ראשי ערוץ 10 צרו קשר על אודותינו
 
 
 
 
 

אפשר גם אחרת: לגדל ילדים בלי חיתולים

 
עודכן 10:51 10/07/2016

אייל, בנה של רונה גלילי, ישן בלי חיתול מרגע הלידה. "הוא נהג להתעורר, להתפנות ולחזור לישון. זה היה מדהים", היא מספרת. תכירו את SmallTalk, שיטה המלמדת הורים איך לזהות סימנים אצל תינוקות בני יומם ומאפשרת גמילה מחיתולים בגילאים שלא חלמתם עליהם

 
 
 
 
 
צילום : שאטר סטוק
 

מה אם נאמר לכם שאפשר לגדל את התינוק מגיל אפס ללא חיתולים? תתפלאו, לא כל מה שידעתם עד היום בנושא חיתולים הוא נכון. ראשית, תופתעו לשמוע כי כל תינוק, מיום היוולדו, שולט על הסוגרים שלו ויודע לאותת על הצורך שלו להתפנות. זה בדיוק כמו כל אינסטינקט מולד אחר וחלק ממנגנון הישרדותי בריא (לא להימצא בתוך הפרשות של הגוף מחשש לזיהומים ולמחלות).


כל מה שצריך לעשות זה לפתוח מול התינוקות הרכים אפיק תקשורת ולזהות את הסימנים הגופניים המבשרים שהתינוק צריך פיפי או קקי, מה שכמובן יוביל לחיסכון כספי משמעותי. שנית, ואולי אף יותר חשוב, מה תאמרו אם נאמר לכם שהתינוקות הגמולים שלכם יכולים על הדרך גם לגדול להיות מבוגרים מלאי ביטחון וכישורי חיים?
"כשבתי אביגיל נולדה לפני חמש שנים הרגשתי לראשונה בחיי תחושת כישלון. היא בכתה המון ולא ידעתי מה לעשות. כל הטיפים שנתנו לי לא עבדו בשבילי", מספרת לריסה גינת, מייסדת ובעלת SmallTalk - אקדמיה ארצית להנחיית הורים, הוגת השיטה.


"זה היה כל כך קשה ועשה לי קווץ' בבטן. מהידע האקדמי שלי בכימיה ובביולוגיה ידעתי שבשנתיים הראשונות לחיים נבנית ההערכה העצמית, אז מה זה עושה לילדה שלי, שבוכה שנה שלמה מהחיים שלה? כדי לקבל תשובות פניתי למה שאני מכירה: למחקר ולמדע. הפכתי את הבית למעבדה, קראתי אינספור מחקרים וערכתי רישומים של כל מה שהילדה שלי עושה. גיליתי שיש לה תנועות קבועות שהיא עושה כשהיא רעבה, עייפה או צריכה פיפי או קקי. ההפתעה הייתה שהאיתותים הקדימו את הבכי ההיסטרי ב-30-20 דקות. התחלתי להגיב לאיתותים של אביגיל והבכי פחת משמעותית. הרגשתי לראשונה ראויה להיות אמא ולראשונה נתתי לבת שלי מענה לצרכים שלה".


משם, מספרת גינת, נפתח ערוץ תקשורת בינה לבין בתה. "לימדתי אותה סביב גיל שבעה חודשים לעשות סימן של אגרוף עם היד בכל פעם שהיא צריכה להתפנות והתחלתי להפגיש אותה עם הסיר ועם השירותים כדי לאפשר לה להתפנות", היא מספרת.


אולם מלבד העניין הצר של פרידה (מלאה או חלקית) מהחיתולים בגיל כה צעיר ובטבעיות, יש אספקט משמעותי נוסף והוא גידול ילד מלא ביטחון שמרגיש שמבינים אותו. "המחקרים החדשים ביותר מעידים שהורמון האהבה - אוקסיטוצין - מופרש מגיל אפס בקרב תינוקות הזוכים למענה לצרכים ולתגובות שלהם. הם גדלים להיות מלאי ביטחון עצמי, מקובלים בחברה, בעלי מיומנויות למידה טובות יותר, עם פחות נטייה להתמכרויות ולמרד נעורים ועוד שורה של הצלחות והישגים. זה מעניק לילדים תשתית לגדול בעולם טוב יותר. יש בגישה התקשורתית הזו הזדמנות ליצור דור חדש של אנשים המזהים את הצרכים של הצד השני ופתוחים לתקשורת", אומרת גינת.

