ראשי ערוץ 10 צרו קשר על אודותינו
 
 
 
 
 
 

שיר, אהבה: צייר המילים, הצורך להתנתק והגעגוע להורים

 
עודכן 01:43 12/05/2016

פרויקט חגיגי ליום העצמאות: מגישי וכתבי חדשות 10, ועורכי נענע10, בוחרים את השיר הישראלי האהוב עליהם • אור הלך עם עמיר לב, מיה התגעגעה לחדשות שהיו קטנות, הילה לא דומה לאף אחת אחרת, אלי מקריא בדמעה את תרצה אתר, יוסי ממשיל אותה למדינת ישראל, גדי נזכר בארץ ישראל שעליה גדל, יוסף נכנס לפרופורציות, מיכל מפנה מקום, וינון בין שתי ערים

 
 
 
 
 

כשראש הממשלה לא יצא מבלפור // אור הלר, כתב צבאי ומגיש

 

אני בחרתי בשיר של הזמר האהוב עליי ביותר במדינה, עמיר לב. זמר שמכונה "צייר של שירים". הוא לוקח שירים וטקסטים וסיטואציות ומצייר אותם בשירים, והשירים שלו הם ציורים של רגעים קטנים בחיים.

 

לשיר שבחרתי קוראים "בלפור 7" והוא מספר על ראש ממשלה אחד, שלא בא לאזכרה של הנופלים. זה שיר שעמיר לב כתב לאחר שקרא בעיתון שאהוד אולמרט לא הגיע לאזכרה של חללי מלחמת לבנון השנייה, שנה למלחמה, וזה שיר מאוד קטן על רגעים קטנים במשפחה, על תפיסתו של האדם מול המציאות המטורפת שיש לנו במדינה. שיר שמדבר על הילדים של עזה ושל שדרות, ועל ברוס ספרינגסטין והאהבה של הבת שלו אליו, והמון רגעים קטנים שכאלה.

 

>> לכתבות נוספות בפרויקט

הבחירות של תמר איש שלום, רביב דרוקר, רומי נוימרק, איתי ורד, דור גליק, שרון ינובסקי קפלן, גורי אבנר כלב, ערן איצקוביץ' וערן סורוקה

הבחירות של טלי מורנו, גיא זהר, נגה ניר נאמן, סיוון כהן, חנית נווה, שלומי אברבוך, דן עופרי, גיל ויטל, גיל גוטקין ועירית ויטנברג

הבחירות של אושרת קוטלר, גיל תמרי, סמדר פלד, אלי לוי, אור אליעז, יואב כהן, ערן רוסק וזוהר צלח

 

 

תתנתקו קצת // מיה זיו וולף, מגישת תוכניות ומבזקים

 

לא היה פשוט לבחור שיר אחד כשכל האפשרויות פתוחות בפניי - ללכת על קלאסיקה או שיר חדש? משהו מוכר או דווקא פנינה הידועה למעטים? שיר שפורט על הנימים הכי דקים או סתם כזה, שכיף מאוד לשמוע? משימה בלתי אפשרית. בסוף, אחרי אינסוף התלבטויות ושינויים, בחרתי בשיר "העולם שמח" של כוורת - הסופרגרופ הישראלית.


מילות השיר, שנכתבו בתחילת שנות השבעים, עדיין רלוונטיות. והיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, השורה, "באופן מיידי, צרות שלו - צרות שלך" מקבלת משנה תוקף - הצרות גדולות יותר, קרובות יותר ואנו שומעים עליהן מהר יותר. ואם להיות כנים, אנחנו לא צריכים צרות של אחרים, יש לנו מספיק משלנו. תודה.


בכל זאת, למרות הצרות מבפנים ומבחוץ, כשעול העולם כולו על כתפינו, אנחנו מחייכים. הישראלים מככבים במדדי האושר העולמיים - שמחים, זורחים ושוכחים. כנראה שזה הסוד, זיכרון קצר.


