זהב קולנועי טהור: "הזאב מוול סטריט"

 
הזאב מוול סטריט
הזאב מוול סטריט צילום: יח"צ
 
עודכן 08:07 04/01/2014

מרטין סקורסזה הוירטואוז בקומדיה פרועה וסוחפת, יחד עם ליאונרדו דיקפריו בתפקיד הטוב שלו אי פעם. הזאב מוול סטריט הוא ללא ספק סרט שכולו הנאה קולנועית צרופה

 
 
 
 
 

"כח משיכה" בהחלט הימם אותנו לא מזמן באפקטים הממוחשבים שלו אבל "הזאב מוול סטריט" טורף אותו ושומר לעצמו את האפקטים הטובים ביותר: תסריט מבריק, משחק מרהיב ובימוי מהפנט.

 

נראה שעם השנים מרטין סקורסזה, הבמאי שמאחורי אינספור קלאסיקות קולנועיות כמו "נהג מונית", "השור הזועם" ו-"רחובות זועמים", אשר רק לאחרונה יצר אף "הוגו", אחד מסרטי התלת ממד היפים שנוצרו, רק הולך ומשתבח. הפרויקטים הקולנועיים שהוא בוחר לעצמו נעשים מורכבים יותר, שאפתניים יותר ועם "הזאב מוול סטריט" נראה כי יצר את סרטו הטוב ביותר מאז "החבר'ה הטובים".

 

סקורסזה (זוכה האוסקר על בימוי "השתולים") חוזר עם קומדיה פרועה, חצופה, שנונה, סוחפת ואנרגטית ביותר, המבוססת על סיפור אמיתי והזוי להפליא. התוצאה הקולנועית היא שילוב מוצלח בין הטירוף הקומי שאפיין את "מלך הקומדיה" ו"שגעון של לילה" לפראיות האפלה של "קאזינו" ו-"החבר'ה טובים". הפעם סקורסזה נותן פול גז ולא מוריד את הרגל מדוושת הבימוי הווירטואוזית שלו, אף לא לרגע קט אחד לאורך שלוש שעות (!) של סרט שבו כל דקה היא בגדר זהב קולנועי טהור.

 

 

ג'ורדן בלפורט (ליאונרדו דיקפריו) הוא ברוקר צעיר, נשוי, חסר ניסיון אך מלא באמביציה. הוא מוצא עבודה בחברת השקעות. במהרה, מארק האנה (מתיו מקונהי המעולה) מנהל ותיק ומצליח אשר נמצא באופן תמידי תחת השפעה, לוקח את בלפורט תחת חסותו. הוא מלמד אותו את הקודים הנסתרים של וול סטריט, כיצד הרווחים שהלקוחות רואים על הנייר הם אשליה ואילו הכסף האמיתי הוא זה שעושים הברוקרים מהעמלות. כשחברת ההשקעות של האנה נסגרת בשל התרסקות הבורסה, בלפורט מוצא עצמו שוב מחוסר עבודה, אך עם לא מעט תובנות.


כשהוא מוצא ג'וב חדש בתור ברוקר בחברת השקעות קטנטנה המתעסקת במניות זולות ביותר, בלפורט מגלה שהפלוס בתפקיד החדש הוא שהעמלה שהוא מקבל גבוהה בהרבה מכל עמלה שהוא היה מקבל אי פעם עבור המניות הכבדות והכשרות של וול סטריט. בשל יכולות המכירה המעולות והכריזמטיות המתפרצת שלו הוא הופך לכוכב החברה. במהרה הוא פותח חברת ברוקרים אשר הופכת לאחת החברות הגדולות של וול סטריט, מתגרש מאשתו, מנהל רומן עם יפהפייה לוהטת, קונה נכסים, מתמכר לסמים, וחי את כל חלומותיו הפרועים, עד שמסתבר שהעיסוק במניות הזולות הללו, שהוא לא בדיוק חוקי מלכתחילה, שם אותו תחת עיניהן הפקוחות של רשויות החוק.

