ראשי ערוץ עשר צרו קשר על אודותינו
 
 
 
 
 
 

שיר, אהבה: לחיות את היום, להביע דעה, ללמוד משירי ילדים

 
עודכן 01:43 12/05/2016

פרויקט חגיגי ליום העצמאות: מגישי וכתבי חדשות 10, ועורכי נענע10, בוחרים את השיר הישראלי האהוב עליהם • תמר מתחברת לרומנטיקה פשוטה, רביב דן בבועה, רומי מצאה כמוסת זמן, גורי בתזוזת מולקולות, שרון גילתה שיר מושלם לנסיעה ולשישי בצהריים, דור איתר מסר אוניברסלי אקטואלי אצל נעמי שמר, ערן התרגש עם סיפור ההצלחה של העולה, איתי מתגעגע לעברית של פעם, וערן מדבר בססמאות

 
 
 
 
 

רומנטיקה פשוטה // תמר איש שלום, מגישת המהדורה המרכזית

 

אחד השירים הישראלים האהובים עליי אינו שיר מאוד מוכר, אבל שיר יפהפה: נחיה את היום, של בני אמדורסקי ובנו אסף אמדורסקי. המלים של בני, שיש בהן פשטות ישראלית יפה ולא יומרנית. רומנטיקה שלא נזקקת להרבה מהעולם: קפה, לחם טרי ומרקחת, וטיול לאורך הטיילת ביפו. והלחן הממכר של הבן אסף - אני מסוגלת לשמוע את השיר הזה בלופ שוב, ושוב, שיר שעושה חשק לחיות את היום. חג עצמאות שמח.

 

>> לכתבות נוספות בפרויקט

הבחירות של טלי מורנו, גיא זהר, נגה ניר נאמן, סיוון כהן, חנית נווה, שלומי אברבוך, דן עופרי, גיל ויטל, גיל גוטקין ועירית ויטנברג
הבחירות של אושרת קוטלר, גיל תמרי, סמדר פלד, אלי לוי, אור אליעז, יואב כהן, ערן רוסק וזוהר צלח

הבחירות של אור ומיה, גדי סוקניק, אלי ראכלין, הילה אלרואי, ינון מילס, יוסי לוי, מיכל קליינברג ויוסף ישראל

 

 

שיר כובש // רביב דרוקר, מגיש "המקור" ופרשן מדיני

 

למי שלא מכיר, "אחרינו המבול" של נורית גלרון הוא שיר חדש שנכתב לאחרונה - ודן בבועה שכולנו בונים סביבנו כדי לא לזכור שאנחנו חוגגים אוטוטו 50 שנות כיבוש. מה שבמיוחד כובש בשיר הזה הוא שזמרת מובילה מעזה לשיר אותו. לא שזה מפתיע. הרי רוב זמרינו המובילים לא מהססים להביע את עמדתם בפומבי.

 

 

משבר הזהות לא חלף // רומי נוימרק, מגישה וכתבת מגזין

 

הפסקול הישראלי הוא חלק בלתי נפרד ממני, משפתי העברית, מעולם הדימויים שלי ושל משפחתי. מתוכו בחרתי בקושי רב את "יכול להיות שזה נגמר" השיר שכתב יהונתן גפן והלחין שם טוב לוי, דווקא בביצוע המאוחר של לוי עם "צליל מכוון" (1979) ולא של אריק אינשטיין מ-1973. זו למעשה כמוסת זמן עשירה בתמונות מראשית הציונות בארץ ישראל, מהן מצטייר דור החלוצים במלוא עוזו ותפארתו: כשהם בונים פה את ביתם במכנסי חאקי קצרים "כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת".

 

זהו פזמון שנוגן ברדיו מינקותי, מקור צריכת המוסיקה העיקרי שלי, ועורר אצלי בזמנו בעיקר תחושת שייכות עמוקה לאדמה ולהיסטוריה שלנו. בחלומותיי ייבשתי את הביצות עם גיבורי השיר ומלמלתי "פלמ"ח, פינג'ן, קפה שחור וכוכבים". כילדה לא קלטתי את האירוניה של גפן על מיתוס המייסדים ואת הביקורת הכפולה שלו על פער הדורות, אפילו לא הבחנתי בשרבוב שמו של טרומפלדור מתל חי יחד עם שמות ילדי חבורת חסמב"ה ממדף הספרים. יותר מכך, הייתי בטוחה שלא רק שהיה פה באמת שמח, אלא שיבוא יום ואני אמצא כמותם "בשביל מה לקום בבוקר" כאן כשאגדל. אבל לאט ובהדרגה החלו לצוף שאלות ששברו את מעטה התמימות. בתחילה תהיתי למה בעצם שרים "בחורות יפות, מכנסיים קצרים", הרי מה זה קשור בכלל מה הן לבשו בשיר כל כך מתומצת?

