כל מה שתרצו מסרט קיץ נמצא ב"קצה המחר"

 
מביא איתו קלילות וחן. טום קרוז ב"קצה המחר"
מביא איתו קלילות וחן. טום קרוז ב"קצה המחר" צילום: באדיבות גלובוס מקס
 
עודכן 23:23 29/05/2014

"קצה המחר" מצליח לעשות כמעט את הבלתי אפשרי: להיות סרט טוב, מרתק לכל אורכו והכי חשוב – כיפי לאללה

 
 
 
 
 

נראה כי הוליווד מספקת למדע עוד הוכחה לכך שההתחממות הגלובלית היא לא סתם מיתוס. אחרת איך תסבירו את העובדה שהקיץ ההוליוודי כבר לא מסתפק ביולי-אוגוסט ומתחיל בשנים האחרונות כבר במאי והשנה אפילו הקדים לאפריל עם יציאתו המוקדמת של "קפטן אמריקה: חייל החורף". ההתארכות הזאת של תקופת הקיץ ההוליוודי גורמת אמנם לאינפלציה של הפקות ענק ראוותניות, עמוסות אפקטים ומותגים מוכרים (כמו "גודזילה" "ספיידרמן" ו"אקס-מן"). אבל בטוח שמתם לב לכך שמשהו בסרטים הללו חסר, שאלמנט הכרחי שפעם היה קיים בהם הולך ונעלם, שתגידו מה שתגידו על האפקטים, נראה כי ההשקעה המרובה בהם החליפה או יתרה מכך, השכיחה, את האלמנט המרכזי שפעם היה לב לבו של סרט הקיץ - אלמנט הפאן או הפאן פקטור, אם תרצו.

 

קחו לדוגמה סרטים שיצאו לאחרונה כמו "גודזילה" או "אקס-מן: העתיד שהיה" וזה ממש לא משנה עד כמה האפקטים בסרט מרהיבים (והם לחלוטין מרשימים ומספקים יופי של שוטים לטריילר) אפילו קהל המעריצים הנאמן ביותר יצטרך בסופו של דבר להודות שמשהו חסר בסרטים האלה, שהם יכלו להיות הרבה יותר. "גודזילה" לוקח עצמו ברצינות מדי ו"אקס-מן" בטוח שהפאן של הסרט הוא האקשן, אך מלבד סצנה אחת שבאמת הייתה מקורית, מגניבה ובעלת חוש הומור עצמי (ואתם יודעים שאני מתכוון לסצנה של קוויק סילבר) כל השאר לא היה שונה מעשרות סצנות אקשן אחרות שראינו בסרטי האקס-מן ואחרים.

 

פעם, בעבר הלא רחוק, מצרך הכרחי לסרטי הקיץ היה שורת הפאנץ' המגניבה והמפורסמת, שגיבורי הסרטים היו יורים לא רק אל יריביהם הקולנועיים אלא ישירות אל הקהל. שורות שיכולת לקחת הביתה ולצטט לחבר'ה. ובכלל, הסרטים הללו לא רק סיפקו לקהל שעתיים של פירוטכניקה והרפתקאות אלא גם לא מעט דקות של קומדיה טהורה.

 

הקיץ, שהשנה נפתח עם קפטן אמריקה, סיפק תקווה לכך שהפאן חוזר למסך הגדול, ועכשיו "קצה המחר" מאשר את חזרתו הרשמית לעונה החמה עם סרט האפקטים המגניב והמשעשע ביותר שיצא בשנים האחרונות.

 

הקונספט של "קצה המחר" הוא מעין "לקום אתמול בבוקר" (הקומדיה המקורית עם ביל מורי מ-1993) פוגש את "גברים בחלל" (סרט האפקטים המגניב של פול וורהובן מ-1997) או בקיצור: קחו את טום קרוז בתור חייל פחדן במיוחד ושימו אותו במרכזו של קרב ענק בסגנון "להציל את טוראי ראיין" בו נלחמים בעלות הברית על עתידה של אירופה מול מפלצות חייזריות. ואז כשהוא מוצא את מותו המתבקש בקרב, הוא לפתע מתעורר יום קודם, חווה מחדש את אותם האירועים, אלא שהפעם הוא מבין כי יש ביכולתו לשנות את העתיד, או כמו שהמשפט שעל הפוסטר של הסרט מבטא זאת: "תחיה. תמות. תחזור".

