכיוון שהעירייה לא הכירה בנו ולא נתנה תקציב, נאלצנו לסגור אותה". לאחר מכן התגלגלה עם כמה מחברותיה לקבוצה חדשה שנפתחה ברמת השרון, ושם היא משחקת כבר שש שנים.

עדי יורמן, 22, השוערת של נבחרת הנשים התחילה כשחקנית כדורעף. המעבר לכדורגל נערך בעידודו של מאמן הנבחרת לשעבר רוני שניידר, שזיהה בה את הפוטנציאל. יורמן ניסתה, והתאהבה במשחק. בתחילה הגיעה לקבוצת אס"א תל אביב בתפקיד חלוצה, לאחר תקופה השתלבה כשוערת, ולבסוף הגיעה לנבחרת. בעונה שעברה היא עברה לאלופה מכבי חולון. גם ליורמן מקום עבודה שמכלכל אותה. היא עובדת כמאמנת כושר, ומאשרת שהתשלום בנבחרת זעום. "זה מספיק בערך בשביל ביסלי ובמבה", היא אומרת. "אנחנו צריכות מישהו שייקח אותנו כפרויקט, מישהו שישקיע בנו, כי כדורגל נשים יכול להצליח הרבה יותר". גם ז'אן מעידה ש"בחו"ל המצב הכספי לא משהו, הסכומים הם לא גדולים כמו בכדורגל הגברי, אבל מבחינת רמת המשחק והיחס, יש הבדל ניכר לטובת חו"ל".
 
אבי מלר, עיתונאי ספורט, שדרן ופרשן, אומר שהסיבה העיקרית לכך שכדורגל הנשים לא תופס בארץ היא כסף. "הספורט בארץ הוא תחום מקופח", הוא אומר, "וכדורגל הנשים, מעצם היותו חדש וחריג, מקופח עוד יותר". אבל לדעת מלר הבעיה של כדורגל הנשים היא בעיה עולמית, ולא מקומית. "גם בעולם כדורגל הנשים לא התפתח כמו שחושבים", הוא אומר, "רק בארצות הברית, גרמניה וסקנדינביה, כדורגל הנשים באמת הצליח והמריא מאוד בעשור האחרון. בשאר המדינות זהו ספורט שנמצא בחיתוליו יחסית לכדורגל גברים. בגמר הגביע העולמי בכדורגל גברים, למשל, צפו 3.5 מיליארד איש, ואילו בגמר העולמי בכדורגל נשים צפו מאות אלפים, אם לא עשרות".

כששדרנית הספורט מירי נבו נדרשת להסביר את רגשי הנחיתות מהם סובל הספורט הישראלי וכדורגל הנשים בפרט, היא מציינת כסיבה את הצלחותיה של מכבי תל אביב בכדורסל באירופה. "ייתכן שזה גם מה שמצליח לחבר יותר נשים לתחום הכדורסל דווקא", היא אומרת. נבו מוסיפה, עם זאת, כי "גם בכדורגל אנחנו עדים לתהליך בו רואים יותר ויותר נשים ביציעים ואפילו על המגרש, למרות שיחסית לחו"ל עדיין מדובר במספרים קטנים. לדעתי זה קשור גם לתרבות ההתנהגותית במגרש: קהל הכדורגל אגרסיבי ואלים יותר, והוא מתבטא מילולית בצורה שמרתיעה נשים והורים לילדים, כך שרק מעט משפחות ונשים מגיעות למשחקים".
 

האהבה מנצחת

צילום: ASAP images
צילום: ASAP images
למרות הקשיים, האהבה של שחקניות הנבחרת הישראלית למשחק מנצחת. לעדות, במשך ארבע השנים האחרונות, הקבוצה הפסידה רק פעם אחת במשחק רשמי. כרם מביעה תקווה: "יש כישרון בארץ, יש לאן להתקדם. זה משחק שכולל תחרותיות, הישגיות ושאיפה לייצג את המדינה בכבוד, ואנחנו מאמינות שאפשר לגרום לכך שהשחקניות יוכלו להתפרנס בכבוד מהמשחק".

אלמנט נוסף שמעניק לשחקניות כוח ומוטיבציה הוא – איך לא – האוהדים. כמו הכדורגלנים הגברים, גם שחקניות הכדורגל שואבות כוח מהמתרחש ביציע, למרות שהאוהדים שלהן לא נראים כאוהדי כדורגל טיפוסיים. "אצלנו במשחקים לא תשמעו קללות, לא זורקים עלינו דברים ומתייחסים אלינו בכבוד", מספרת כהן. "בכלל, אצל בנות צורת האהדה היא אחרת. לא ייראו אותנו עומדות ביציע, מקללות וזורקות פחיות על השחקנים. אני אישית מעדיפה להישאר בבית עם בקבוק קולה ולראות את המשחקים בשקט".

כרם מספרת על תמיכה מוחלטת מצד המשפחה והחברים. "פעם הם לא היו בקטע, אבל היום הם מפרגנים ובאים למשחקים", היא אומרת. "הצלחתי לגרום אפילו לאמא שלי לאהוב כדורגל". ומה עם בני הזוג? "כל מי שיש לה חבר זוכה לפרגון מלא", אומרת כהן. "החברים מגיעים עם מצלמות וידאו, מעודדים, מגיעים לכל משחק ותומכים בקבוצה עד הסוף". כרם מוסיפה שמנסיונה "מוצא חן בעיני הבנים שיש להם עם מי לדבר על כדורגל ושהחברה שלהם מבינה עניין. לא כל גבר יכול לשבת לדסקס עם החברה שלו עניינים של ספורט".
 

הכדור במגרש שלהן

הטרנד החדש בקרב השחקניות בארץ הוא השאיפה להשתלב בליגת המכללות בארצות הברית. הנשים שעוברות את המבדקים, יכולות לזכות במלגת מגורים מלאה ומה שנותר לה לעשות הוא רק להישאר בכושר. כרם היא אחת מבנות המזל שקיבלו תשובה חיובית. "עכשיו אני רק צריכה שצה"ל ישחרר אותי", היא אומרת. "אם ייתנו לי שחרור מוקדם יותר אוכל לנסוע ולהגשים חלום".

שחקניות הנבחרת ממשיכות לקוות לשינוי מהותי בתחום ולדעתן, חלק נכבד מהשינוי תלוי בטיפוח עתודת שחקניות צעירות. שמש מקווה שבארץ תוקם ליגה לנערות. "יש הרבה פוטנציאל בארץ", היא אומרת, "ישנו טורניר פוקס קידס, אבל משם אין לבנות לאן להתקדם. יש המון בנות צעירות ומוכשרות בצורה מדהימה, וחבל שלא נותנים להן הזדמנות". גם כהן לא מתייאשת, ומזמינה שחקניות חדשות להצטרף למגרש. כהן מציעה קבלת פנים חמה לשחקניות חדשות ומבטיחה ש"אם יש פוטנציאל, את כל השאר אפשר ללמוד".

למידע נוסף על ליגת הנשים בכדורגל>>


• לעמוד הבית של מגזין COSMOPOLITAN ישראל הקליקו כאן>>

לרכישת מנוי למגזין הנשים הפופולארי בעולם הקליקו כאן>>
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.