שבלוני, קיטשי, עמוס קלישאות: "השורד האחרון"

 
השורד האחרון
השורד האחרון צילום: יח"צ
 
עודכן 09:02 09/02/2014

"השורד האחרון" אמנם מכיל סצנות פעולה מרשימות אך התסריט שטחי והתוצאה הסופית רדודה ולא מרגשת

 
 
 
 
 

קבלו סיטואציה: אתם אי שם באפגניסטן. אתם בתוך יער עבות בסביבה הררית לא מוכרת. עשרות אנשי טליבן צמאי דם דולקים אחריכם. מכשיר הקשר שלכם לא עובד. כל מה שיש לכם לסמוך עליו על מנת להינצל הם האימונים המפרכים שעברתם בקורס ה- Navy Seals, ואם לא ציינו זאת קודם, אז הגוף שלכם גם מנוקב במספר כדורים ואף ספג לא מעט חבטות ושריטות כתוצאה מנפילה מצוקים וכדומה, בקיצור - נראה אתכם יוצאים מזה בחיים וכותבים על זה ספר שהופך לסרט שובר קופות.

 

בשנה האחרונה ז'אנר סרטי ההישרדות הגיע לשיא שלא נראה כדוגמתו זה זמן רב. לא מעט סרטי הישרדות עלו על מסכינו בתקופה האחרונה וזכו להצלחה נאה, בין אם קופתית או ביקורתית. "כוח משיכה" התמקד באסטרונאוטים התקועים לבדם בחלל ונעזרים בתושייתם על מנת לשרוד. "הכול אבוד" עסק בגבר מבוגר אשר היאכטה שלו שוקעת באמצע האוקיינוס והוא צריך למצוא פתרון יצירתי על מנת להישאר בחיים. "קפטן פיליפס", המבוסס על סיפור אמיתי, תיאר את מסע התלאות שעבר קפטן של אניית מטען אמריקאית הנחטף ע"י פיראטים מסומליה. "12 שנים של עבדות" הביא את סיפור הישרדותו האמיתי של גבר שחור וחופשי בארה"ב של המאה ה-19 הנחטף ונמכר לעבדות. וכעת נוחת עלינו סיפור הישרדות נוסף המבוסס על סיפורו האמיתי בהחלט של חייל ביחידת העילית של הצי האמריקאי. אך בהשוואה לסרטי הז'אנר האחרים שהזכרנו, מדובר בסרט החלש ביותר.

 

 

מפגן קיטש מתקתק ומעייף

יוני 2005. מרקוס לוטרל (מארק וולברג) הוא חייל ביחידה המובחרת של הצי המשרת באפגניסטן. הוא נשלח יחד עם שלושה חיילים נוספים מהיחידה - מייקל (טיילור קיטש מ"באטלשיפ"), דני (אמיל הירש מ"מילק") ומאט (בן פוסטר מ"3:10 ליומה"), לבלוש אחר כפר הררי. המטרה היא לזהות בבירור ולחסל בכיר רצחני וחמקמק משורות ארגון הטליבן, וזאת בזמן ששאר צוות היחידה ממתין בכוננות בבסיס במידה והמשימה תסתבך והם יאלצו להתערב ולסייע.

 

בעוד מרקוס וחבריו מתמקמים ומזהים מרחוק את מטרתם, משימתם משתבשת כשמספר רועי צאן אפגנים המשוטטים באזור ההררי מזהים אותם. מאותו רגע מרקוס וחבריו לוכדים אותם ומתדיינים בשאלה המוסרית האם לחסלם תיכף ומיד וזאת על מנת שמיקומם לא יוסגר לאנשי הטליבן הסמוכים, או לחלופין - לשחרר אותם לחופשי ובכך להימנע מנקיפות מצפון בגין הרג חפים מפשע, תוך התמודדות הרואית עם ההשלכות שעלולות לצוץ.

 

מאחר ומדובר בסרט כל-אמריקאי-סופר-פטריוטי אתם כבר יכולים לנחש מה תהיה בחירתם הגורלית והמוסרית. משימתם קורסת כשמרקוס וחבריו הופכים מציידים לניצודים ומוצאים עצמם נרדפים ביערות על ידי אנשי הטליבן הששים לחסלם. כשמכשיר הקשר שלהם ניזוק במהלך חילופי האש והאפשרות היחידה שלהם להזעיק את אנשי הכוננות היא באמצעות שימוש בטלפון לא מוצפן, מחליטים מרקוס וחבריו שלא לבחור באפשרות זו ולהתמודד מול הטליבנים בכוחות עצמם.


