קבעון אוראלי: מה עושים עם ילדים שכוססים ציפורניים?

 
עודכן 11:16 27/07/2017

ילדים רבים כוססים ציפורניים בהזדמנויות שונות כתוצאה מלחץ או תסכול. כדאי וניתן להיפטר מהתופעה באמצעות טיפול קוגנטיבי התנהגותי

 
 
 
 
 
צילום : פוטוליה
 

התפרצויות כעס מלוות בצעקות ובכי, שגורמות להורים לעתים לחזור בהם מהבקשה שהופנתה כלפי הילד; קשיי פרידה מההורים בגן, כשבאה המטפלת, כשההורים רוצים קצת לצאת מהבית בלי ילדים; קשיים בשינה, שיכולים להתבטא בקושי להרדם ו/או התעוררויות תכופות במהלך הלילה; קושי חברתי שיכול לבוא לידי ביטוי בבדידות או במפגשי משחק שנגמרים בכעס ועוד.

 

ילדים מבטאים מצוקה רגשית בסימפטומים שונים: בכי, צעקות, עצב, אלימות פיזית ו/או מילולית, וכחנות, הרטבה, כסיסת ציפורניים ועוד.

סיסת ציפורניים מוגדרת כנשיכה עצמית של ציפורני הידיים או הרגליים. פעמים רבות היא מופיעה כשעולה רמת המתח נפשי, או כשיש מצוקה שיכולה לנבוע מרעב או שעמום.

 

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, דיבר על השנים הראשונות של הילדים כשנים 'אוראליות' בהן יש עיסוק באזור הפה. התינוק והפעוט מכניסים חפצים לפה ודרך החקירה הזו מחליטים אם נעים להם או לא.

מצופה מילדים בוגרים יותר שיעברו לשלב הבא בהתפתחות, אך כשזה לא קורה ישנו מה שמכונה 'קבעון אוראלי'. כלומר, אנו נתקלים בילדים בני 3 ומעלה שעדיין עסוקים בהכנסת חפצים שונים לפה, ולא אחת בוחרים להשתמש בידיהם לשם כך. חלק מילדים אלה ימצוץ אצבע, וחלק אחר יכסוס ציפורניים.

 

כסיסת הציפורניים יכולה להתבצע באופן מודע או בלתי מודע. יש הסוברים שאחת הסיבות להתפתחות של כסיסת ציפורניים היא גנטית. אחרים מדברים על חיקוי של אדם קרוב בתקופת הילדות. ניתן להניח כי לכסיסת ציפורניים מקור רגשי. כוססי ציפורניים לעתים נתפסים בציבור כאנשים לחוצים, אשר לא מתפקדים היטב תחת לחץ, היפראקטיביים, חסרי שקט פנימי ומוזנחים, לכן כוססי ציפורניים נוטים להסתיר את כפות ידיהם מתוך בושה.

בתצפיות שונות על ילדים נראה כי מדובר בהתנהגות נלמדת ולא מולדת, לכן ניתן ללמד אותם התמודדות אחרת. ההתייעצות עם פסיכולוג/ית חשובה כדי לאבחן אם אכן יש קושי רגשי. אבל, אם מדובר בלמידה של התנהגות לא מוצלחת, בד"כ הפסיכולוג/ית ידריכו את ההורים לפעולה עד להטבה.

 

 

טיפול קוגנטיבי התנהגותי

בשנים האחרונות נפוצות שיטות טיפול פסיכולוגיות שהן פחות דינמיות ויותר קוגנטיביות התנהגותיות. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגויות לא יעילות, לצד קבלה ווויסות של רגשות. המטרה היא שיהיה יותר איזון בין החלק הרגשי לחלק הפיזיולוגי של הפונה לטיפול. טיפול קוגנטיבי התנהגותי ( CBT ) נמצא יעיל עבור מגוון קשיים רגשיים. אחד היתרונות של הטיפול הזה הוא השיתוף של הילד או המבוגר מההתחלה במטרת הטיפול. המטפל והמטופל מגדירים יחד את תכנית הפעולה להשיג הטבה בסימפטומים. המטפל לוקח תפקיד אקטיבי, ואף נותן לילד או למבוגר משימות לתרגל בין המפגשים. בתוך הפגישות לומדים ומבינים את הבעיה, תוך שאנו מתמקדים בהווה ופחות בעבר. חשוב לפנות לפסיכולוג מיומן שיוכל להדגיש את הכוחות של הפונה ולהיעזר בהם לחיזוק חולשותיו. יתרון נוסף הוא ההסבר שהמטופל מקבל בשפה ברורה על הבעיה, התהליך והפתרון.

 

בק ( 1988) הגדיר את ההנחה העומדת בבסיס הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי - הרקע של האדם, עם הידע שיש לו על עצמו ועל המציאות, עוברים דרך "משקפים" של אמונות ליבה על עצמו, על אחרים ועל העתיד. כך מתפתחות מחשבות, המשפיעות על הרגשות, על התחושות הגופניות ועל ההתנהגות של האדם. כלומר, אם נשנה את אופן החשיבה והתגובה הרגשית, נוכל 'להיפטר' מסימפטומים מזיקים כמו כסיסת ציפורניים.

 

ישנם סימפטומים שמוכחדים בהצלחה בהתערבות התנהגותית ולאו דווקא נפשית. גם מכסיסת ציפורניים ניתן להיגמל בעזרת טיפול התנהגותי. אחד האמצעים היותר יעילים לטיפול בכסיסת ציפורניים (כמובן אחרי שנשללו פתולוגיות נפשיות), היא מריחת לק ציפורניים המכיל כימיקל מריר, ומכונה 'מרה'. מריחת הכימיקל גורמת לתגובת גועל ודחייה כאשר הילד מכניס את היד לפה. מריחה עקבית יומיומית תסייע לדכא את הדחף לכסוס ציפורניים. חשוב לעקוב אחר התנהגות הילד כדי לוודא שלא הופיעו פתאום סמפטומים אחרים.

 

טיפים להורים - איך להיפטר מהתנהגות לא רצויה?

הרגע בעצמכם - הדאגה שלכם עוברת לילדיכם.

הרחיבו את יכולת ההקשבה שלכם - הניחו את השיפוטיות ושיבושי הלשון בצד והקשיבו בסקרנות. נסו לומר מה הבנתם שהוא או היא הרגישו בעת האירוע, אל תבלבלו בין אמפתיה להעדר גבולות. אפשר להיות אמפתי ולומר לילד: אתה מאוכזב עכשיו, ועדיין לא להרשות עוד חטיף.

 

כשברצונכם להכחיד התנהגות מסויימת, אל 'תשפכו את המים עם התינוק' - ילדים תמיד מעדיפים לשמוע קודם את מה שהם טובים ואח"כ נקודות לשיפור. לדוגמא: אתה ילד מקסים ואני אוהב/ת אותך. ביחד נילחם בכסיסת הציפורניים.

תכננו מראש את לוח הזמנים  לאחר הצהריים, קחו בחשבון את גילו של הילד והכינו אותו מראש מה הולך להיות. שימו לב כאשר הילד/ה מצליח/ה לא לעשות את ההתנהגות הלא רצויה - וחזקו אותו מאוד על הפעם הזו. חיזוק הוא מחמאה, לספר לסבתא, לגננת, חייכן וכו'.

 

 

***שרון צונץ פסיכולוגית חינוכית מומחית, ומומחית לייעוץ והדרכת הורים

 

 
צילום : פוטוליה
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.