רדיוהד בישראל: ככה בדיוק הופעה צריכה להרגיש

 
עודכן 02:58 20/07/2017

בתוך מבול של הופעות גרדנדיוזיות עם הפקות, תפאורות ותלבושות, רדיוהד הגיעו להופעה בישראל וענו על השאלה - לא איך הופעה צריכה להיראות, אלא איך הופעה צריכה להרגיש • מיכל קליינברג, ביקורת

 
 
 
 
 

זו הייתה אחת ההופעות הכי טובות שנכחתי בהן בשנים האחרונות והייתי בשנים האחרונות - בכל ההופעות הגדולות שהיו כאן. נדירות ההופעות שבאמת מספקות את התגמול האופטימלי של הופעה והוא - ההפיכה מיחיד לקולקטיב; הרי לכאורה למה לנו בעצם ללכת ולשמוע שירים בחום עם אלפי אנשים תמורת מאות שקלים, כשאנחנו יכולים לשמוע בדיוק את אותם השירים ביוטיוב בנוחיות ביתנו ובחינם? אנחנו סוגרים את היוטיוב והולכים להופעה "בשר ודם" כדי לשמוע את השירים האלה עם עוד אנשים, כדי לחלוק את החוויה, כדי שיהיה לנו עם מי להתרגש, עם מי לצעוק, עם מי להתפלל לעוד הדרן ועם מי לשמוח כשהוא מגיע.

 

אחרי אינסוף הופעות שהייתי בהן בשנה האחרונה, בהן שאלתי את עצמי שוב ושוב באמת ובתמים - מה הקטע של ההופעות הענקיות האלה בפארק הירקון - מה כיף בזה? חם, צפוף, לא רואים טוב, לא שומעים טוב - איך מה שאמור להיות התגלמות קתרזיסית של חוויה מוזיקלית הוא במציאות כל כך רחוק מזה? למה אני הרבה יותר נהנית מהשיר כשאני שומעת אותו באוזניות באוטובוס מאשר בהופעה שהושקעו בה מיליונים? אבל הערב הבנתי הכל. סוף סוף נכחתי בהופעה בה היה לפורמט 'הופעה' את העוצמה המיוחסת לה והאמורה להיות לה - של כוח סוחף, מאחד וחסר תחליף.

 

>>לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

בריטני ספירס בישראל: שואו גדול, מעט רגש

"זוג יונים": סקס מעולם לא היה דלוח יותר. ביקורת סרט

 

 
 ההופעה הכי ארוכה של רדיוהד ב-11 השנים האחרונות
ההופעה הכי ארוכה של רדיוהד ב-11 השנים האחרונות צילום : לירון שניידר ואריאל עפרון
 

רדיוהד עלו לבמה כמה דקות לפני 20:30 בלי הרבה מילים בליווי נגינת פסנתר ותשואות מהקהל, על המסכים: חלק מהזמן כלום וחלק מהזמן צילומים לא ברורים של חצי מסך ובו נעליים עם שרוכים ועל החצי השני - קרחתו של המתופף. "איזה פדיחות המסכים לא עובדים!" חשבתי לעצמי בתמימות, כמה שירים לאחר מכן - זה עדיין המצב והבנתי - שאין פה טעות, זה מה שהולך להיות לנו על המסכים. מהבחינה הזו ההופעה הייתה מאתגרת וסביר להניח שמאתגרת פי כמה לאלו שעמדו רחוק ונאלצו להסתפק בחווית שמיעה בלבד - כי בחצי הראשון של המופע, טום יורק היה nowhere to be found.

 

עובדה זו הייתה מצערת והפכה למאתגרת (כי אי אפשר באמת להגיד על ההופעה הזו שמשהו היה מצער בה) כי טום יורק הוא גורם משמעותי מאוד בהופעה, זו לא הופעה של דיג'יי שכל ההופעה אין בעצם מה לראות, יורק הוא פרפורמר בכל רמ"ח איבריו - ההבעות והתנועות שלו הופכות לחלק מהמוזיקה, לחלק משלים של הצליל; לא סתם יש לרדיוהד קליפים שמוקדשים אך ורק לתנועות ולהבעות של יורק (no surprises, lotus flower ועוד) אבל זה כאמור - נדבך שנשלל מאתנו בהופעה ובמקום צילום חי וחד של יורק, מה שהוצג על המסך זה שברי במה, חצאי ראשים, קלידים ושרוכי נעליים בזום אין + אפקטים. למי שעמד קרוב יחסית לבמה היה חסך ב'חוויה משלימה' לגבי אלו שעמדו באמת רחוק - סביר להניח שהייתה חוויה קצת יותר חסרה.