הם מנסים לשרוד את ההתקפות שלא נותנות מנוח ועוד בשטח הררי מאתגר ולא מוכר, והסרט הופך במהרה למסע הישרדות רצחני בו חבורתו של מרקוס הולכת ומצטמצמת (ולא מדובר כאן בספוילר. הרי ידעתם זאת כבר משם הסרט) עד שהוא נותר "השורד האחרון". כעת, פצוע, מדדה בין חיים ומוות, הוא יאלץ למצוא דרך להתמודד לבדו מול כוחות הטליבן הדולקים בעקבותיו, עד להגעת כוח החילוץ. האם ישרוד?


"השורד האחרון" הוא בעצם סרט המחולק לשניים. חלקו הראשון של הסרט העוסק בהווי החברתי ביחידה ובקשרי החברות שבין מרקוס ושותפיו למבצע, וזה החלק המייגע והדי פטפטני של הסרט. שום דבר משמעותי לא קורה כאן מעבר להצגה קלישאתית של היחידה, אימוניה הקשים, הקשרים בין לוחמיה והדיאלוגים המתבקשים העוסקים בגעגועים הביתה למשפחות. בגדול מדובר במעין סרטון פרסומת מבית היוצר של דובר הצי שמדגיש את כוחם הפיזי הכמעט על-אנושי של לוחמיו ומצד שני מבליט את החום והאנושיות המאפיינים אותם. אם צלחתם את מפגן הקיטש המתקתק והמעייף, אין ספק שהחלק השני והרועש הכולל אקשן מקיר לקיר יעורר אתכם. במהלך המשימה, סצנת הדיון המוסרי על גורלם של החפים מפשע מעניינת ומובאת כאן כחומר למחשבה, אך היא נשכחת די מהר שכן עיקר עיסוקו של הסרט הוא במפגן הכוח והאומץ של אנשי היחידה המיוחדת, והקוליות ההירואית שלהם תחת אש.

 

 

 
צילום : יח"צ
 

תסריט שבלוני עמוס קלישאות

פיטר ברג, שמזוהה כשחקן משנה מסרטים רבים וסדרות טלוויזיה כמו "אורות של ליל שישי" ו"שיקאגו הופ", זכה בשנים האחרונות להצלחה רבה יותר כבמאי סרטי אקשן קולחים כמו "המרדף", "הממלכה" ו"באטלשיפ", אך עבודת הבימוי המרשימה ביותר שלו הייתה ונשארה דרמת הספורט המקורית, הקולנועית ושוברת הקלישאות "אורות של ליל שישי" שהפכה מאוחר יותר לסדרת טלוויזיה.

 

ב"השורד האחרון" המצלמה התזזיתיות שהפכה לסגנונו הוויזואלי המוכר, מנסה להקנות לסצנות הקרב ממד ריאליסטי, אך העומס הרב, שמלווה בהבלטת כל ירייה שנורית, כל פצע מדמם שנפער, כל חבטה, מכה, נפילה וחרחור, הופכת את הסרט למוגזם. דרך עבודת סאונד קיצונית וצילומי תקריב שלא מרפים, הסרט מוסט במהרה מהנושא המעניין שבו נגע והופך ללא יותר מסרט פעולה רעשני, עמוס אקשן ונטול עומק, עם לא מעט רגעים הנראים מושאלים מסרטים טובים בהרבה כמו "להציל את טוראי ראיין" ו"בלאק הוק דאון".

 

למרות שהוא מבוסס על אירועים שהתרחשו במציאות, אותם הוא מגבה בתוספת ויזואלית של תמונות סטילס אמיתיות על רקע כותרות הסיום, "השורד האחרון" נשען על תסריט שבלוני עמוס קלישאות הנמנע מלחפור עמוק יותר אל תוך הדמויות והסיטואציה ורחוק מלמצות את הפוטנציאל הגלום בו.

 

מארק וולברג מככב בתפקיד הראשי (ואגב, זהו סרטו הרביעי במספר לשנת 2013, לאחר שכיכב באותה שנה גם ב"עיר שבורה", "רווח וכאב" ו"אקדח כפול", מה שהופך אותו לאחד השחקנים העסוקים ביותר בהוליווד), אך בשונה ממשחקו המצוין ב"רווח וכאב" הוא אינו מעניק כאן שום טיפול ייחודי לדמותו, מה גם שהתסריט והבימוי לא ממש עוזרים.

 

"השורד האחרון" אמנם מכיל סצנות פעולה מרשימות ויזואלית ועיצוב פסקול מרשים לא פחות, אך השטחיות שבה מטופלים שאר האלמנטים אינו עושה חסד עם הסרט ומביא לתוצאה רדודה ולא מרגשת שנראית ונשמעת בערך כמו סרט "זומבים" שגרתי עם טליבנים כתחליף למפלצות הצמאות לדם.

 

 
צילום : יח"צ
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.