"שטיסל" פרק הסיום: פרידה מ"הרשעים הארורים"

 
עודכן 01:42 17/01/2016

הסדרה שהצליחה לכבוש את לב הקהל הישראלי, דתי או חילוני, הגיעה אמש לסיום עונתה השנייה, עם פרק אחרון שמזכיר לנו למה התאהבנו בסדרה, אבל שמשאיר גם תחושה קלה של החמצה • ביקורת

 
 
 
 
 
שטיסל
שטיסל צילום : יס
 

לפני כמה שנים התחיל ז'אנר סדרות על דתיים שמציעים פתח לעולם המסתורי שמתחת לכיפה, רובן ככולן היו סדרות שעסקו בנושאים של אובדן אמונה ושילוב בין דתיים וחילונים; היו טובים יותר כמו "במרחק נגיעה" ו"סרוגים" והיו גם טובות פחות, כמו "סימני שאלה" והסדרה המוזרה בה עוז זהבי הוא רקדן בלט דתי. אבל מעל כולם בלטה סדרה מרתקת, לא מתנצלת, שמתייחסת בכובד ראש ובאהבה לנושא האמונה - "שטיסל".


הסדרה עקבה אחרי עקיבא (מיכאל אלוני), צעיר חרדי חולמני, אביו שולם (דובלה גליקמן), מורה נוקשה וקפדן ועוד מחברי המשפחה, עם דגש על האחות גיטי והאכזבות שלה (נטע ריסקין), בעלה ליפא שרודף אחרי ההצלחה המיידית (זוהר שטראוס) והבת רוחמי שמתבגרת בין הטיפות ובעיקר בין ההורים שלה שמשפיעים עליה כל אחד בדרכו ומעכבים את התבגרותה ועצמאותה (שירה האס).

 

לעוד כתבות שאולי יעניינו אותך:

2015 הייתה השנה של הטלוויזיה הישראלית

נקמתה של האישה שהוגדרה "האישה המכוערת ביותר בעולם"

 

 

כמה שנים אחרי העונה הראשונה המוצלחת, חזרה שטיסל לעונה שנייה, חזקה יותר, חדה יותר ובעיקר מרגשת יותר. העונה השנייה, שאת התסריט שלה ערך התסריטאי הנהדר סייד קשוע, הציגה שתי דמויות חדשות: הטוב המוחלט, ליבי הצדיקה, החכמה והמוכשרת, בגילומה של הדס ירון, שהופכת לקול המצפון ומושא האהבה של קיבע, והרע המוחלט (או במילותיו, רשעים ארורים) - נוחעם, אביה ואחיו של שולם בגילומו של ששון גבאי, שמונע מנקמנות, צרות עין ותאוות בצע. ככל שהעונה מתקדמת הגבולות יטשטשו והתכונות כבר לא יהיו כל כך מוחלטות כמו שהיה נראה בהתחלה.


העונה השנייה של "שטיסל" בכלל ופרק הסיום בפרט, הדגישו את גדולת הסדרה בכמה פרמטרים: הדמות של קיבע, שנראתה בהתחלה כמו היפי חרדי סהרורי, מתגלה כגיבור אמיתי, שבוחר להיות נאמן לעצמו גם במחיר של ויתור על אהבה ומבין שהוא לא יכול להלך יותר בין הטיפות - הוא אומן, זה מה שהוא עושה וזה מה שמגדיר אותו, כל דבר אחר לא יהיה רלוונטי, והיה צריך את הדמות של קאופמן החילוני כדי להגדיר האת האמונה שלו כאמונה אמיתית וכנה לא רק באל אלא גם בעצמו.

 

גם הדמות של שולם עוברת מהפך בסדרה, כאשר היא הולכת ומתרחקת מדמות האב והמחנך שרק רוצה להיות בסדר עם כולם ומתקרבת יותר למעין נבל. שולם, בעונה השנייה, נצמד לאידיאל שיקרי של שגרה שלמענו הוא פוגע ובוגד בסובביו; אם זה המפגש האחרון עם אמו, או הפיטורים של מזכירתו הנאמנה אחרי שנים של עבודה משותפת בגלל גחמה של ארוסתו הזמנית ובעיקר בנו עקיבא, הנאמן האחרון והמוחלט שלו, שנפגע ונבגד פעם אחר פעם על ידיו.

 

 
שטיסל
שטיסל צילום : יס
 

הדמות הכי טובה בסדרה, במיוחד בעונה השנייה ובפרק הסיום היא רוחמי בגילום השחקנית שירה האס. בעיניי השחקנית הישראלית המוכשרת ביותר בסביבה כרגע; עם יכולת מדהימה להעביר אוקיינוס של רגשות בחיוך קטן או במבט עגום היא סוחפת ומרגשת. הצופה מוצא את עצמו מתאהב איתה בתשוקה של חנינא טוניק ללימוד תורה, חווה איתה את משברי ההתבגרות המהירה שהיא מנסה לכפות על עצמה ובעיקר מתפעם מהעוצמה והיכולת של השחקנית והצעירה והמוכשרת הזאת.

 

 
שירה האס ב"שטיסל"
שירה האס ב"שטיסל" צילום : יס
 

דווקא הורייה הטלוויזיונים, גיטי וליפא, סבלו העונה מאיזושהי ירידה באמינות ובעניין שלהם. אם בעונה הקודמת ראינו אישה שמחזיקה מעמד מול מחיר כבד של החיים, העונה היא מיהרה להתפרק, להתבאס ולהסתכל על העולם בפרצוף חמוץ, עד הסצינה האחרונה המוצלחת. ליפא, הנבל של העונה הקודמת, הפך מהר מדי לגיבור האצילי שעושה את הדבר הנכון וגם כשהוא מרמה את משפחתו הוא בעצם מציל אותה ומחזק אותה. אבל התחושה הייתה שהוא לא שילם את מחיר הפעולות שלו בעונה הקודמת ונהיה קצת "גיבורי" מדי.


סוף העונה של "שטיסל" קשר מחדש את האירועים שנפרמו בפנינו בצורה מוצלחת ומעניינת והוביל את כל הדמויות הראשיות לנקודה שבה הם צריכים להיות. היה רק אפשר לחדד יותר מה קורה לכל אחת מהדמויות ומה היא מרגישה, כדי שאחרי שהחיים ימשיכו ונחכה לעונה שלישית שתבוא או לא, נידע שהשארנו את המשפחה החרדית שלנו מירושלים בידיים טובות ובחסדי האל.

 

 
שטיסל
שטיסל צילום : יס
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.