שיטה חדשה: איך מחנכים בלי עונשים?

 
עודכן 10:25 22/11/2017

חושך שבטו שונא בנו? לא בהכרח. הכירו את השיטה שתעזור לכם למנוע מראש התנהגות לא רצויה, וכך תצליחו להימנע ממתן עונשים

 
 
 
 
 
צילום : צילום מסך
 

חוסך שבטו שונא בנו? לא בהכרח. השימוש בעונשים היווה מאז ומעולם נושא מרכזי בתחום החינוך ובנושאים הקשורים בסמכות.

 

קיימת הנחה פופולארית שלא ניתן לנהל חברה בכלל וקבוצת ילדים בפרט ללא השימוש בענישה ושילדים הגדלים ללא ענישה הם ילדים חסרי גבולות. אבל, נראה שהדבר לא בהכרח מדויק ולמעשה יש פער מהותי בין גבולות לענישה. בעוד שהגבולות רצויים והכרחיים לעונש יש אפקט הרבה פחות מוצלח.

 

חשוב לפיכך להבין מהו עונש, במה כוחו, אך גם מהם חסרונותיו.

 

 

מה נחשב לעונש?


עונש מתייחס לרוב לגמול לא נעים הניתן על ביצוע התנהגות לא רצויה. הפסיכולוגיה ההתנהגותית גורסת שניתן לעצב את ההתנהגות באמצעות שכר ועונש. גישה זו טוענת שניתן לחזק התנהגות או לצמצם אותה לפי התוצאה שנצמיד לה. אם ההתנהגות תיקשר לתוצאה לא נעימה, היא תצטמצם. אם היא תיקשר לתוצאה נעימה היא תחוזק. בדומה לאילוף כלבים - אם נמשוך כלב בחוזקה ברצועה בכל פעם שהוא רוצה לנשוך הכאב המלווה את ניסיונו לנשוך יגרום לו להפסיק את ההתנהגות התוקפנית.  כך גם אם הכלב יקבל שוק חשמלי בכל פעם שירצה לחצות את גבול החצר. ברור שכעבור מספר פעמים הכלב ימנע מלחצות את הקו המכאיב.

 

נראה שאין מחלוקת שלתוצאה של המעשה יש השפעה על ההתנהגות. מגע בתה חם יגרום לכאב ובשל כך נזהר ברותחין. התפרצות על שוטר עלולה לעלות לנו ביוקר ולכן נדבר אליו בנימוס וצחצוח שיניים יצמצם לנו גם כאב וגם כסף. אנו מניחים שאם נראה שהתנהגות בעייתית לא משתלמת אז נפסיק לבצע אותה.

 

השימוש בענישה נובע כאמור מההיגיון הנ"ל, אך במקביל מונע לא פעם גם מתגובה ספונטנית ורגשית.

הרבה פעמים הורים המגיעים למצבי רתיחה וכעס על התנהגות הילדים,  מגיבים בדרכים שלא נעימות לילד ובכך מהוות עונש. כך למשל כשהורה מרים קול על הילד או דורש ממנו להיכנס לחדר לזמן קצוב. ההורה מגיב בדרך רגשית, אך במקביל מאמין שזוהי הדרך הנכונה.

 

 

לענישה חסרונות רבים

 

שיעור בכוחנות

הענישה מייצגת יחסים של כוח מעצם העובדה שבעל הכוח משתמש במטרה  לגרום סבל לזה שחלש ממנו.

יש להניח שהילד ילמד להעניש את מי שנמצא מתחתיו בהיררכיה החברתית. שימוש רב בענישה גורר יחסים כוחניים ואוירה של מאבקי כוח ועקשנות.

 

פגיעה מכוונת של הורה בילד ופגיעה ביחסים

כשהורה בוחר בעונש שרירותי כלפי הילד שלו. הורים רבים מציינים שכאשר הילד נוהג בדרך שהם רוצים לשנות, הם חושבים איך לגרום לו לפגיעה בדבר שחשוב לו. משמע - המטרה המפורשת של ההורה לגרום לילד נזק וחוויה לא טובה. ברור שהכוונה טובה, אך היא עוברת ברצון מכוון לגרום לילד סבל משמעותי.