וסוד נוסף (ולא תמיד פשוט) הוא להרשות לעצמנו להתנתק מרצף האירועים החדשותיים. בין אם כשעוסקים בחדשות או כשצורכים חדשות באינטנסיביות יש לפעמים רצון וצורך להתנתק לכמה רגעים ושהעולם יחכה בחוץ. בינינו, זה אפילו מומלץ. אל דאגה - לא תפסידו כלום. אם נשמע דבר חדש, נודיע לכם - אך לא כעת.

 

 

כולנו שונים, כולנו דומים // הילה אלרואי, פרשנית לענייני בריאות

 

"היא לא דומה" של ארקדי דוכין. השיר אמנם נכתב בלשון נקבה אבל מתייחס, למעשה, לכל אחד ואחת מאיתנו. למרות שכולנו בני אדם, אנחנו כל כך שונים אחד מהשני - וכל אחד מאיתנו מיוחד במינו.

 

 

הרגע בו הכי מתגעגעים // אלי ראכלין, מגיש

 

השיר שאני הכי אוהב זהו "שיר לערב חג", שיר שנשמע שמח אבל הוא שיר עצוב - שכתבה תרצה אתר לאביה נתן אלתרמן שנפטר זמן קצר לפני כן. זהו שיר שאני מקריא אותו אפילו פעמיים, בערבי חג - זו התקופה שבה אנחנו הכי מתגעגעים לאנשים שאנחנו אוהבים ואינם איתנו עוד, ואני מתגעגע להורים שלי. וזה ממש שיר שמדבר אליי: היא אומרת שם, תרצה אתר, שהעיר תל אביב ממשיכה לחיות כרגיל - אבל פתאום, כשהוא איננו, אז משהו קורה.

 

"עיר שמחה ושוקקת / ריבועי זהביה מדלקת / ולפתע צמרותיה שמטה / כי אתה לא איתה", היא כותבת, וכך גם אני מרגיש, לפחות פעמיים בשנה, כשאני זקוק לאנשים שיהיו איתי בערב חג. הביצוע של מירי אלוני כל כך יפה, וזהו הביצוע האהוב עליי.

 

 

ברווח שבין הבשר והעור // יוסי לוי, עורך ערוץ אונליין

 

אני זוכר ששמעתי את השיר לראשונה, אפילו נדמה לי שהקלטתי אותו במקרה על קלטת כשהוא הושמע בשידור חי בגלי צה"ל קלטת (בטייפ דאבל קאסט כמובן). "ושום סלע" הוא אחד השירים שנכנסים לכם ברווח הזה בין הבשר והעור, בין השכל והנשמה, בין הלב וההגיון. יש בו המון עוצמה והמון פגיעות, כשהוא מקפל לתוכו המון חוזק אך גם חולשה.

 

זה שיר שמדבר על תעצומות של נפש פצועה שלמרות כל מה שעומד נגדה, בוחרת להישאר ולעמוד במקומה איתנה. עבורי השיר הזה הוא שיר הכי ישראלי שנכתב אי פעם. ישראלי, במובן הזה שהוא מקפל לתוכו את המשמעות של חיים במדינה שנמצאת בסכנת קיום תמידית, כן, גם אם הוא מספר את סיפורה של אישה הכלואה מרצונה בבית שהפך לכלא הפרטי שלה.

 

השיר נכתב על ידי תרצה אתר, בתו של אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית, המשורר נתן אלתרמן, גדלה בצלו העצום של אביה. בצעירותה שרה ושיחקה בקאמרי ובהבימה, אך עם השנים נסוגה מאור הזרקורים וצללה אל מעמקי המילה הכתובה. במהלך השנים אתר תרגמה מחזות, וכתבה ספרים ושירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית עד היום: אם אלו השירים "אני חולם על נעמי", "שבת בבוקר , "מערבה מכאן" או "אהבתיה" ועד סיפור הילדים האהוב "האריה שאהב תות".