 

 
הסרט לא שוכח את המטרה שלו: למתוח ולבדר. "קצה המחר"
הסרט לא שוכח את המטרה שלו: למתוח ולבדר. "קצה המחר" צילום : באדיבות גלובוס מקס
 

אל תפספסו את דני קושמרו

קייג' (טום קרוז) הוא חייל בחיל יחסי הציבור של צבא בעלות הברית או בקיצור ג'ובניק מובהק שלא ראה מימיו דקת קרב אחת. הוא מוזעק ללונדון לפגישה דחופה אצל מפקד בעלות הברית אשר מגלה לו שפלישה ענקית מתוכננת למחרת ושהוא, קייג', מצוות אל הלוחמים אשר ינחתו ראשונים בחופי אירופה הכבושה על ידי חייזרים אימתניים, ושעליו לסקר ולצלם את רגע הפלישה ההיסטורית. מאחר וקייג' מתנגד בכל תוקף ומסרב פקודה, הוא נעצר.

 

כשהוא מתעורר, הוא מוצא עצמו בבסיס צבאי, אזוק ומצוות אל יחידת לוחמים אשר מהווים את חוד החנית של הפלישה. מבלי שניתן לו הסבר כלשהו על הפעלת נשק, הוא מוצנח לקרב, פוגש בשדה הקרב את החיילת הקשוחה והמעוטרת ביותר בצבא בעלות הברית, ריטה (אמילי בלאנט) ובמהרה מוצא את מותו בקרב.

 

להפתעתו הרבה, קייג' מתעורר, שוב פעם אזוק, שוב פעם בבסיס הצבאי, ושוב פעם מצוות לאותה יחידת קרבית, רגע לפני הפלישה הגורלית. אלא שהפעם הוא מנסה לשרוד את האירועים דרך זאת שהוא יודע מה עתיד לקרות. תקוע כמו בתוך משחק מחשב עם אינסוף פסילות, במהרה קייג' פוגש שוב את ריטה ומשכנע אותה שהוא תקוע בלופ ושיש ביכולתו לשנות בכך את העתיד. מבלי לגלות לכם יותר מדי, נאמר רק שמאותו רגע קייג' וריטה משתפים פעולה על מנת להציל את האנושות מהאויב החייזרי הפולשני.

 

אז, כן, יכול שהעלילה נשמעת קצת מוכרת ומושאלת מסרטים שכבר ראיתם (ואגב, הסרט מבוסס על ספר מדע בדיוני יפני בשם All You Need Is Kill) אבל הדרך בה הסרט נעשה מבדילה בינו לבין שאר סרטי הקיץ שראינו עד כה. קודם כל, וזה כבר לא מפתיע לומר זאת, האפקטים מעולים, נקודה. אבל לעומת סרט מפלצות כמו "גודזילה", בו המפלצות לא נראות מאוד מאיימות למרות גודלן המרשים, המפלצות החייזריות של "'קצה המחר" לחלוטין מסתוריות, מטרידות ומייצרות מתח בכל הופעה שלהן. כמו כן, האקשן בסרט מגניב, שונה ומותח, לא רק בגלל שהוא עשוי היטב, אלא בעיקר בגלל שהסרט משקיע לא מעט בפיתוח הדמויות, עד לרמה שאכפת לך מהן.

 

קרוז כבר הוכיח בעבר את יכולותיו הקומיות בסרטים כמו "רעם טרופי" או "כמו יום ולילה" ומצטיין כאן בתור החייל הפחדן שהופך אמיץ ומביא לתפקיד את הקלילות והחן הדרושים. אמילי בלאנט משכנעת בתור לוחמת קשוחה סטייל ז'אן דארק האוחזת בחרב ענקית. כמו כן, יש כימיה מצוינת בינה לבין קרוז בסצנות המשותפות שלהם.

 

אך הדבר המרכזי בסרט הוא הבימוי הקולח והקליל של דאג לימן ("מר וגברת סמית", "זהות בדויה") שטוען סצנות רבות בהומור הנדרש והמתבקש. הסרט, ובעיקר התסריט המשובח, לא שוכחים לרגע את מטרתם המרכזית - למתוח ולבדר את הקהל. "קצה המחר" הוא סרט מדע בדיוני משולב בסרט הרפתקאות, מתובל בסרט באדי מובי קומי, שבסופו של דבר גם מקנח עם קמצוץ של רומנטיקה, או במילים אחרות: כל מה שאתם רוצים ומצפים למצוא בסרט קיץ.

 

בקיצור: מומלץ בחום. רוצו לראות.

 

נ.ב. - מומלץ אף לא לאחר לסרט ובעיקר לא למצמץ בפתיחתו אחרת תפספסו את דני קושמרו וניר דבורי שמופיעים ישר על הפתיחה.

 

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.