 

מיקוד בשלילי

בענישה אנו נותנים תשומת לב רבה להתנהגות בעייתית וסביבה נותנים התייחסות לילד. באופן פרדוכסלי אנו מחזקים את ההתנהגות השלילית כי ידוע  שהתייחסות של הורה (גם אם שלילית) היא דבר שילדים זקוקים לו. בבית המתמקד בעונשים ילדים יפעלו לא פעם בדרך שלילית מתוך ידיעה שכך יזכו בתשומת ליבם של הוריהם.

 

התייחסות בדיעבד

לאחר שניתן כבר העונש אין לילד מוטיבציה לשפר את התנהגותו כי גם שיפור התנהגות לא ישנה את התוצאה. כך למשל, כאשר ילד מרים קול על ההורה וההורה מחליט למנוע מהילד הליכה לחוג כדורגל במשך יומיים. גם אם הילד מתנהג למופת למחרת העונש ממשיך להתקיים (מתוך טענה שהילד היה צריך לחשוב על מעשיו לפני כן). מכאן שתיקון ההתנהגות כעת אינו משמעותי  ולא יביא לשינוי פסק הדין ("...היית צריך לחשוב על זה קודם, עכשיו זה מאוחר מדי.  עכשיו יהיה לך זמן לחשוב על מה שעשית ולהבא להימנע מהתנהגות דומה...").

 

הענישה לא נותנת מענה לגורמים שהביאו להתנהגות הבעייתית

לעיתים, היא אף מחמירה אותם -  כך למשל במריבות בין אחים. על אף שהמריבה נובעת הרבה פעמים משעמום או מחלוקות טבעיות בין אחים, הורים רבים מענישים את האח בכך שהם מונעים ממנו שימוש במחשב או במשחק כלשהו. גם כאן ברור שהתגמול עלול להגביר את השעמום של הילדים ולהגביר את הכעס על האח שבגללו הוא נפגע.

 

הענישה לא מלמדת מה כן לעשות

הענישה כמוה כפגע וברח והיא לא מכוונת למסלול הנכון. ההורה המעניש את הילד על מעשיו הרבה פעמים משאיר אותו בבידוד אך לא נמצא לידו כדי ללמד אותו מה כן לעשות. משמע - מלמדים מה לא לעשות, אבל לא מלמדים מה כן. הבעיה שבמקרים רבים מאוד ההתנהגות הלא נכונה נובעת מכך שהילד אינו יודע להתנהג בדרך הנכונה או אינו מסוגל ללכת בה. העובדה שאנו מענישים אותו אומנם גורמת לו סבל אך לא בהכרח מסייעת לו לבחור בדרך טובה יותר. כך למשל במריבות בין אחים. לא לימדנו את הילד איך להתמודד טוב יותר עם הקונפליקט. דוגמא נוספת -  גם אם נעניש ילד עם דיסלקציה על כך שקשה לו לקרוא לא נקדם אותו וכך גם אם לא נמנע מילד בן 3 להצטרף לטיול בגלל שלא סידר את החדר הענק המחייב מיומנויות סידור של חברת הובלה ובוודאי אם נמנע מילד עם היפר אקטיביות לצאת לחצר בגלל שהרעיש בזמן הארוחה.

 

הענישה כמובן גם פוגעת ביחסים. העובדה שאדם בעל כוח פועל בכוונה בכדי לגרום לך סבל, מייצרת כעס ותחושה של חוסר הוגנות. כאשר הממונה עליך מוריד לך במשכורת על כך שאיחרת בהגשת דו"ח כל שהוא, סביר שתרצה להימנע מאיחורים בעתיד אך יש להניח שגם תצבור טינה כלפי אותו אדם. זה אולי יפגע בתחושת השייכות שלך למקום העבודה ואולי אף יוריד את המוטיבציה שלך להשקיע למענו.

 

 
צילום : שאטרסטוק
 

הענישה יכולה לגרום לתחושות של חרדה וחשש

אם כל פעולה לא נכונה שלי גוררת מחיר, סביר להניח שאחשוש לבצע טעויות . וכידוע - מי שחושש מטעות לרוב יעיז פחות, יתנסה פחות ובסופו של דבר גם ילמד פחות.

 

אז מה במקום עונש?