 

 
דנה ברגר. שיר עוצמתי בהגשה אישית ומרגשת
דנה ברגר. שיר עוצמתי בהגשה אישית ומרגשת צילום : בוצ'צ'ו
 

אני חייב לציין שמאז ומתמיד היו לי יחסי שנאה ואהבה עם המילה הכתובה בעברית. בניגוד לאנגלית, שם השפה עשירה ולכל מילה יש עשרות מילים נרדפות, הרי שבהשוואה, השפה העברית מצומצמת ולכן השימוש במילה הכתובה חייב להיות מדוייק יותר. אתר הייתה אחת מאותן יחידי סגולה שידעו לזכך את השפה העברית למשהו שעל פניו נראה כל כך פשוט, ולמעשה טומן בחובו אוקיינוס של רבדים נסתרים. למען הסר ספק, זו לא טכניקה ולא מיומנות, אלא כשרון מולד.

 

השיר הזה, שמספר את סיפורה של אישה שסגורה בביתה מול אדן וחלון ואינה מוכנה לזוז ממקומה, הפך עם השנים לסוג של אלגוריה למדינה הקטנה שלנו. אותו חדר ממנו היא מביטה החוצה הוא הבית הבטוח שלה, עליו היא שרה:
"שום סלע לא יזיז אותי על כן / ושום מפל אדיר לא יוכל לי / אני נמצאת רק פה / אני נמצאת רק פה / ושום סופות ורעשים לא יעזרו / פה קל לי". אך הצד השני של המטבע הוא שהבית הבטוח הזה, סוגר עליה ואפילו חונק אותה לפעמים: "כל כך נעים לי פה / שכבר ממש אפשר / להשתגע או לישון".


קל להבין מדוע נעשתה קורלציה בין המילים הללו שמתארים כאב אישי של אישה אחת לבין כאבה של מדינה שלמה. כשאתר כותבת "ושום סלע לא יזיז אותי מפה, ושום ענק נורא לא יוכל לי, אני רוצה רק פה", על מה היא כותבת? ובכן, קשה להפריד בין סיפור חייה ומותה הטראגי של אתר, מהמילים המופלאות שצרפה יחד בשיר הזה, אבל אתם יודעים מה? אתם לא צריכים לעשות זאת - וכאן טמון הקסם הניצחי בשיר.


המאבק התמידי באויבים ובשדים

 

היכולת לזקק את התחושה הזו של המאבק התמידי באוייבים ובשדים, בין אם פנימיים ובין אם חיצוניים, הוביל לכך שאתר יצרה שיר שמילותיו כאילו ונעות בין החול לבין הקדושה. למעשה השיר הזה עושה את הבלתי אפשרי ומצליח לנוע בקלילות שאין כמותה על הסקאלה הזו שבין הדכאון הפרטי, העצב התהומי והכאב שבבדידותה של אישה אחת מתל אביב, לבין האתוס והפאתוס של מדינה שלמה - תלוי כמובן מי המאזין.


הפנינה המרגשת הזו יכלה להעלות אבק ולהעלם בין שאר היצירות האחרות של אתר, אלמלא המופע "כמו ציפור בחדר", מופע מיוחד משירי תרצה אתר,שהופק על ידי מחלקת התרבות של גלי צה"ל ב-1999. בערב ההוא עלתה דנה ברגר, אז בשיא הצלחתה, לבצע שני שירים קטנים ואינטימיים - ההיפך ממה שהייתם מצפים ממי שהייתה נערת הרוק האולטימאטיבית. אחד אותם השירים היה "ושום סלע" .


השיר הולחן במיוחד לרגל המופע על ידי עדי רנרט, שהפליא בלחן שהחמיא בצורה מושלמת למילה הכתובה ולשאת במינון הנכון את כל הכובד והמטען של המילה הכתובה. מנגד, ברגר מרגשת לא פחות בביצוע מדוייק ובהגשה אישית - שפשוט גורמים למאזין להרגיש את החיבור שלה לכל מילה ומילה שיוצאת מפיה. המילים המרטיטות של תרצה אתר, הלחן הצורב של עדי רנרט והביצוע המופלא של דנה ברגר, הופכים את השיר הזה לחוויה שמרגשת ומחדשת בכל שמיעה מחדש.

