עדן בן זקן - תענוג לשמוע אותה, תלוי רק באיזה שיר

 
עודכן 12:20 08/09/2015
 
 
 
 
 
עדן בן זקן
עדן בן זקן צילום : אינסטגרם
 

השבוע יצא אלבום הבכורה המיוחל של אחת מתגליות השנה הנוכחית: עדן בן זקן, שלא במכוון (ובצדק) הוכתרה כיורשת של שרית חדד. האלבום מונה שלושה עשר שירים, מתוכם שני רמיקסים ל"מלכת השושנים" ו"מנגינה", להיטיה המוכרים של בן זקן. באלבום נטלו חלק מיטב המוחות המוסיקליים של המוסיקה הים תיכונית ובכלל: דנה לפידות, דולב רם ופן חזות, גילי זכאי ועוד.

 

בן זקן, שהוכיחה זאת עוד מהופעתה הראשונה והמנומרת ב"אקס פקטור", היא פרפורמרית שיודעת להתחבר לרגש שלה ולשכנע שהיא מאמינה ומתכוונת למה שהיא שרה. היא ניחנה בקול חם ונוכחותי והיא יכולה בקלות (אם רק תחפוץ בכך) להשתלט לא רק על השוק הים תיכוני, אלא גם על נישות ה-RNB, פופ וסול בארץ (מוטיבים המשולבים גם באלבום זה).

 

 
עדן בן זקן ב"אקס פקטור"
עדן בן זקן ב"אקס פקטור" צילום : טל גבעוני
 

דעתי חצויה לגבי האלבום. מחד גיסא, הוא כולל בלדות מרגשות ומרטיטות לב בביצוע מצויין, קולע, מדויק ועשוי היטב של עדן, שירים שקרוב לוודאי ילוו אותה לאורך הקריירה. מלבד "מנגינה" המוכר, משכו את אוזני שירים כ-"פיסה מזכרוני" (גם שיר דכאון צריך לדעת להגיש ובן זקן עושה זאת מצוין לפי "תו התקן"), "שורף לי בעיניים" ו"עד שתחזור בחזרה", המציגים את עדן באור בוגר, טבעי ותפור עליה ככפפת משי ליד.

 

מאידך גיסא, האלבום בחציו כולל גם את השירים הקצביים, שהמצליח בהם הוא שיר הנושא, "מלכת השושנים", אחת היציאות הים תיכוניות הטובות של השנה הנוכחית. מה שהפך את "מלכת השושנים" לסנסציה הוא המקוריות, החדשנות וההברקה של יוצרי השיר, דולב רם ופן חזות, להביא משהו אחר ולא לנסות "לחקות" שירי טראש מוצלחים אחרים, והקלף מינף לא רק את ערכם ככותבים מוכשרים, אלא אף את הקריירה של בן זקן שהייתה צריכה לשיר הנכון בזמן הנכון.

 

 

 
 

 

לגבי שאר השירים הקצביים נוצרה מעט בעייתיות: רוב השירים חוזרים על עצמם אידיאלית, כך למשל "לטוס לאירופה", "שומרת מרחק" או "כמה רזית", נשמעים גם טקסטואלית וגם מוסיקלית כנסיון מיחזור לא כל כך מוצלח של שירים אחרים שיצאו כבר בשנה האחרונה וקרוב לוודאי שלא יטביעו חותם כלשהוא אחרי באזז האלבום, כשהשיר המאכזב באלבום שאפשר היה לוותר עליו בקלות הוא "שיכורים מאהבה", שמתפספס ויותר מכך, לא מממש את הפוטנציאל הרב שיש לבן זקן כמבצעת וכמו לועג למאזינים הצמאים לקולה המיוחד.אולי זו בחירת שירים לא נכונה ואולי זה החיפזון להוציא לפני החג אלבום, אך העניין גורע מעט מהפיכת האלבום למשהו שיישאר יותר ממועד יציאתו.

 

נסיונות כן מוצלחים ששיחקו לטובתה של עדן הוא "נרדמת", המכניס יותר את הפן הבלוזי שלה וחושף עוד צד שלה (מלבד הקטע הקטן והמרגיז אחרי הבית הראשון המזכיר את הפזמון של "בוקרשט" של עומר אדם או My Name Is של מאור אדרי) והגרסה העברית המצוינת ל"אלבינה" שיהפוך בקלות לקאלט מועדונים ועשר גרסאות רמיקס ומצליח להביא את בן זקן האמיתית המחוברת למה שהיא מבצעת.

 

 

 

יש לציין לשבח את העיבודים וההפקה המוסיקלית המושקעים לאורך האלבום, הנותנים משנה תוקף לא פחות מהלחנים וטווים את הקו המוסיקלי בו בחרה בן זקן ללכת באלבום זה.

 

לסיכום, כאלבום בכורה, עדן מספקת את הסחורה: משחררת כארבעה להיטי קאלט שיצרו את ה"רעש" הצפוי, ועוד מספר שירים איכותיים המציגים את זמרת הבלדות והנשמה הפנטסטית שהיא, לצד מספר שירים שאפשר היה בקלות לוותר עליהם ולהחליפם בשירים שייתנו את מלוא הביטוי ליכולותיה הווקאליות המגוונות של עדן. זמרת שתענוג לשמוע אותה, תלוי באילו שירים.

 

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.