 

 
צילום : פוטוליה
 

יישום הלכה למעשה
שי קלמנוביץ', בת 35, אמא לשלושה ילדים (מאור בת 6, אמיתי בן 4 ואליה בן 10 חודשים), מספרת שהחלה ליישם את השיטה שלמדה בסדנת SmallTalk רק בילד השלישי. "לפני שלושה חודשים פניתי לייעוץ בעקבות בעיות שינה דווקא. הבנתי שהסדנה בעצם עוסקת בתקשורת בכל מיני נושאים, כך שהגעתי ללמוד על נושא השינה אבל למדתי על הדרך מגוון נושאים", היא מספרת, "אישית הייתי נגד פרידה מחיתולים בשלב כה מוקדם מתוך המחשבה הנפוצה בקרב רוב ההורים של 'למה להאיץ?' ו'כדאי לחכות לסימן מהילד שהוא בשל', אך השיטה מציעה זיהוי שעד עכשיו נהגנו להתעלם ממנו בקרב תינוקות ולהגיע לטפל בהם רק בגיל שנתיים פלוס, ואפילו גיל שלוש או ארבע".


מה גילית שלא ידעת קודם?
"גיליתי שאנחנו מתעלמים בעצם מהצרכים ומהאיתותים של הילדים שלנו, אבל יש להם מנגנון זהה לשלנו. אם מתבוננים שמים לב שיש לתינוק סימנים בולטים: הרבה תנועות רגליים, שיקשוקים, הקפצות של האגן, קולות, תנועה של חוסר נוחות ועוד. זה מתחיל כבר כ-20 דקות לפני הצורך להתפנות בפועל, כך שאם משקפים להם בהתמדה את הצורך הזה - הם לומדים לקשר בין המילה 'פיפי' או 'קקי' לבין הצורך ובהמשך מוסיפים גם תנועת יד או מחווה. הכל הופך להיות פשוט יותר", אומרת קלמנוביץ'.


"אני דוגלת ביישום חלקי. כשאנחנו בבית, אליה עושה את צרכיו בשירותים ובחוץ נעזרים בחיתולים. הוא מבין בגילו את כל האלמנטים החוזרים סביב העניין ויש לכולנו תחושת סיפוק אדירה. בהמשך, כשהוא יגדל, לא תהיה בעצם גמילה אלא המשך טבעי של מה שהוא כבר מכיר. צפויים הרבה פחות פספוסים ופחות פחדים", מספרת קלמנוביץ'.
רונה גלילי, בת 31, אמא לשני ילדים (רז בן 4 ואייל בן 11 חודשים), החלה ליישם את השיטה עם בנה הצעיר אייל מרגע היוולדו. "בימים הראשונים מיד אחרי הלידה אייל ישן בלילה בלי חיתול, הוא נהג להתעורר, להתפנות ולחזור לישון. זה היה מדהים", מספרת גלילה, "יישמתי את כל עניין ההקשבה לכל הצרכים הפיזיולוגיים והרגשיים שלו מרגע היוולדו והאמהות שלי השתנתה לגמרי בעקבות החשיפה לזה. כבר בהנקות הראשונות בבית היולדות זיהיתי כשהוא צריך להתפנות וזה מפריע לו לינוק. הורדתי לו את החיתול, מיקמתי אותו בתנוחת כריעה, הוא התפנה וחזר להיות נינוח בהנקה".

 

 
צילום : fotolia
 

זה לא מאד קשה להיות כל הזמן קשובה לכל תנועה שלו?
"נכון שזה מחייב להיות צמודה לילד, אבל כל אחת יכולה לבחור לעצמה את המינון שנוח לה. אני מאמצת יישום חלקי, כך שחלק מהזמן אני טוטאלית ושמה לב לכל סימן של אייל וחלק מהזמן אני עסוקה בעניינים אחרים. מה שטוב במקרה של ילד שני או שלישי הוא העובדה שאפשר להכניס גם את הילדים הבוגרים למעגל. רז למד לשים לב לסימנים של אייל וזה מעצים אותו כי הוא מרגיש שהוא מבין את אחיו ועוזר להורים. המתנה הכי גדולה היא שהבנתי שיש אפשרות ליישום חלקי וזה לא 'או הכל או כלום'", מספרת גלילי על החוויה האישית שלה. לדבריה, בנה שעוד לא חגג שנה, כבר מאותת לה כשהוא רוצה להתפנות והיא מלווה אותו לישבנון בשירותים או לסיר.