המושגים "תוצאה הגיונית" ו"תוצאות טבעיות" יכולים להוות תחליף משמעותי לעונש. בתוצאה הגיונית  אנו מעוניינים שילדים ילמדו שלהתנהגות לא חברתית יש תוצאה שלילית ושלהתנהגות פרו חברתית יש לרוב תוצאה טובה. אך בשונה מעונש, אנו לא פועלים במכוון כדי לגרום לילד סבל אלא מניחים לו להתנהל מול החברה או מול הטבע באופן עצמאי, ולחוות בעצמו את תוצאות מעשיו. ולתוצאות אלה יש בדרך כלל הגיון.

 

אם ילד מציק לחבריו התוצאה ההגיונית שהם יתרחקו ממנו. כשילד מתעקש לצאת ביום חם לבוש במגפיים הוא ילמד על בשרו שלהתנהגות זו יש תוצאה לא נעימה, כך גם ילד המסרב לקחת כריך לבית הספר בבוקר. יש להניח שכעבור שלוש שעות הוא יחוש רעב ואם ההורה לא ירוץ אליו, הוא יבין שלהבא כדאי לו לשנות את התנהגותו. מובן שילד שיצא לשמש בלבוש חם יבין שהתנהגותו לא הייתה מתאימה. התערבות של הורה במקרה כזה רק הייתה מעיבה על היחסים ומצמצת את ההבנה של הילד לגבי נושא של רצוי ולא רצוי. חשוב לפיכך לאפשר לילדים לחוות את התוצאות האופייניות למעשים השונים ובדרך הזו לאפשר לילד ללמוד איך כן נכון להתנהג.

 

תחליף נוסף לעונש הוא השימוש בגבולות ובמניעה. עדיף לעצור התנהגות שלילית של ילד מאשר לאפשר אותה ולהעניש אותו בדיעבד. הדבר משול למורה לנהיגה שתפקידו למנוע מהתלמיד להיכנס לצומת ברמזור אדום. ברור שמורה טוב לא יאפשר לתלמיד נהיגה מסוכנת, וינחה אותו לגבי ההתנהגות הרצויה. אין ספק שזה נכון יותר מאשר לאפשר לתלמיד לנהוג בסיכון ואז להעניש אותו.

 

כך למשל אם נסביר לילד שאנו לא מוכנים שהוא ישחק בכדור בסלון. במקום להעניש אותו על כך שהוא הפר את ההנחיה שלנו, פשוט נסביר לו את הרציונל לגבול ונפעל למניעה של המשחק בתוך הבית בכך שניקח לו את הכדור אם הוא משחק בו בסלון.  במקביל נאפשר לו לקבל את הכדור בתנאי שהוא ישחק עמו בחוץ. כך למעשה עודדנו אותו לשנות את התנהגותו, כיוונו אותו להתנהגות הרצויה והוכחנו לו שהתנהגות בהתאם לכללים משתלמת.

 

לסיכום, ניתן לומר שיש דרכים רבות לכוון ילד להתנהגות רצויה ונכונה. ובהחלט רצוי לצמצם בענישה ככל הניתן. הענישה כמוה כמי שממתין בנתיב השלילי ומחפש לתפוס ולנקום במי שסטה מדרך הישר. מנגד, בגבולות הכוונה והדרכה אנו מלווים את הילד למסלול הרצוי תוך שמירה על יחסים טובים.  רצוי לפיכך להסביר לילד מה נכון ומה לא נכון ואת הרציונל לגבולות שאנו שמים לו. במקביל כדאי לכוון אותו להתנהגות הנכונה. בעוד שבעונש אנו למעשה מאפשרים לילד לחצות את הגבול וגורמים לו לסבול בשל כך, בגבול אנו מונעים את ההתנהגות הבעייתית.

 

בעוד שבעונש אנו ממשיכים את הגמול השלילי גם אם הילד מביע נכונות לשפר את התנהגותו הרי שבגבול אנו משתדלים לצמצם את המענה הלא נעים. ברגע שהילד מפסיק את התנהגותו הבעייתית ועובר להתנהג בדרך טובה, אנו משתדלים להגיב בדרך חיובית. כך אנו מלמדים את הילד שאין לנו כוונה לפגוע בו ואם הוא יבחר בדרך הנכונה אז גם התוצאות החיוביות יגיעו בהתאם.  אנו מלמדים אותו שיעור לחיים ומסייעים לו להתנהל בדרך הטובה ולחוות את התוצאה החיובית של דרך זו.

 

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.