 

 

פשוט, תלוש, מקומי, מיוחד במינו // גדי סוקניק, מגיש "לילה כלכלי"

 

אני אוהב הרבה שירים ישראליים. גדלתי עליהם. בדרך כלל לקראת יום העצמאות נוטים לבחור שירים עצובים, או פטריוטיים, או סוג של שירי לאום. אני מעדיף דווקא לבחור בשיר פשוט, תלוש, מקומי, מיוחד במינו, שגם אחרי 23 שנים מאז יציאתו, לא נס ליחו, להיפך.

 

קוראים לו "זרעי קיץ" של מאיר אריאל. שיר נפלא, מלים מיוחדות, קצב שהוא מפה ולא מפה, שלוקח אותך למצב רוח מאוד מסוים. לא עצוב, לא שמח במיוחד, רגוע, אמיתי, מהחיים. ואחרי הכל, בעיניי, זאת ארץ ישראל שעליה גדלתי.

 

 

מכניס אותי לפרופורציות // יוסף ישראל, עורך חדשות בדיגיטל

 

השיר הישראלי האהוב עליי הוא "מודה אני" של מאיר אריאל. בחרתי בשיר הזה מפני שהוא מכניס אותי לפרופורציות, ומציג את המשקפיים הנכונות ואת האופן בו כדאי להביט במציאות וליהנות ממנה. חוץ מזה, אני חושב שמאיר אריאל הוא גדול כותבי הטקסטים של דורנו, טקסטים שלפעמים קצת חסרים כיום, לאור המסחור המוזיקלי שסביבנו.

 

 

קנאת הירושלמי בתל אביבים // ינון מילס, כתב המגזין ומגיש

 

באחד משיעורי החברה בכיתה ח' של בית ספר רנה קסין בירושלים, הציגה המחנכת על הלוח שני שירים על שתי ערים. בצד אחד של הלוח נכתבו מילות השיר "ירושלים של זהב" ובצד השני אלו של "יש לי סימפטיה". היא ביקשה מאיתנו לדון בהבדלים בין ירושלים לתל אביב דרך השירים.

 

הייתי אז ילד טוב ירושלים שחונך וגדל לאהוב את בירתה של ישראל, ובמידה לא מועטה על הדרך גם לזלזל קצת בתל אביב, אבל באותו הרגע מול שני שירי ההלל האלה, קינאתי קצת בשיר התל אביבי. את האהבה שלי לעיר, למדינה, העדפתי כבר אז עם קצת פחות פאתוס - והרבה יותר סימפטיה.

 

 

אקספוזיציה למערכת יחסים // מיכל קליינברג, עורכת ערוץ תרבות ובידור בנענע10

 

נתחיל בכך שברי סחרוף הוא אחד היוצרים הכי מוכשרים, אינדיבדואליים, חסרי פוזה, רוקרים אמיתיים - שקיימים בארץ. את השיר "מפנה מקום" הוא כתב יחד עם דן תורן ב-1995 והוא היה חלק מהאלבום המופתי שלו, "חם על הירח".


השיר הוא מעין אקספוזיציה מושלמת לכל התחלה מסעירה של מערכת יחסים: מצד אחד רצון עז להתחבר, להתערבב, "לפנות מקום" - להכניס אלינו את השני, מצד שני - פחד להיבלע בתוך המערבולת, "אם תהיי לגמרי שלי - לא יישאר מקום בשבילי". גם מוזיקלית השיר מפורק למנגינה של תקווה ומנגינה של פחד; הבתים בהם מתואר פינוי המקום המתרגש והמאוהב מלווים בגיטרה קלילה ואילו בתי הפזמון שמתארים את הפחד, יותר כאוטיים ודרמטיים.

 

השיר לכאורה מינימליסטי אך לא נופל משירי אהבה מורכבים, כאשר כל הבטחה שבו רומנטית ומרגשת בפני עצמה: "אני מפנה מקום בפה לנשיקות שלך", אני מפנה מקום מסביב לשתיקות שלך", "מפנה מקום באלבום לתמונות שלך", "מפנה מקום בפינה לכפכפים שלך". מה אומר לכם, הצהרת כוונות מעולם לא נשמעה כנה ויפה יותר.

 

 

צילום התמונות הראשיות: בני בכר (אור ומיה), משה מילנר / לע"מ (כוורת)

 
  
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.