ספר כחול לבן

 
עודכן 11:08 11/05/2006
לילך וולך

"ציונה TM", שבמרכזו גיבורת על, יערער את תפסיתכם לגבי "טוב" ו"רע", ויפתיע באבחנותיו הדקות. אולם, כמו בקומיקס - הדמויות נותרות פלקטיות ומעוקרות מרגש

 
 
 
 
 
עטיפת הספר
עטיפת הספר
בספרו הקודם, "ז'וסטין פראנק, זיעה מתוקה", רועי רוזן תעתע במחשבתנו, באחיזה שלנו ב"מציאות" ומתח את גבולות הקונבנציות התרבותיות. בספר זה הוא נתן תיאור ביוגרפי, משופע בסימונים של מה שאנחנו מזהים כמחקר אקדמי רציני לתיאור חייה של אישה, שכלל לא היתה קיימת. הזיגזוג המכוון בין מה שקרה באמת ובין מה שפיקטיבי, היווה את הבסיס לחוויה שהספר יצר.

בספרו החדש, "ציונה TM", עושה רוזן דבר לא כל כך רחוק ממה שניסה לעשות בספרו הראשון. רק שהפעם הוא מתאר עיר קיימת-לא קיימת, עם תרבות וחיים שהם ספק העתיד או מקבילה אפשרית לחיינו כיום, וספק כבר כאן. "ציונה TM", הוא ספר קומיקס, רק בלי קומיקס, שכביכול מבוסס על סדרת קומיקס קיימת, למרות שאנו יודעים שבמציאות אין סדרה כזו, ועוסק בשכפול תשלילי של הידוע לנו על החיים שסביבנו.

גיבורת הספר היא ציונה, גיבורת העל הישראלית מתל-חורף, שביומיום מאופסנת כספרנית אפרורית בספרייה העירונית תחת שם הולדתה יונה צימר. בעת הצורך, היא לובשת את החליפה הזוהרת חסינת הכדורים, ויוצאת להציל את תושבי תל-חורף מן האיום היומיומי. כמו בכל קומיקס, לציונה יש אויב מושבע, הוא יהודה זאכרטורט, אייל ההון הידוע בכינוי "הגוסס", ואבי כל המושחת והמסואב בעיר.

מלבד ההצמדות לתבנית הקומיקסאית הקלאסית, התוכן שיוצק רוזן לתוכה, הוא שונה במפגיע. נראה שיותר משמעניינת את רוזן העלילה, מעניינת אותו סוג המדיה המיידית של קומיקס, אשר באמצעותה אפשר להעביר מסרים באופן היעיל והבוטה ביותר, מבלי להשתמש בפסיכולוגיזם מיותר או בבניית דמויות עגולות ואמינות, כמו ברומן "רגיל". כך אנו מקבלים מישנה סדורה ואפוקליפטית משהו, של תפיסתו של רוזן את העיר ואת תושביה. העיר תל-חורף, מקבילתה הקודרת של תל אביב, היא אורבנית באופן המנוכר ביותר, טורפת יושביה ומרתקת ביופיה וכיעורה. כמעט לכל הדמויות יש שם משפחה המתבסס מילולית על טוהרת המתוקים: "שמחה מתוק", "עלית אגוזי" "יוסף ריבה" ועוד ועוד דמויות שהמתקתקות שבשמן, היא התשליל של הרעלנות שבאופיין.

משעשע, לא נוגע

הספר משופע בעובדות משעשעות, שמעודדות לחשוב באופנים פחות טריויאליים על המוסכמות לגבי מהו "טוב" ומהו "רע", מה מזיק לנו ומה מציל אותנו. ציונה, גיבורת העל, מונעת על ידי קפה, סיגריות וסוכר. למעשה, אם יימנעו ממנה אחד מאותם תמריצים, יהיה זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לכוחות שלה. זה אולי לא הכי מתוחכם, אבל ההיפוך הסימטרי המינורי הזה, גורם לנו לחשוב שלמעשה, את רוב האנשים המודרניים, מניע השילוש הלא קדוש הזה.

רועי רוזן בונה את ספרו על שפע סצינות סקס נוטפות נוזלים ועל ריטוש אכזרי של פסיכולוגיזם - לכולם יש אמא שמתה בנסיבות מחרידות, ואצל כולם זה מה שמניע אותם בחיים. הוא מיטיב לבנות את הרעיון הקומיקסי, ולפרקים, מצחיק ממש בחדות האבחנות שלו.

אך בקומיקס, כמו בקומיקס, הדמויות נשארות פלקטיות, והמעשים שלהן נשענים על סדרת קונבנציות שלא נוגעות לאחד האדם, כמו נקמות קולוסאליות ורדיפת צדק עיוורת. המקום שבו אפשר היה ליצור חוויה שהיא גם אנושית ונוחה לאמפתיה, נשאר קר ומנוכר, ממש כמו גיבורת הספר עצמה. האסתטיקה הרבה של פריסת העלילה והדמויות שמשקפות זו את זו כמו המיגזרות השחורות-לבנות שנראות בציורי התערוכה המלווה את הספר, באות על חשבון בניית הרגש אל הדמויות.

"ציונה TM" / רועי רוזן, הוצאת כתר 2006, בעריכת שמעון אדף
התערוכה "ציונה והתאומים" מוצגת בגלריית רוזנפלד דיזנגוף 147, עד ה-20/5
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.