 

 
צילום : יח"צ
 

מדובר בקומדיה שנעה בקצב מטורף של מכונת ירייה, בה כל סצנה היא הזויה ופרועה יותר מקודמתה. כשאומרים 'קומדיה' אנחנו בדרך כלל רגילים לסרטים שבהם אנחנו מחייכים במקרה הטוב, מקסימום אולי פולטים איזה גיחוך פה ושם, אך לראות סרט שבו אתה צוחק בפה מלא, זה בהחלט אירוע נדיר ודיקפריו מתגלה בסרט זה לא רק כקומיקאי מוכשר בעל תזמון מדהים אלא כאחד השחקנים המוכשרים ביותר שידעה הוליווד.

 

בתור "הזאב מוול סטריט", התפקיד מאפשר לו להבליט כישורי משחק שטרם ידענו שקיימים בו. אחת הסצנות הטובות והמפתיעות ביותר של הסרט אשר לבטח תיכנס לפנתיאון הסצנות הקומיות ההזויות ביותר שנראו אי פעם קשורה בדמותו של בלפורט אשר נמצאת תחת השפעה כה כבדה עד שגופו לא עומד בנטל וכמעט והופך למשותק. חייב לחזור הביתה, הוא מנסה לזחול את דרכו חזרה למכונית. הסצנה מעלה מהאוב את סגנון משחקם של צ'רלי צ'פלין ובאסטר קיטון, ודיקפריו מצטרף אליהם בסצנה הזאת של משחק קומי וירטואוזי מופלא.

 

דיקפריו לא לבד בעסק הזה. מי שמפקד על האירועים, על השוטים הבלתי אפשריים, העריכה המרהיבה, הניווט המשובח בין ווייס אוברים מבדרים לדיאלוגים שנונים וקאסט אדיר וקולע הוא הבמאי מרטין סקורסזה המספק כאן את אחד הסרטים הפרועים, המבדרים והמגניבים ביותר שנראו בזמן האחרון, ולחלוטין אחד המרשימים ביותר בקריירה מרובת הקלאסיקות פרי יצירתו.

 

הקאסט המרשים כולל בתפקידי משנה את הקומיקאי ג'ונה היל ("סופרבאד", "רחוב ג'אמפ 21") שבונה כאן דמות שונה לחלוטין ממה שאנחנו רגילים לצפות ממנו. מתיו מקונהי בתפקיד קטן (בערך שלוש-ארבע סצנות) לבטח יהיה מועמד על תפקידו לפרס שחקן המשנה באוסקר. קייל צ'נדלר ("כוננות עם שחר", "ארגו") הוא סוכן הFBI הדולק אחר בלפורט. רוב ריינר (הבמאי של "כשהארי פגש את סאלי" ושחקן בפני עצמו) משחק את אביו של בלפורט. ז'אן דז'ורדן הצרפתי (זוכה האוסקר על "הארטיסט") הוא בנקאי שוויצרי ממולח. ושימו לב לתגלית היפהפייה מרגוט רובי ("כל הזמן שבעולם") המככבת בתור אשתו של בלפורט.

 

"הזאב מוול סטריט" הוא סרט אינטליגנטי שלא לוקח עצמו ברצינות רבה מידי וזה עיקר קסמו. בניגוד לסרטים כמו "וול סטריט" ו"חדר לחץ" שהיו דרמות מרתקות וסיפורי מוסר, סקורסזה מתמקד בעיקר בהנאותיהם של הברוקרים, בחיי המשפחה הבלתי מחייבים שהם מנהלים, באשליות שהם מוכרים ובהוויה הפרועה המסתתרת מאחורי הלוק הרציני, המחויט והנקי שהם מפגינים.

 

אם יש בעיה אחת בסרט שרבים ישימו לב אליה ושאולי תהווה סיבה טובה עבור מצביעי האוסקר שלא להרעיף על סרט זה את מרבית הפסלונים המוזהבים להם הוא ראוי, זאת העובדה שהוא לא מוסרי ואף מתגאה בכך, מה שלחלוטין מחבר אותו למציאות, הרי אם הטייקונים שלנו לימדו אותנו דבר אחד זה שלהיות לא מוסרי זה משתלם.

 

 
צילום : יח"צ
 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.