"אני אחר, לא מבחינתי - מבחינתכם": טור אישי של חולה פסיכיאטרי

 
עודכן 17:25 01/01/2017

זיו דיין, בן 27 מתל אביב, בטור אישי על ההתמודדות של חולה פסיכיאטרי עם החברה בישראל. לקראת סדרת הכתבות של הילה אלרואי: "בנפשנו - שוברים את הסטיגמה", שתשודר החל מהערב במהדורה המרכזית בחדשות 10

 
 
 
 
 

אהלן, אני זיו, בן 27, בחור צעיר עם שאיפות, חלומות, ורצון להצליח. נשמע לכם מוכר לא? שאיפות, חלומות ורצון הן אולי שלוש מילים פשוטות, אבל עבורי הן שינו את הכל. לפני שמונה שנים, עם תום שירותי הצבאי, אובחנתי כחולה בסכיזופרניה ובמאניה דיפרסיה. מה זה השמות האלה שנשמעים כמו אלים יוונים? הן מחלות פסיכיאטריות. כן, זהו, אמרתי את זה. נשמע מפחיד? מבהיל? אל תדאגו אני לא יכול לפגוע בכם.


בואו שניה נחזור אחורה ואספר על עצמי. בצבא עברתי חוויה קשה שכתוצאה ממנה, לבסוף, גם השתחררתי. אחרי תקופה קצרה הייתי בטוח שעברתי את זה, שהכל כבר מאחורי ושהנה, עוד רגע הכל חוזר לקדמותו. אלא שלאט לאט התקשתי לעבוד, לא הצלחתי לקום בבוקר, פתאום זיו שכל כך אהב להיות בחברת אנשים רוצה רק להיות לבד. מכאן הדרך לפסיכיאטר, רופא לבריאות הנפש, כבר הייתה ברורה. שם למעשה אמרו לי בפעם הראשונה שאני מאובחן במחלות שציינתי, או בשבילכם, שאני חולה נפש. בהתחלה לא הבנתי כלום, לא ידעתי למה אני נכנס, אבל היום אני בהחלט יכול להגיד שהיום הזה אצל הפסיכיאטר זה היום ששינה לי את החיים.

 

>> לכתבות נוספות בנושא:

סדרת כתבות על קריסת מערכת הפסיכיאטריה הישראלית

 

ומה קורה היום? חלק גדול מהיום אני שומע ורואה דברים שרק אני רואה, מעין עולם שני כזה. יש לי ימים מדהימים ויש לי ימים פחות טובים, לכולנו לא? מה הכוונה לשמוע דברים? מה זה אומר לראות דברים? במקביל למה שאני שומע, בדיוק כמו כל אחד ממכם, מתלווים לזה קולות, שחלקם נשמעים כמו אנשים רגילים וחלקם נשמעים כמו רוחות רפאים. והמראות? אני פשוט רואה כל מה שלא קיים: לפעמים זה ליצנים, לפעמים זה דמויות של אנשים ולפעמים זאת פשוט צללית שחורה שאפילו נתתי לה שם - ״האיש השחור״.

 

 
לפני 8 שנים אובחנתי כחולה בסכיזופרניה ומאניה דיפרסיה, זיו דיין
לפני 8 שנים אובחנתי כחולה בסכיזופרניה ומאניה דיפרסיה, זיו דיין צילום : ללא קרדיט
 

סביר להניח שכל מי שרואה אותי או שומע אותי, בחיים לא ישים לב או יבחין בכך. הסיבה היא פשוטה - כי זה רק אצלי. נשמע מפחיד? כן! במיוחד בהתחלה כשכמעט הייתי מאבד את המציאות מרוב בהלה. אבל האם אני, זיו, מפחיד? התשובה היא לא. אז נכון, יש קושי ויש מורכבות ואת זה אנחנו לא מנסים להסתיר, אבל אני, אנחנו מתפקדים כמו כולם. אני גר בדירה משלי בתל אביב, אני עובד, אני יוצא עם חברים - אני הכל, אבל עדיין אני אחר, לא מבחינתי - מבחינתכם!

 

אם היו לי ארבע ידיים ולא רק שתיים הייתי יכול לספור בכולן את מקומות העבודה שסרבו לקבל אותי בגלל המחלה. משפטים כמו ״אנחנו מפחדים שתרביץ״ כבר הפסקתי לספור. לפעמים אני שואל את עצמי - האם מרגע שאני מספר על עצמי אני הופך לבן אדם אחר? הרי הכל היה בסדר עם החברה ההיא, וגם עם השנייה - עד לרגע שהיא שמעה.


אני רוצה שתשימו לב לכמה עובדות:
250,000 אנשים בישראל מתמודדים עם מחלות נפשיות.
35% מהאוכולוסיה מאובחנת עם דיכאון וחרדות כרוניות.
60% מהאנשים בישראל יחוו במהלך חייהם התקף חרדה.


אז כשחושבים על זה, לכולנו יש קצת מגבלה נפשית, אז למה לי ולחבריי לא מגיע לקבל את מה שמגיע לכם? מה אני רוצה אתם שואלים? שיקבלו אותנו כמו שאנחנו, שיתייחסו אלינו כמו לכולם, שלא ירחמו עלינו. פשוט שייתנו לנו הזדמנות להיות שווים.

 

החל מהערב (ראשון) ובמהלך כל השבוע תשודר במהדורה המרכזית של חדשות 10 סדרת הכתבות של הילה אלרואי: "בנפשנו - שוברים את הסטיגמה", על חייהם של החולים הפסיכיאטריים בישראל.

 

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.