 

 
על המסך - פחות רלוונטי..
על המסך - פחות רלוונטי.. צילום : מיכל קליינברג
 

אבלללל - שלא יהיו טעויות, רדיוהד השלימו את החסר מעל ומעבר כאשר אולי זהו בכלל מהלך מכוון מחושב היטב של - שחררו את המסך, שחררו אותי ואת ההבעות שלי, את הצילומים שלכם באייפון - ותקשיבו. אין מה לראות, פשוט תקשיבו. וכמו שאמר טום יורק ברמיזה עבה על הפצרותיו האובססיביות של רוג'ר וטרס שלא יופיעו בישראל: "אנחנו בסה"כ באים לעשות מוזיקה".

 

רדיוהד נתנו בעצם סוג של שתי הופעות: ה"מחצית הראשונה" - מעולה, עם ביצועים סוחפים ל myxomatosis, 2+2=5 ועוד, אך כאמור גם מאתגרת עם כמה שירים פחות מוכרים, המצב המדובר של המסכים ובאופן כללי - יותר "רווחים" באווירה, רווחים שבהם הקהל עוד לא היה אחוז ולפות באופן הומוגני. המחצית השניה היתה אחרי שרדיוהד עלו להדרן שבעצם נמשך כמעט שעה לשמחתו הבלתי נדלית של הקהל; זו הייתה המחצית של הפינוקים, רדיוהד לא רק ל'מיטיבי לכת': שיר אחרי שיר, ביצוע אחרי ביצוע קיבלנו יצירות מופת (המילה 'להיטים' קצת עושה רדוקציה למוזיקה של רדיוהד) זה היה כמו בופה עשיר ולא "מתקמצן" מ- the bends, creep ועד ל - no surprises ו- paranoid android בחלק הזה של ההופעה גם המסכים הראו נדיבות מרעננת ופניו של יורק נצפו באופן רציף ויחסית ברור על המסך מה שרק תרם לחיבור ואיחוד של הקהל עם המופע. מפה ההופעה הייתה פשוט שזורה ברגעי קסם, רגעים בהם כל הקהל, עשרות אלפי אנשים שרו יחד עם הלהקה, מילה במילה. הייתם פעם מוקפים ב-47 אלף איש צועקים I wish I was special? זה באמת משהו מיוחד.

 

 
רדיוהד בישראל - זו לא הופעה, זאת שיחת נפש
רדיוהד בישראל - זו לא הופעה, זאת שיחת נפש צילום : לירון שניידר ואריאל עפרון
 

ואלה הרגעים - ששום חוויה אחרת, בבית, עם היוטיוב, בחינם, במזגן וכו' - לא יכולים להחליף. זו הופעה. בגלל הרגעים האלה יש הופעות וצריך ללכת אליהן. זו הייתה ההופעה הכי ארוכה של רדיוהד ב-11 השנים האחרונות וכנראה שאת הדבר המיוחד הזה שהיה באוויר לא רק הקהל הרגיש אלא גם הם. רדיוהד עשו משהו שמעט מאוד להקות ואמנים מצליחים לעשות בסדר גודל של פארק הירקון וזה - ליצור אינטימיות עם הקהל. זו לא הייתה הופעה, זו הייתה שיחת נפש.

 

הקהל נתן לרדיוהד אהבה ללא תנאים והם החזירו ללא תנאים, בנדיבות, בחוסר פשרות ובאהבה אמיתית שנובעת ממכנה משותף טהור, וכשזה אמיתי - כולם מרגישים. ההופעה נגמרה בעוד רגע קסום (מה לעשות) של הדרן רביעי או משהו כזה, בו שרו רדיוהד את "karma police", השיר נגמר והקהל עדיין - מסרב ללכת; בדרך כלל במצב הזה אנשים כבר מתחילים להתפזר, לקשקש, לבדוק כמה לייקים יש בפייסבוק לצ'ק אין של "רדיוהד, גני יהושוע" אבל פה? כולם עדיין שם. אף אחד לא רוצה שזה ייגמר, כאן יורק מתחיל לפרוט בעדינות על הגיטרה את המוזיקה ולשיר בלחש, מפנה את כל המקום לקהל ששר איתו את הפזמון: "for a minute there I lost myself, I lost myself", הגיטריסט מחווה בידו סימן של לב לקהל, הקהל - שר כהמנון את המילים, המנון שגם מי שאין לו נפש יהודי הומיה יכול לשיר, ופתאום הפזמון עם הקליפ האפל - "לרגע שם איבדתי את עצמי" - מעולם לא היה מתוק וברור יותר.

 

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.