 

ובכל זאת אני אוהבת את השיר הזה במיוחד, כי אני מרגישה שגדלתי אתו, המנגינה קליטה אך מורכבת, בכל האזנה "יכול להיות שזה נגמר" נטען במשמעויות מחודשות. לצערי, משבר הזהות של דור ילידי המדינה עליו כתב גפן בשיר הזה בשנות השבעים, לא פסח על דור ה-Y שלנו, שעדיין מחפש את מקומו במדינה ששינתה את פניה.

 

 

נכנס לנו ללב // שרון ינובסקי קפלן, עורכת ערוץ לייפסטייל

 

לעידן רייכל יש כישרון להיכנס לליבם של אנשים כשהוא מצליח לתאר סיטואציות בצורה מדויקת ולגרום לאנשים להזדהות. כך, גם בשירו "כשהכל ייגמר", הוא כותב בפשטות מרגשת ונוגעת על הצורך של כולנו לאהוב - ועם זאת, גם על הפחד התמידי להיפגע. הלחן מדויק, והופך את השיר למושלם לנסיעה באוטו - או ליום שישי בצהריים.

 

 

לגלות סודות כמוסים // גורי אבנר כלב, מגיש ומבזקן רדיו

 

לכל אחד מאיתנו יש את השיר שמחזיר לילדות, לנעורים, או סתם לטעם של ישראל. בייחוד כששומעים את השירים הללו בחו"ל, מתחדדת התחושה, שהלחן, המילים, לא יעבדו, לא משנה מי ישיר אותם, ברוס ספרינגסטין או בריטני ספירס, אבל אנחנו נרצה - חוה, שלום, שלמה, עפרה, עברי, רייכל.


בשיר "שדות של אירוסים" של שלמה ארצי, הסאונד מתוך האלבום "לילה לא שקט", והעיבוד המוזיקלי שחוגג שלושים שנה (לך תזכור), עדיין נשמעים אותנטיים, עם ריח של בית ישראלי. בעיניי, השיר מסמל התבגרות, של כל אחד ואחת מאיתנו, שלבים שכולנו עוברים, לומדים, נשרטים, או שחושבים שאנחנו לומדים, ומגלים את הסודות הכמוסים, בשדות של האירוסים, הפרטיים שלנו. שלבים שגם המדינה היקרה שלנו עברה, ועדיין עוברת במעין תזוזת מולקולות שכזו.


תמיד השיר הזה נתפס אצלי כ"שיר של גדולים", מבוגרים ממני. עכשיו אני בתזוזת המולקולות שלי, ואולי דור או שניים אחד אחריי חושבים באותו אופן היום. המילים, כמעין יומן מסע לאומי (ומבלי להיכנס למה התכוון המשורר, אלא אך ורק פרשנות שלי, כי זה הכי כיף), לאט לאט מתאימות את עצמן אלינו, או שאנחנו מתאימים את המולקולות שלנו אליהן. וזה השיר שלי. חג עצמאות שמח לכולנו.

 

 

הברכה של קוקו ממרוקו // דור גליק, שליח חדשות 10 לאירופה

 

המשימה היא מורכבת במיוחד: לבחור שיר אחד מבין הרפרטואר הגדול שבנמצא. אני מאזין ל"שבת עברית" ברדיו ללא הפסקה מאז שאני זוכר את עצמי, גם מברלין, ולכן הבחירה כל כך קשה.

 

במקום השלישי מבחינתי, "פרח הלילך" בביצוע האלמותי של אריק אינשטיין, במקום השני "חיוכים" של חווה אלברשטיין, אבל במקום הראשון "אורחים לקיץ", או בשמו הבלתי הפורמלי יותר "אצלנו בחצר", של נעמי שמר. כביכול, שיר ילדים.

 

מדובר בשיר שיכול בשנת 2016 ללמד את המבוגרים בישראל כל כך הרבה על קבלת האחר, אהבה, סובלנות, אוניברסליות, הכנסת אורחים, בקיץ בלי AirBNB ובלי רווח של כסף אלא פשוט למטרה של הכנסת אורחים, גם אם הם זרים. יש בשיר הזה כל כך הרבה משפטים קסומים ותמימים, שאיכשהו קצת שכחנו בישראל של 2016: לכל אחד מהם, אומרת נעמי שמר, שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום.