למי מתאימה השיטה?

"הלוואי שהורים נוספים היו מגדלים כך את ילדיהם כי זה משהו שמתאים לאנשים רבים, לא רק למי שחי בקומונה היפית. זה הופך ילדים לנינוחים ולמאושרים יותר. זה אפילו מתאים למי שרוצה לגמול את ילדיו מחיתולים בגיל המקובל כיום - בין שנתיים לשלוש - כי בזכות השיטה הפרידה הסופית מהחיתולים תהיה חלקה יותר כי אין את מימד הפחד מהלא מוכר, המלווה ילדים רבים בני שנתיים שלא מורגלים בתהליך. אנחנו מיישמים את הפרידה כבר מגיל אפס", היא אומרת.


הודיה אבן-חן, בת 26, אמא לשלושה ילדים (אבישג בת 4, אריאל דוד בן 2.9 ואמונה בת שנה) מספרת כי היא הגיעה ללמוד את השיטה אחרי ניסיונות גמילה כושלים מחיתולים עם בנה השני. "כשנחשפתי לשיטה ולעולמו של הילד, הבנתי שעליי להפסיק לשלוט במצב ולהפסיק לשלוט בילד. למדתי לא לרדוף אחריו ולהציע לו ללא הרף לעשות פיפי או קקי. העברתי אליו את האחריות. הוא זה שייתן לי את הסימנים הפיזיים ואת המחווה הגופנית של סימון אגרוף עם היד", מספרת אבן-חן, "אם חשבתי בעבר שתינוקות לא שולטים בסוגרים שלהם, הבנתי שזה ממש לא נכון. הם בדיוק כמונו מרגישים שיש להם, שהם צריכים להתפנות, הם מתאפקים והכל אפשרי לפענוח בזכות תקשורת. אני מתווכת לבתי אמונה את התחושות שלה ומשקפת לה את התהליך. למדתי להסתכל על הילדה ולא 'לתקתק' כמו רובוט, כפי שעשיתי עם הילדים הראשונים. למדתי להסתכל ולראות שאמונה מסמנת באגרוף כשיש לה פיפי ומקמרת את גב היד מתחת לצוואר כשהיא עייפה, וכך הלאה".

 

 

איך יוצאים לדרך? שלבים שתוכלו ליישם בבית

איתור האיתותים

תוכלו להתחיל במעקב אחרי סימנים טבעיים, למשל תזוזות של חוסר נוחות. בהמשך כבר תוכלו לזהות את הזמנים הטבעיים האופייניים לתינוק שלכם (למשל אחרי או תוך כדי הנקה). אגב, אם התינוק יסתובב בלי חלק תחתון תוכלו להבחין בסימנים ביתר קלות ולהגיב.

 

תגובה לאיתות

התגובה שלנו ההורים היא זו שמשמרת את האינסטינקט ולכן היא מאוד חשובה. במילים אחרות - שיקוף עם אמירה בקול רם של משפט כמו "אתה צריך פיפי?"

 

מקום קבוע

לוקחים את התינוק למקום התפנות קבוע, כמו סיר, שירותים וכדומה. חשוב ליידע את התינוק שהוא בשירותים או על הסיר בעזרת אמירה כמו "פה עושים פיפי\קקי".

 

תנוחה

מחזיקים את התינוק בתנוחה נוחה להתפנות, למשל, סוג של כריעה בה התינוק נשען עם גבו להורה כשברכי התינוק כפופות. אפשר לעודד בעזרת קולות או זרם מים.

 

ממתינים

מחכים עד שהתינוק עושה את צרכיו. אם מגיעים למקום אחר, זה עלול לקחת כמה דקות, לכן דרושה סבלנות מצדכם.

 

איתות של סיום

מחכים שהתינוק יאותת על סיום. הוא יישר את הגב והרגליים וירצה להיחלץ מתנוחת ההתפנות.

 

מנקים\מנגבים ומשקפים את התהליך

מגיבים כדי לסיים את מעגל התקשורת, בעזרת משפט כמו "עשית פיפי בסיר". הפידבק חשוב מאוד לחיזוק התקשורת. בסיום הפידבק חוזרים לפעילות שגרתית, עד הפעם הבאה.

 

 

 
צילום : shutterstock
 

***הטיפים באדיבות לריסה גינת

 
  
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.