משחק החיים של מרים גבריאלי: "אין שחקן חולה, יש שחקן מת"

 
עודכן 22:09 08/11/2013

היא לא קוראת לה בשמה או אפילו "המחלה". בגיל 78, כשהיא עולה על הבמות במחזמר "גברתי הנאווה", מאחורי הקלעים מנהלת מרים גבריאלי מלחמה בסרטן. "אני לא הייתי קוראת לזה מסיכה", היא אומרת. "הפיזותרפיה שלי זה התאטרון"

 
 
 
 
 

גם היום, חודשים אחרי שהמאבק בה החל, מסרבת השחקנית מרים גבריאלי לקרוא לה בשמה. אפילו לכנות אותה "המחלה" היא מתקשה. בשבילה, זה הניתוח. קודם היה "לפני הניתוח" ועכשיו זו ההחלמה. בשביל העולם הסובב אותה זו מחלת הסרטן. כשכל ערב היא עולה על הבמה במחזמר "גברתי הנאווה", איש לא יבחין במאבק שהיא מנהלת מאחורי הקלעים. "אני לא הייתי קוראת לזה מסיכה. אתה נהיה נכנס לדמות אחרת ממך. הפיזותרפיה שלי זה התאטרון", היא אומרת.

 

 

היא השתתפה בעשרות הצגות, סרטים וסדרות טלוויזיה. מתעלת בלאומליך, דרך אבא גנוב, אחרי החגים ועד הטלנובלה משחק החיים. בחודשים האחרונים, כשהיא בת 78, יש לשחקנית יכולת מופלאה להיות בו-זמנית על שתי במות. בעוד היא עומדת להיכנס לדמותה של גברת היגנס במחזמר, בא הסרטן. השבוע היה עוד יום מתיש שהחל בבית החולים איכילוב ונגמר אי שם בלילה כשירדה מהבמה. יום מדלל כוחות.

 

"למות זה בכלל לא.. זה יותר מדי תיאורטי. סבל זה דבר ברור. אתה פוחד לסבול", היא אומרת בנימה מפוכחת. "זה לא מובן מאליו. אני מתחברת למקום הפייטרי הזה, למקום שאתה יכול לבחור דרך. זו הדרך שמצריכה המון כוחות", מוסיפה השחקנית שני כהן המשחקת עמה במחזמר, שגם היא נאבקה במחלה במשך חודשים מבלי שאיש ידע. "אתה פשוט או לוקח משככי כאבים או דברים אחרים לעזור לעצמך להיות הכי טוב שאתה יכול להיות".

 

"ראיתי שלא קל לה, אבל היא אומרת הכל בסדר", מוסיפה כהן. "אתה רואה שהיא במלחמה פנימית והיא מצליחה בה וזה מעורר הערכה". ואכן, גם על הרגעים הקשים, גבריאלי מספרת בחיוך. "ברגעים מאוד קשים אתה חושב שאתה לעולם לא תצא מזה. היו לי רגעים שחשבתי איפה בבית החולים אפשר לטפס ולקפוץ ושזה יהיה בטוח סופי", היא מתארת וצוחקת. "אבל אז אמר לי הנכד, סבתא את בדיכאון. בתיאטרון, אין שחקן חולה, יש שחקן מת".

 
  
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.