 

צריך לציין: נעמי שמר היתה ימנית בדעותיה, ועדיין טורחת לציין שהברכה של קוקו ממרוקו שאומר אהלן, היא היפה מכולן. הלוואי ואנחנו נזכור את הערכים הללו של היוצרת, הזמרת, הפזמונאית, מה לא, האדירה הזו - נעמי שמר - גם היום.

 

 

הסיפור של כל עולה // ערן איצקוביץ', עורך חדשות בדיגיטל

 

בעיניי, "1990" של מארינה מקסימיליאן הוא השיר המרגש ביותר בעברית, למרות שהגיע מהשנה האחרונה, בעיקר הודות לטקסט היפהפה שהיא כתבה ושעוסק בסיפור עלייתה לארץ עם משפחתה כשהייתה בת 3. שורות כמו "אין לאן לחזור ולא כדאי לברוח/ קחי ת'זמן לחשוב, למצוא שפה ולא לשכוח/ תמונות שחור-לבן קמו לתחייה במקום אחר", מתמצתות את מהות סיפורה של מארינה בצורה כל כך נגישה, ישירה ולא מתנשאת, שפשוט בלתי אפשרי להתחיל לדמיין איך הרגישה מארינה הקטנה כשעזבה את ביתה והגיעה לארץ זרה לחלוטין.

 

הקול הרך שלה שר את הטקסט המפרק והנוגע ללב באופן שמעניק לי עור ברווז בכל שמיעה מחדש. הסיפור של "1990" הוא סיפורם של רבים בעלייה הגדולה מברית המועצות באותה שנה - שבמקרה של מארינה, הפך לסיפור הצלחה גדול שמוכיח את עצמו בכל פעם מחדש. במקרה אותו סיפור גם מתאים ליום הולדתה של ישראל, מדינה שהיא קיבוץ גלויות אחד גדול, ושבמובן מסוים מספר את הסיפור של כל אחד ואחת מאיתנו. אפשר לחשוב על זה ככה: "1990" הוא הסיפור של כל אדם שעלה לישראל, לא משנה מאיפה הוא הגיע, ואיזה יופי שהסיפור הזה כל כך יפה ומרגש.

 

 

בזכות העברית והגרוב // איתי ורד, כתב מגזין "שישי"

 

אני בחרתי ב"ההר הירוק תמיד" בביצוע של התקווה 6 כי זה שיר נורא ישראלי. אם מקשיבים למילים שלו, הוא מספר על הנוף של הארץ הזו, הוא מספר את הסיפור של בחור ישראלי - הסיפור של כולנו. בעיקר, אם מקשיבים לשיר הזה, זו העברית שהולכת ונעלמת, ושם היא עדיין קיימת.

 

ולמה הביצוע של התקווה 6? בשביל הגרוב.

 

 

שאבתם מימ בששון // ערן סורוקה, עורך נענע10

 

כמעט ואין מילה אחת מקורית ב"שירת הסטיקר", שכתב דוד גרוסמן לדג נחש, אבל השיר הזה - המורכב כולו מסטיקרים, לרוב בנושאים פוליטיים - חזה כבר לפני 12 שנים עד כמה השיח הפוליטי במדינה הזו יילך ויידרדר ויתרדד. אם בשנות התשעים התלוננו זקני השבט על כך שעברנו מהצהרות אידיאולוגיות לסאונד-בייטס של 10-20 שניות, הרי שהיום לנסח את האידיאולוגיה שלך בשורה אחת כבר לא מספיק. עכשיו חייבים שהפאנץ' יהיה ויראלי, יהפוך לסטיקר, יהפוך למימ, יזכה לאלפי שיתופים וריטוויטים - אחרת אתה לא קיים, "קיבינימט".

 

רק תסתכלו על האידיאולוגיות שמקדמים כיום כמה מחברי הכנסת, שכלל האצבע העיקרי שלהם הוא - כמה שיותר קיצוני או הזוי, יותר טוב: את כולן אפשר לתמצת למילה, גג שלוש. גרוסמן ידע לנסח זאת היטב, בשיר שמבצעת גדולת הלהקות הישראליות בעשרים השנים האחרונות: "לחסל, להרוג, לגרש, להגלות / להדביר, להסגיר, עונש מוות, NO FEAR / להשמיד, להכחיד, למגר, לבער / הכל בגללך, חבר".

 

 

צילום התמונות הראשיות: ענבל מרמרי (תמר איש שלום); סער יעקב, לע"מ (בני אמדורסקי)

 

עורך הפרויקט: ערן סורוקה • תודה לעירית ויטנברג על הסיוע

 

 
  
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.