המכה ה-11: תולעים בגני ילדים ומשחקים

 
עודכן 11:43 11/07/2016

ילדים רבים נוטים להידבק בתולעי הסיכה, שנפוצות בחול שבגני הילדים וגני המשחקים. איך מזהים שהילד נדבק? איך מונעים הדבקה ואיך מטפלים בתופעה הכל כך מגרדת הזו?

 
 
 
 
 
צילום : שאטרסטוק
 

קשה לעבור את גיל הילדות המוקדמת בלי להכיר את התולעים הקטנות הלבנות - תולעי הסיכה. זן תולעי הסיכה (PINWORMS) נפוץ באזורינו ומחזור חייו עובר דרך החתול, ממנו לארגזי החול והגינות ומשם לילדינו. דרך ההדבקה היא על ידי בליעת ביצי התולעת ולכן ההדבקה שכיחה מאד בילדים הנוהגים לשים את ידיהם בפה.

 

כאשר מתחיל מחזור חיים אחרי בליעת הביצים מופיעים תסמינים השונים מילד לילד. כאב בטן תחתונה וגרד באזור פי הטבעת המתגברים בלילה מוכרים כמעט לכולם, אבל ישנם מגוון תסמינים שכיחים קצת פחות הראויים לאזכור. ילד המתחיל לחרוק שיניים בלילה, התעוררות תכופה מהרגיל באמצע הלילה, צריבה בשתן, טעם מתכתי בפה ותשוקה למאכלים מתוקים יכולים להיות הסימנים היחידים ולכן הופעתם מצדיקה בירור לנוכחות תולעים.

 

 

 

איך נדבקים?

נהוג לחשוב שילדים עם זיהום בתולעים עשויים להדביק את חבריהם. למעשה זה נדיר בהרבה ודורש מגע ממש הדוק. שכיח בהרבה שההדבקה הראשונית היא מחול/אדמה נגועים בביצי תולעים ועל ידי מבוגרים - הורים או גננות המטפלים בילד, ורק אחר כך בילד אחר.

 

על מנת להבין איך התולעת מדבקת חשוב להכיר את מחזור החיים שלה. אחרי בליעת הביצים מתפתח מחזור חיים במעי. בלילה, כשגוף הילד ללא תנועה יוצאת התולעת מחוץ לפי הטבעת ומטילה ביצים לבנות קטנות. ביצים אלו גורמות לגרד ניכר באזור. אם הילד מגרד ואחר כך שם את היד בפיו הוא בולע שוב ביצי תולעים וגורם לעוד מחזור חיים וכך המעגל יכול להמשך חודשים ואף שנים.

 

 
צילום : פוטוליה
 

איך יודעים בוודאות שמדובר בתולעים?

כמו בכל זיהום חיצוני- חיידקים, וירוסים או פרזיטים - יש לילדים דרכי התגוננות שונות, הקשורות למערכת החיסון האישית שלהם. כיוון שתאי דם לבנים ונוגדנים מעורבים במלחמת הגוף בפולש כל ילד יגיב קצת אחרת. חלק לא ידבקו כלל וחלק לא יפטרו מהתולעים במשך שנים. בבדיקות הדם ניתן למצוא עדות עקיפה למלחמת הגוף בתולעים על ידי ספירת דם פשוטה המראה עלייה בתאי דם לבנים מסוג הנקרא אאוזינופילים - עליה ברמתם יכולה להצביע על הידבקות בתולעים אך יכולה להיות גם מסיבות אחרות (פרזיטים אחרים, אלרגיות), ולכן לא מספיק לעשות רק בדיקת דם.תרביות צואה בדרך כלל מתקשות לאתר את התולעים בגלל נטייתן להתפרק מחוץ לגוף ולכן השיטות הישנות והטובות מתאימות הרבה יותר.

 

הושיבו את ילדכם באמבט מלא מים חמימים למספר דקות ואח"כ הסתכלו בעזרת פנס או מקור אור חזק באזור פי הטבעת. חוטים לבנים קטנים בגודל של כסנטימטר הם בדרך כלל תולעי סיכה ולא שאריות ממשחה לבנה.

 

איך מטפלים?

עם גילוי התולעים אין שום צורך לכבס בהרתחה את כל בגדי הילד ומצעי המיטה. מספיק כביסה רגילה לסדין ולתחתוני הילד בלבד. חשוב יותר למנוע את המשך מחזור החיים של התולעת על ידי אמצעי היגיינה פשוטים כגון גזיזת ציפורניים וגמילת הילד ממציצת אצבע (קשה מאד בדרך כלל). הטיפול התרופתי שקיים יעיל מאד, אבל הוא לא ימנע הדבקה חוזרת.

 

קיימים מיתוסים שונים על טיפול בשום ועוד תרופות סבתא "טבעיות". יעילותם פחותה בהרבה מהטיפול התרופתי ולדעתי קשה עד בלתי אפשרי לתת לילד לאכול שום "חי" ולכן הטיפול שהרופא יציע הוא בדרך כלל סירופ בשם המסחרי "ורמוקס". לתרופה זו יצא שם רע, שלא בצדק, והדביקו לה תופעות לוואי של פגיעה בכבד ועוד מגוון בעיות. מניסיוני התרופה בטוחה לגמרי לשימוש, מלבד בנשים בהריון וילדים מתחת גיל שנה.המינונים המקובלים משתנים מרופא לרופא וממאמר למאמר.

 

הטיפול שאני מציע לילדים מעל גיל שנה הוא, 100 מ"ג ורמוקס (טבליה אחת או 5 מ"ל סירופ) פעם ביום למשך יומיים ומנה שלישית אחרי 10 ימים. מקרים קשים ועמידים יותר יטופלו על ידי באותו מינון 3 ימים ברציפות ושוב 3 ימים ברציפות שבוע אחר כך.לסיכום, זיהום תולעי סיכה הינו זיהום בר-מניעה הנפוץ מאד בילדים, בעיקר בגיל גן. לעיתים תכופות הוא קשה לאבחון בגלל מגוון תסמינים לא אופיינים, אבל הנזק הבריאותי נמוך ומסתכם באי נוחות. ללא טיפול תרופתי התולעים תמשכנה להתרבות ולהפריע לאיכות השינה של ילדינו ולכן לאיכות חיינו.

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.